המחסומים בכפר שליד רמאללה הפכו לשגרה: "ענישה קולקטיבית לתושבים"

בשעות הצהריים של יום שלישי פנתה מכונית מכביש 465, המכונה "כביש חוצה בנימין", לדרך המובילה לכפר דיר-ניזאם, שמצפון לרמאללה. המכונית נאלצה לעצור במחסום הצהוב וממנה ירד צעיר שאת המשך הדרך הלך ברגל, וכך גם עשתה מכונית נוספת שהגיע מיד אחר כך. גם הכניסה המרכזית הנוספת לכפר מאותו כיוון הייתה חסומה באותו היום בסוללת בוץ ובטונדות שהציב צה"ל.

עבור תושבי דיר-ניזאם, כפר הנמצא בשטח B ליד חלמיש, החסימות האלה כבר הפכו לשגרה, אחרי שנה שבהן האחת סגורה באופן רצוף, והשנייה נסגרת ונפתחת לסירוגין ללא הודעה. בעקבות זאת, התושבים נאלצים להקיף את ההתנחלות הסמוכה, שם לדבריהם עוברים בידוקים קפדניים ברכב ולעתים גם חיפושים גופניים. בצבא אומרים כי הדבר נעשה בעקבות יידוי אבנים ובקבוקי תבערה מכלי רכב חולפים לעבר כלי רכב ישראליים, אך כמה ימים אחרי הפנייה לדובר צה"ל בנושא, דיווחו בכפר כי שתי הכניסות נפתחו. לפחות עד לפעם הבאה. בכפר סבורים כי מדובר בתירוצים של הצבא ובענישה קולקטיבית.

"אני כסטודנטית באוניברסיטת אל-קודס הפתוחה ברמאללה אמורה להגיע לאוניברסיטה כל יום, כל בוקר, אבל למרבה הצער כשאני מגיעה למחסום מחזירים אותי. אם לא מחזירים אותי אני הולכת אלפי מטרים עד שאני מגיעה לאמצעי תחבורה שיכול להביא אותי לאוניברסיטה", תיארה תושבת הכפר, איאם א-תמימי. התושבים מספרים כי חלק מהמשאיות לא מגיעות לכפר בשל החסימות, ונוצר מחסור בגז ואף במזון. "בכפר שלנו אין את הצרכים הבסיסיים הפשוטים ביותר. אין מאפייה שיכולים לקנות ממנה. כשאתה מדבר על עוצר של 30 יום, מאיפה נביא את כל המצרכים? כל יום עושים עלינו חיפוש וסגר", היא מוסיפה.

מונג'ד תמימי עובד בחקלאות ותיאר כיצד החסימות פוגעות בפרנסתו. "יש ציוד חקלאי שאנחנו צריכים להביא מחוץ לכפר. יש פועלים שיש להם אישורים ומנעו מהם לעבוד. אני כחקלאי לא יכול להגיע לאדמה". הוא הוסיף כי "בתקופה הזו חוטבים את העצים, כל אחד ניגש לעצים שלו. קורה שמגיעים עם טרקטור עמוס עצים שנוסע לאט למחסום ומורידים, ואז אומרים לו תוריד את כל מה שיש לך. מאיימים עלינו כל פעם עם מחסומים חדשים", הוא אמר. לדברי, פאדל עבד אל-חמיד תמימי שעובד במסגד בכפר הסמוך נבי צאלח, החסימות נועדו "להצר את צעדי תושבי הכפרים כדי שכולם יהיו במחסום אחד שהוא נמצא תחת שליטת הצבא, כדי שהצבא יוכל לשלוט על התנועה שלהם".

מעבר לחסימות, בכפר סיפרו על נוכחות מוגברות של חיילים שפוגעת בשגרת חייהם ובעיקר בילדים. בגג ביתו של עאטף א-תמימי התמקמו בשבוע שעבר כמה חיילים. "באו 20 חיילים בבוקר ואמרו שהם צריכים לעלות על גג הבית. שאלתי אותם מה קורה. הם אמרו אנחנו באים כי יש ילדים קטנים שזורקים אבנים ברחוב. אמרתי 'טוב אין לי ילדים קטנים'. אמרו 'לא, אנחנו צריכים לראות מכאן'. אמרתי להם שיש לי בעיה בבית - יש לי בת חולה ששומעת את הצעדים של הצבא על הגג ובמדרגות. ויש את הילדים הקטנים של הבן שלי. זה בעיה בבית. הצבא יצר אצל הילדים הקטנים עוינות לצה"ל ולישראל". לדבריו, "לא אני ולא אף אחד יכול להוציא את זה מהראש של הילדים, להגיד המשוואה כזו או כזו. הילדים לא מבינים משוואה, מבינים מה שרואים".

איאם תיארה אף היא את השפעת הנוכחות המוגברת של החיילים בכפר. "אפילו מקום כמו בית ספר שצריך להיות מקום לתלמידים לשחק וליהנות, הפך למקום של פחד לתלמידים". לטענתה, אחיה אהב ללכת לבית הספר, אך כעת "הוא אחוז חרדה. אומר: 'אולי אראה את הצבא אולי ירססו גז'. כל המילים לא מספיקות לבטא כמה אנחנו סובלים מבחינה בריאותית, חברתית, אקדמית".

בארגון "יש דין" פנו לצה"ל בנושא אך לא קיבלו מענה. "חסימות הדרכים לדיר נידאם מהוות ענישה קולקטיבית לכל תושבי היישוב. זהו מעשה שאינו מוסרי, מנוגד לחוק הבינלאומי ופוגע בצורך ובזכות התושבים לחופש תנועה, דבר המשפיע על כל מרקם חייהם, החל מהאפשרות להיכנס ולצאת לצורך קבלת טיפול רפואי, להגיע לבתי ספר, לעבוד וכל צורך אחר הנובע מכך. במהלך השנה האחרונה אנחנו מלווים את תושבי דיר ניזאם בניסיון להסיר את החסימות ורק לאחרונה שלחנו שני מכתבים בהולים למפקד הצבא בגדה וליועמ"ש איו"ש והצבענו על אי-החוקיות של פעולות אלו. יש דין ימשיך ללוות את התושבים במאבק שלהם להסרת החסימות ובחשיפת העוולות הנובעות מהכיבוש", מסרו בארגון.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "לאור הערכת המצב ובעקבות ריבוי אירועי טרור אלימים, בהם זריקת אבנים ובקבוקי תבערה מרכבים חולפים בקטע מכביש 465, תוגברה ההגנה על הציר במספר דרכים, בין היתר באמצעות מערכת בידוקים וחסימות במספר יציאות נוספות מכפרים פלסטינים. במקביל נמשך המאמץ לאפשר שגרת חיים לפלסטינים לצד צורכי הביטחון".