אחרי שנפגע אישית, גנץ על סף הקמת ממשלת מצנח להשתחררות מנתניהו

"אישי נשיא המדינה, אדוני היושב ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת. בהכרעה דמוקרטית שעליה גאוותנו החליט העם בישראל ביום שניים במרץ על חילופי משמרות בממשל. מפלגה אשר זמן רב הייתה מרכיבה את ההנהגה ואת הממשלות במדינת ישראל הייתה לשנייה, ואילו גוף מדיני ששירת את האומה בסבלנות ומתוך נאמנות לכללי הדמוקרטיה היה לראשון ונקרא להרכיב ממשלה חדשה. נשיא המדינה, מכוח סמכותו ועל פי המלצתן של סיעות בכנסת המייצגות רוב של חבריה, הטיל עליי את התפקיד להרכיב את הממשלה. היום באתי להציג את הממשלה, על הרכבה וחלוקת התפקידים בתוכה, לפני הכנסת, ולבקש בשבילה את אמונו של בית הנבחרים".

בני גנץ לא יטעה אם ישתמש בנוסח זה כטיוטה לנאום הצגת ממשלתו. בשינויים דקיקים, כתב ונשא אותו מנחם בגין 34 יום לאחר בחירות 1977 ושבועיים לאחר שהנשיא אפרים קציר הטיל עליו את הרכבת הממשלה. יד שנייה, מראש הליכוד - נאום שמיש ביותר לגנץ, בעדכונים המתחייבים.

"ציבור הבוחרים נתן בנו את אמונו, אך לא יירום ליבנו", אמר בגין. "הננו יודעים כי המבחנים העיקריים הם לפנינו, ומאחר שהממשלה היא חדשה וכמוה מדיניותה, הנני מבקש את הבית ואת האומה להעניק לה אשראי מוסרי לפחות לשנה הראשונה של כהונתה. לא ביום אחד נתקן עיוותים ונקדם את המדינה בשטח החברתי, הכלכלי והמדיני".

בגין הסתייג, ארבעה עשורים מראש, מחוק הלאום. "בזכות מורשת אבותינו של אלפי שנים הנני להודיע כי ממשלת ישראל לא תבקש משום אומה, קרובה או רחוקה, גדולה או קטנה, להכיר בזכותנו להתקיים. לא יעלה על דעתו של שום בריטי או צרפתי, רוסי או אמריקני לבקש בשביל עמו הכרה בזכותו להתקיים. קיומם הוא זכותם, והוא הדין בישראל. דרושה הכרה אחרת בינינו ובין שכנינו, הכרה בריבונות ובצורך ההדדי בחיי שלום והבנה. להכרה זו אנו צופים. למענה נעשה כל מאמץ אפשרי. לא ננשל שום תושב ערבי מעל אדמתו. יהודים וערבים, דרוזים וצ'רקסים יכולים וצריכים לחיות יחדיו בארץ הזאת בשלום, כבוד הדדי, שיווי זכויות, חירות וקדמה כלכלית-חברתית".

שלד הולם לפתיחה של גנץ, נאום שמאלני, כמעט בוגדני, לפי המדדים של בנימין נתניהו. ומאחר שנתניהו נשמע כמסרב להעביר את השלטון באורח תקין וללא פגיעה בסדר הציבורי, ראוי לקוות שנדב ארגמן, ראש שירות הביטחון הכללי, האחראי לפי חוק השב"כ למנוע פגיעה בסדרי הדמוקרטיה, נוקט אמצעים המתאימים לוודא שראש הממשלה היוצא אכן ייצא.

בהתנהגותו בחודשים האחרונים מעורר נתניהו רגשות מעורבים. יותר מחצי מהציבור חש כלפיו איבה ומיאוס, ויותר מחצי - אותו יותר מחצי - שמחה לאיד. על טס זה מוגשת ראשות הממשלה לגנץ, זוכה סדרתי בהגרלות שאינו נדרש לשלם את מלוא הכרטיס כדי להשתתף בהן.

כל ראשי הממשלה עד כה, למעט אחד, היו תחילה שרים, לא בהכרח עם תיק (בגין, בממשלות אשכול וגולדה) או עם ותק (יצחק רבין, שר העבודה חודשים מעטים אצל גולדה). האחד הוא נתניהו. בארבע שנותיו כרמטכ"ל, ובמקצת גם בתפקידיו כאלוף, השתתף גנץ ביותר דיונים רמי-דרג בקבינט מסגן-השר לענייני כלום במשרדי ראש הממשלה והחוץ, נתניהו, בממשלת שמיר-ארנס. גנץ עודנו טרי ומהוסס פוליטית, אך בעבודת-מטה החיונית לתיאום משרדי הממשלה יועיל לו ניסיונו הצבאי במטכ"ל. הציפיות ממנו גבוהות רק בהשוואה לחורבן שמשאיר נתניהו. הוא לא רבין, אך מול החלופה הקיימת, לו יהי גנץ גם הרבין מיעוטו.

בגין ביקש שנת אשראי. בפועל, חתר להישגים מהירים יותר. לכן הביא שחקן רכש, משה דיין, לתפקיד שר החוץ ומנהל המגע החשאי עם מצרים; ובדיוק חמישה חודשים לאחר אותה השבעה של הממשלה, ובאותו מקום, נאם בכנסת אנואר סאדאת. הרכב הממשלה, שבגין השאיר בו תיקים פנויים, אויש עד אז בידי המחוזרים ממפלגת ד"ש.

במתכונת המסתמנת לפי שעה, של עבודה-גשר-מרצ כשותפה פנימית יחידה של כחול לבן בליבת הממשלה ועם ישראל ביתנו והרשימה המשותפת במעטפת, יש נקודת תורפה, אם מניחים שסיעת תל"ם של יעלון-הנדל-האוזר תרטון אך תתיישר: המחלוקת הפנימית במשותפת. תע"ל ורע"ם יעשו הכול להפלת נתניהו, בל"ד תשב ביציע אך לא תתפרץ למגרש להפסיק את המשחק, ובחד"ש נזכרו להתלבט, האם לא ראוי להעניש את גנץ על התנהגותו במערכת הבחירות, גם במחיר שימור נתניהו. אמירות ברוח עאידה תומא סלימאן אשתקד, כשנימקה את הסתייגותה מהאלוף במילואים גיורא רום כמועמד למבקר המדינה בעברו הצבאי כטייס-קרב, כאילו תותחן קביל יותר על המזדהים עם המופצצים והמופגזים (אך בהצבעה החשאית על המבקר תמכה בו, לדבריה).

סביר שהבעיה תיפתר לבסוף ואיימן עודה יתרצה, אך אין לבטל לחלוטין את יכולתם של נציגי הציבור הערבי לחולל נכבה עצמית. אילו הדריכה אותם תבונה מעשית, היו ממקדים מאמץ בשדות מניבים לפעמים הבאות, כגון שכנוע תושבי מזרח ירושלים לחדול מאנינותם ולתבוע אזרחות ישראלית, השווה כמעט חצי תריסר ח"כים למשותפת.

מאחר ששני הצדדים, גנץ והמשותפת (או שלושתם, כולל אביגדור ליברמן), מעדיפים שהמשותפת תישאר מחוץ לממשלה תמורת הישגים מובטחים לשולחיה לכל תקופת הכנסת, אפילו ישתנה הרכב הממשלה בעוד שבועות או חודשים, מהלך נבון מצד גנץ יהיה צירוף לממשלה של אישיות ערבית נכבדת, א-פוליטית. למשל, השופט בדימוס סלים ג'ובראן, עד לפני שנתיים המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, חיפאי נוצרי המקובל גם על מוסלמים בקהילתו, יורש יותר מראוי לגילה גמליאל בתפקיד שר הזכויות האזרחיות (או תואר אחר מאותו סוג, המשקף כתובת לטיפול בעוולות, בשוויון ובמגזרים מקופחים) במשרד ראש הממשלה. שם נוסף שהוזכר, מוסלמי עם נטייה קלה למשותפת אך ללא זיהוי מפלגתי: עו"ד מוחמד ותד, לשעבר ראש מועצת ג'ת, המכיר היטב את מצוקות הציבור הערבי בכלל והצעירים והאקדמאים בפרט.

בדומה, גם אם ליברמן בחוץ, ביוזמתו או כתנאי של המשותפת לתמיכה בממשלה בהצבעת האמון, כדאי לגנץ למנות שר מקצועי מטעמו - ליאוניד אידלמן לבריאות. אין כמו עונת הקורונה להיפטר מיעקב ליצמן, להפעיל את המעבדות שבע יממות בשבוע ולפעול תחת סמכות רפואית ולא פוליטית.

תמיכת ליברמן פירושה שאזכור מועמדים לשרים אינו בבחינת חלוקת עור הדוב בטרם ניצוד, כי הפעם הדוב הוא הצייד. כמובן, אם ליברמן בפנים מלא-מלא, יהיו גם לו שלושה שרים (וחצי).

מפתח החלוקה נקבע לפי צרכי השותף הזוטר. לעמיר פרץ נחוצים שלושה תיקים - לו, לאורלי לוי-אבקסיס ולניצן הורביץ. שלושה שרים משבעה ח"כים, בין שני ח"כים לשניים וחצי לשר. אפשר גם שיתמנה סגן-שר, איציק שמולי במשרד חברתי או יאיר גולן כסגן שר הביטחון הממונה על העורף והחירום (תפקיד שמתן וילנאי, כמוהו סגן רמטכ"ל שנכזבה תקוות להיות רמטכ"ל, מילא בשעתו בחיכוך קולני עם אלוף פיקוד העורף גולן).

כחול לבן גדולה פי כמעט חמישה מעבודה-גשר-מרצ. לכן יהיו לה 15 שרים, כולל גנץ. לפי ההצהרות במערכת הבחירות, גבי אשכנזי יהיה שר הביטחון (תפקיד שלא יהסס להקריב, כמחיר הרחבת הממשלה, לטובת ליברמן או אף נפתלי בנט), יאיר לפיד ממלא-מקום ראש הממשלה ושר החוץ, בוגי יעלון שר החינוך. בקבינט יהיו גם פרץ, שר האוצר (המועמד כרגע, לא סופי, הוא אבי ניסנקורן), שר המשפטים (בשבועיים שלקראת הבחירות, כשנזקק ללוחם מובהק בשחיתות, דיבר גנץ נכבדות ביואב סגלוביץ') והשר לביטחון פנים (תיק ההולם את מידותיו של עפר שלח). זה עדיין משאיר מקום לשמונה שרים נוספים, מתוכם בוודאי שתיים-שלוש שרות.

הכול מבינים שזאת ממשלה המצוידת, כמו במצנח רזרבי, בהתקן לשחרור מהיר. סגולתה העיקרית - ההשתחררות מנתניהו ומהליכוד הסוגד לו ולשחיתותו. בהמשך, אולי בקרוב, כמו אצל רבין (בממשלתו הראשונה) ואצל בגין, יהיו שינויים, תוספות, חילופים.

גנץ, שנפגע אישית - כמעט כמו ליברמן - מהתנהגותו של נתניהו כלפיו, תודלק סוף סוף באוקטן הגבוה הנחוץ לתמרון הקשוח ולעתים האכזרי מול יריבים, שותפים ותומכים. עדיין חסרה לו מיומנות, והוא בזבז את השנה האחרונה בהתנכרות מזיקה (לו) כלפי המשותפת; כעת עליו לעצור בקנוסה בדרך להשבעה בכנסת. גנץ לא התעלה, אך גם אינו מתנשא. הוא קרוב מאוד ליעד, אם גם טרם שם, על הר נבו בואכה גבעת רם.