פאט מארמו התהלך בין עשרים גופות במרתף בית הלוויות שלו שבברוקלין, ניו יורק, כשמסכת הפנים על פניו. "כל אדם כאן הוא לא סתם 'גופה', הוא אב, אם אחות, אח, סבא או סבתא. הוא בן אדם", אמר. כמו בתי לוויות נוספים בניו יורק וברחבי העולם, העסק של מארמו במשבר, משום שהוא מנסה לעמוד בביקוש ההולך וגדל בגלל נגיף הקורונה, שהביא למותם של יותר מ-1,400 בני אדם רק בעיר ניו יורק עצמה, לפי הערכת אוניברסיטת ג'ון הופקינס.
שני מכשירי הטלפון הסלולרי שלו, וכן הטלפון שלו במשרד, מצלצלים ללא הפסקה. הוא מתנצל בפני המשפחות בתחילת כל שיחה על כך שהוא נשמע עייף ומתוח ומפציר בהן לבקש מבתי החולים לשמור על גופות יקיריהן כמה זמן שרק יוכלו. בבית הלוויות שלו הוא יכול לטפל בכ-40-60 גופות ולוויות במקביל. אולם, ביום חמישי האחרון הוא טיפל ב-185 לוויות.
עוד בוואלה!
בתי הלוויות נלחצים משני הצדדים. מצד אחד, בתי החולים צריכים להוציא את הגופות מתחומיהם עקב חוסר מקום, ובתי הקברות והמשרפות העירוניות תפוסים עד אפס מקום עד לשבוע קדימה, לפעמיים שבועיים.
מארמו הרשה לכתבים להיכנס לבית הלוויות שלו כדי להראות כמה המצב קשה ולחוץ. יש לו כ-20 גופות חנוטות במדפים במרתף שלו וכתריסר גופות חנוטות נוספות בחדר צמוד. כל הגופות מקוררות על ידי מזגן בטמפרטורה נמוכה. הוא מעריך שכ-60% מהן הן של אנשים שנפטרו מנגיף הקורונה. לרוב האנשים, הנגיף גורם למחלה עם תסמינים קלים, אבל לחלק מהחולים, בעיקר מבוגרים ואנשים עם מחלות רקע כמו מחלות ריאה, לב, סוכרת ולחץ דם, הנגיף יכול להיהפך למחלה קשה ואף להביא למוות. "זה סוריאליסטי", הוא אמר.
בתי החולים בניו יורק משתמשים במשאיות קירור כדי לאכסן את גופות המתים ומארמו מנסה למצוא לעצמו משאית שאותה הוא יהפוך למשאית קירור, אולם הדבר לא פשוט בכלל. חברה אחת דרשה ממנו 6,000 דולר בחודש כדי להשכיר את אחת ממשאיותיה ואחרות מסרבות להשכיר לו משאית משום שהן לא רוצה שיאוכסנו בה גופות. גם אם ימצא משאית להשכרה, אין לו איפה לחנות אותה, והוא מקווה שתחנת המשטרה שמעבר לכביש תאשר לו לחנות את המשאית בשטחה.
כמו כן, הוא מקווה שהסוכנות האמריקנית להגנה על איכות הסביבה תקל את הרגולציה הקיימת על שעות פעילותם של הקרמטוריומים, כך שיוכלו לפעול ליותר שעות ביממה, מה שיפחית את הלחץ על בתי הלוויות."אני צריך שמישהו יעזור לי", אמר. "אולי הם ישלחו מקרר גדול או ידריכו אותי כיצד אני יכול להשיג משאית קירור", הוסיף על משרד הבריאות של מדינת ניו יורק.
פטריק קירנס, דור רביעי למשפחת מנהלי בתי לוויות ברובע קווינס שבעיר ניו יורק, אמר שהתעשייה מעולם לא חוותה משהו כזה. לפני כמעט 19 שנה, לאחר אסון התאומים בספטמבר 2001, משפחתו הייתה מוכנה לקבל גופות רבות של הרוגי האסון, אולם הגופות לא הגיעו, שכן רבות מהן נאבדו בהריסות הבניינים. כעת, מגיעות גופות רבות לבית הלוויות שלו, הקרוב לאחד מבתי החולים היותר גדולים בעיר. בחצי הראשון של חודש מרץ נערכו בבית הלוויות 15 הלוויות. בחציו השני - 40. כמו מארמו, קירנס הסב חדר בבית הלוויות לחדר קירור מאולתר לגופות, ובתי לוויות נוספים אומרים שיעשו דבר דומה.
העלייה במספר המתים מגיעה בזמן שבו חלות הגבלות על התקהלות אנשים, מה שהופך את הפרידה מהקרובים שמתו לשונה מהרגיל - מרוחקת, קרה ומזעזעת יותר. משפחה אחת בבית קברות בברוקלין זרקה מרחוק פרחים על ארונו של אהובם. בני משפחה אחרת בקווינס נפרדו מיקירם מבעד לחלונות רכבם כשהם ישובים בפנים. משפחה אחרת בברונקס, קיבלה ממנהל בית הקברות צילומים של הקבר של אהובם בזמן טקס ההשכבה שלו, משום שנאסר עליהם להגיע.
ג'קי מקווייד, מנהלת בית הלוויות בברונקס שבצפון העיר ניו יורק, מתקשה לומר למשפחות המתים "לא". אולם אין לה ברירה, משום שהגבלות ההתקהלות לא מאפשרות לבני המשפחה להשתתף בקבורה. בית קברות אחד שהיא עבדה איתו סגר את שעריו לבני המשפחה ולחברים של המת. רק היא וכומר מורשים להיות בזמן הקבורה. היא מצלמת את הארון יורד לאדמה, בתקווה שזה ייתן נחמה כלשהי לבני המשפחה. "היינו משתגעים אם זה היה אחד מאהובינו", אמרה. "אנחנו מבשרים לאנשים בשורה עצובה שלא יוכלו להשתתף בלוויית אהובם, במצב שהוא קשה מאוד גם ככה".
מארמו העיד כי הוא בקושי ישן מהלחץ, מפחד לשכוח משימה פשוטה אך חשובה, כמו להוריד טבעת מהמת לפני שגופתו נכנסת לקרמטוריום. הוא צפוי לערוך לוויה השבוע לנהג רכבת תחתית בן 36 שמת שבוע שעבר כשעזר לאחרים לברוח מהרכבת שעלתה באש. הוא ינסה לקיים לוויה בהתאם לכללי הריחוק החברתי ומגבלות ההתקהלות - רק עשרה אנשים, כשהכיסאות שישבו עליהם יהיו במרחק של שני מטרים אחד מהשני. "לבחור מגיע לוויה של גיבורים", אמר מארמו. "הוא הולך לקבל את זה? הוא לא הולך לקבל את זה. וזה נורא".