למעגל המובטלים, שהתרחב מאוד מאז פרץ משבר הקורונה, יצטרפו בעוד חודש כ-300 עובדי מפעל הזכוכית פניציה שבצפון - אחד ממפעלי התעשייה הכבדה הוותיקים בישראל, שפועל מזה 86 שנה. זהו המפעל היחיד בארץ המייצר זכוכית שטוחה, המשמשת בעיקר לחלונות בתים.
בעלי המפעל, קרן ההשקעות "פורטיסימו", פנתה לפני כשבועיים לממשלה בבקשה לקבל מענק של 20-30 מיליון שקל נוכח ירידה חדה בהיקף ההזמנות מאז החל משבר הקורונה. בעלי המפעל שנמצא בנוף הגליל, אמרו כי ללא סיוע ממשלתי יאלצו לכבות את כבשן הענק שהוא לב המפעל. כיבוי הכבשן משמעו סגירת המקום, משום שהפעלתו מחדש כרוכה בתהליך ארוך ויקר שעלותו עשרות מיליוני שקלים. גם כך תוצרתו עומדת בשנים האחרונות בתחרות קשה מול זכוכית מיובאת מהמזרח הרחוק ומטורקיה.
בהסתדרות תקפו את בעלי המפעל וטענו כי "האולטימטום שנתנה הנהלת המפעל לממשלה היא ניצול של משבר הקורונה כדי לסגור את המפעל". עם זאת, נראה כי בוועד העובדים ובהסתדרות החדשה המייצגת את עובדי פניציה כבר השלימו עם רוע הגזירה, וכעת הם מבקשים לנהל משא ומתן עם הנהלת המפעל על גובה הפיצויים. "אנחנו דורשים תגמול ראוי למפוטרים", אמר ליאון פרץ, יושב ראש ההסתדרות החדשה במרחב העמקים.
אל תפספס
מפעל פניציה הוקם בשנת 1934 במפרץ חיפה על ידי עו"ד פריץ מיכאליס, שרישיון עריכת הדין שלו נשלל עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. בעקבות כך, הוא החליט לעלות לישראל ולהקים מפעל זכוכית. לפני כעשרים שנה עבר המפעל לאזור התעשייה ציפורית שליד כפר כנא, שם הוא פועל עד היום.
זה לא המשבר הראשון אליו נקלע המפעל: לפני שמונה שנים שקעה פניציה בחובות של יותר מ-300 מיליון שקלים בשל זינוק במחירי הדלקים ועיכוב בחיבור המפעל לתשתית גז (כשליש מהוצאות המפעל הן הוצאות עבור אנרגיה). במקביל, נרשמה ירידה בהזמנות מאירופה וגברה התחרות מצד מפעלים באסיה. אחרי המשבר הגדול של 2012 רכשה קרן פורטיסימו את המפעל והוא חובר לצינור הגז הטבעי, אך הייבוא הזול ומשבר הקורונה הנוכחי הביאו להפסדים ולהחלטה לסגור את המפעל.
עובדים רבים בפניציה הם עובדים ותיקים שנקלטו מחדש אחרי 2012. לדברי לאון פרץ, גילם הממוצע של העובדים הוא סביב גיל 50. "הסיכוי שלנו למצוא עבודה אחרי שנפוטר נמוך מאוד", אומר חיים קטרי, יו"ר ועד העובדים של המפעל. "לא רק שבצפון אין מספיק מקומות עבודה, הרי שהמשבר הנוכחי מגיע בזמן שעוד מאות אלפים נפלטו לשוק התעסוקה. יש פה עובדים שאחרי שיפוטרו לא יהיה להם כסף לשכר דירה ולאוכל עבור המשפחות שלהם".
רבים מהעובדים הם דור שני או שלישי לעובדי פניציה. בעבר עבודה במפעל הבטיחה ביטחון תעסוקתי ונחשבה עבודה טובה. סבו של קטרי, שעלה מסוריה, שימש כסבל חומרי גלם ואילו אביו עבד כנגר במפעל. "ערב פסח, אנחנו עומדים להישאר בלי פרנסה. מדובר ב-300 משפחות ועוד מאות משפחות של מעגלים נוספים של מפרנסים - נהגים, ספקים, נותני שירותים ועוד", סיכם קטרי, "אלו ימים קשים ועצובים", אמר קטרי.