הבדיחה האכזרית מכולן: רק נשיאות לאביה תסביר את העריקה של לוי-אבקסיס

מכל בדיחות דוד לוי, זאת האכזרית ביותר, כי הוא שותף לחיבורה.

דוד לוי יושב בביתו, בבית שאן, ומבלה את שנות הפרישה שלו בהדרת כבוד. יש והוא נזכר בהודאת הניאוף של בנימין נתניהו, שהתייצב בטלוויזיה כדי להטיח בלוי רמזים גסים, נטולי כל ראיה, כאילו הפעיל אחריו מעקבים במסגרת התמודדותם על ראשות הליכוד. יש והוא מדקלם לעצמו את נאום הקופים, כשייחס לראשי מחנהו של נתניהו, יצחק שמיר ומשה ארנס, דעות קדומות, עדתיות-גזעניות. זכרונות ממסלול פוליטי ארוך, שהיה ונגמר. ועכשיו, אין לחץ, אבל משעמם. מי שאמר למנחם בגין "יש לך יורש" לפני כמעט 40 שנה הוא כנסיך צ'רלס, שמלכתו תקועה על כסאה וחייו הפעילים חלפו ללא המיצוי העילאי.

לפתע, נקישה בדלת. נכנסים שני מאבטחים ואחריהם חבר ותיק, מאופר ומיוזע. "ביבי? מה אתה עושה כאן?".

"באתי להציע לך את נשיאות המדינה. אין ראוי ממך לייצג את כל שכבות העם ושבטיו; ולא יהיה מאושר ממני להתייצב בפניך ביום השבעתך, כשלצדי שרת הבריאות, מדבירת הקורונה, אורלי".

"זאת הבדיחה?", תוהה לוי. לא מוצלחת. מה מצחיק בה. היכן העוקץ.

ובאמת, זה בכלל לא מצחיק, ויש כאן עוקץ כפול: איש אינו יכול לערוב למועמד כלשהו לנשיאות שבעוד קצת יותר משנה, בין סוף אפריל לסוף יוני 2021, ייבחר בכנסת בהצבעה חשאית לנשיא ה-11. המחיר, בין שייבחר ובין שיושפל בתבוסה, עלול להיחשב לשוחד.

פתיון הנשיאות לדוד לוי הוא ההסבר ההגיוני היחיד לבוגדנותה של אורלי לוי-אבקסיס בעמיתיה ובבוחריה. לוי-אבקסיס הבינה שהיא ממוטטת סכר בפני שיטפון של עלבונות מבוססים, שאין מהם תקומה ציבורית. היא תהיה לעד שם נרדף לסכין בגב. יחד איתה ייגרר למדמנה עמיר פרץ, שהימר על רכישתה ועכשיו נאלץ לטעון שרימתה אותו, פן יוצג כשותפה לקשר. אפשר להאמין לו: היא הרי גוזלת ממנו את הנשיאות.

תיק בממשלת נתניהו אינו מספיק, כשלעצמו, להצדקת הבגידה. ללוי-אבקסיס הובטח תיק בממשלת בני גנץ. אולי לא בדיוק משאת נפשה, אך להרוס מוניטין רק למען שדרוג? לא סביר. מוכרחה להיות תמורה קוסמת יותר, כשהמחיר האישי של העריקה מגנץ - או לפחות מפרץ - אל נתניהו, הוא חלק מהעסקה.

לוי-אבקסיס הקריבה את עצמה למען כיבוד אב. מאחורי המליצות הנבובות, המתיימרות לתרץ את היפוכן של העמדות שהשמיעה בחודש שעבר, נמצאת הנכונות להתאבדות פוליטית לטובת נשיאותו ביולי 2021, הקיץ של אביה.

יש כאן שני חשבונות, מידי ועתידי. כרגע, נתניהו נשען על גוש מוצק של 58 אצבעות, להמלצה עליו בפני ריבלין כמרכיב הממשלה ובהמשך בעדו אם יביא ממשלה להצבעת אמון. נגדו ניצבו עד אתמול 59 - כחול לבן, עבודה-גשר-מרצ, הרשימה המשותפת בלי בל"ד. ביחסי כוחות אלה, גנץ מקבל את ההרכבה וגם מצליח להשיג אמון ולגרש את נתניהו מבלפור.

המרד הקטן, של יועז הנדל וצבי האוזר, הפיח בנתניהו תקוות-שווא. הנדל והאוזר הם חברים בסיעה בתוך סיעה. החוק מזהיר אותם מפני סטייה מעמדת הסיעה בהצבעת אמון. אם כחול לבן ובתוכה תל"ם מחליטה להצביע אמון בגנץ, או אי-אמון בנתניהו, והנדל-האוזר מתנגדים או נמנעים, רואים אותם כפורשים ופסולי התמודדות בבחירות הבאות במפלגה קיימת. מותר להם רק להקים מפלגה חדשה ולנסות את מזלם. לפרטים על סיכויי ההצלחה ניתן לפנות בשעות הקבלה לאיתמר בן גביר - או לאורלי לוי-אבקסיס.

גשר, לעומת זאת, היא במעמד של סיעה עצמאית (וכך גם בל"ד, שאינה מחויבת בציות להחלטת הרוב ברשימה המשותפת). פרישתה מרשימת פרץ-מרצ אינה כרוכה בקנס כלשהו. אם היא עוברת לנתניהו, מוסיפה לו וגורעת מגנץ, מתהפך המאזן. עכשיו, ערב ההתייעצויות אצל ריבלין, לנתניהו 59 ולגנץ רק 58. במצב זה, אם בג"ץ לא יתערב ויפסול את כשירותו של הנאשם להרכיב ממשלה, לנתניהו יהיה חודש נוסף בראשות.

האחריות, אם כך, עוברת לבל"ד. שעת ההתפנקות הסתיימה. או-או: אם שלושת נציגי בל"ד ימליצו על גנץ ולא רק יימנעו - אחר כך, כשהממשלה תורכב, אללה גדול - ההובלה חוזרת אליו, 61 מול 59. זה סיכון שהיה על לוי-אבקסיס לשקלל. לה יש מה להפסיד; לנתניהו לא.

אם בל"ד מצילה את נתניהו - ואין שיתוף פעולה גדול מכך - עדיין לא מובטחת לו ממשלה. לא נורא, ימשוך זמן, עוד ועוד בחירות, ברקע מתנהל משפטו והדמיוני נעשה למציאותי, החריג לרגיל. עוד 47 נדבקו. עוד שלושה העידו נגד נתניהו.

ואז, אביב 2021, דוד לוי מועמד גוש-נתניהו לנשיאות. הוא רוצה להיות שמעון פרס, בן גילו בשנה הבאה, 83, בעת שנבחר. מאחורי הפרגוד הוא עלול להתאכזב כמו פרס של ההתמודדות הראשונה, מול משה קצב. אבל מותר לו להניח שזה לא יקרה, כי נתניהו יפעיל למענו מכבש לחצים ופיתויים. למענו, משמע למען נתניהו. לוי הוא כאן המפתח של נתניהו מהכלא, האורלי בקצה המנהרה.

לעסקה הסיבובית כולה תהיה מטרת-על: חנינה נשיאותית לנתניהו. לוי בתפקיד ג'רלד פורד, המושבע לנשיאות עם התפטרות ריצ'רד ניקסון וחותם על חנינת ניקסון.

חנינה לעבריינים - ונתניהו ייחשב בהכרח לעבריין, אם יבקש חנינה - היא בסמכותו הבלעדית של הנשיא, בתוספת חתימת קיום של אחד השרים, לפי החלטת הממשלה. זה יכול, אך אינו חייב, להיות שר המשפטים. ראש הממשלה, גם ראש הממשלה המבקש חנינה, מסוגל להחזיר לעצמו את התפקיד. חורג מגבולות הטעם הטוב, גם אצל נתניהו? אז לא. אמיר אוחנה יחתום.

משפטנים יתפלפלו אם חנינה כזאת, שלפי תקדים קו 300 מחייבת תחילה הודאת הנאשם - במה, בדיוק, לא ברור; תלוי אם התביעה תסכים לעסקת טיעון נוחה, ללא קלון, ומי בכלל יהיה אז היועץ המשפטי לממשלה - תתיר לנתניהו לכהן בראשות הממשלה, אבל זה משני, מבחינתו. העיקר: לחמוק מעונש מאסר על שוחד.

נפלא, עם בעיה קטנטונת אחת: העסקה כולה מבוססת, לכאורה, על שוחד. לוי-אבקסיס משוחדת לערוק מגנץ אל נתניהו תמורת נשיאות לאביה (התיק שתקבל בקרוב הוא בונוס, תחליף לתיק אצל גנץ), ולוי ישוחד באמצעותה בנשיאות תמורת חנינה לנתניהו.

זאת אינה קביעה עובדתית, אלא השערה המחייבת אימות וניתנת להזמה. איך אמר נתניהו על שופטיו, השמאלנים כביכול? "שיכחישו". אם יש עסקה, על נתניהו ולוי-אבקסיס לחשוף אותה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים שיונחו על שולחן הכנסת. ואם יש ראיות-לכאורה המשוועות לחקירה פלילית, כל סעיפי חוק העונשין העוסקים בשוחד, בקשתו, הצעתו ותיווכו, "בעד פעולה הקשורה בתפקידו" ובמיוחד לטובת מועמד לראשות הממשלה, כמו נוסחו למקרה זה. יעלה על הדעת? ועוד איך. כשנחקר תיק קצב, נבדקו בו - ולבסוף נגנזו - גם חשדות לקבלת טובות הנאה תמורת חנינות.

אילו היה עכשיו תובע כללי נמרץ, אילו כיהנו במשרה מלאה פרקליט ומדינה ומפכ"ל, אילו לא נמצא אגף החקירות והמודיעין במשטרה בין השמשות ובתנוחה של חיפוש אמתלות מדוע לא לנהל חקירות רגישות - כבר הייתה נפתחת בדיקה ראשונית של ההתרחשות התמוהה ביחסי נתניהו-אבקסיס.

ומאחר שהתשתית לעסקה היא ההנחה שללא לוי-אבקסיס אין לגנץ רוב, גורלה נתון בידי ח"כ מטאנס שחאדה וחבריו בבל"ד. שחאדה או שוחד. הברירה הישראלית, מתוצרת נתניהו.