הטיפול הכושל במשבר הקורונה מתחיל ונגמר בראש ממשלה לא מתפקד

אלה משרדי הממשלה המעורבים בטיפול במשבר נגיף הקורונה: הבריאות, התחבורה (רשות שדות התעופה), הפנים (רשות ההגירה) והחינוך, התיירות, החוץ, החינוך, בטחון הפנים, המשפטים והביטחון. כל אחד מהם פועל לפי התקנון שעיבד ותרגל באירועים קודמים, כגון התפרצות שפעת העופות ב-2005. ביחד, גם כשהם לא ביחד - זאת חצי ממשלה. מעל כולם אמור לעמוד ראש ממשלה. זה הרי התפקיד שעליו יתמודדו בשבוע הבא בנימין נתניהו ובני גנץ. רק אחד מהם כבר נבחן בו, זה 14 שנה, ותמיד נכשל. המהומה והמבוכה במשבר הנוכחי אופייניות לעשור וכמעט חצי של נתניהו בראשות הממשלה.

גנץ משלם כעת בדימוי הציבורי את מחיר שליטתו הרופפת בחברת "המימד החמישי", אלא ששם היה יו"ר מועצת המנהלים ולא מנכ"ל. בצה"ל, כרמטכ"ל, היה מנכ"ל לא רע, סביר, במדדים של אספקת ביטחון יומיומי לצד השקעות בביטחון עתידי. נסיונו בניהול הצבא ובהשתתפות כממליץ ומבצע בוועדות שרים לביטחון רב לאין שיעור מזה שהיה לנתניהו כמנהל אזרחי-ממשלתי בהגיעו ביוני 1996 לראשות הממשלה. אם גנץ ירכיב את הממשלה הבאה, הוא יהיה מבוגר ב-15 שנות ניסיון מנתניהו בשעתו. נתניהו הוא מנהיג פוליטי מוכשר, הסוחף את קהלו. אין עוררין על שליטתו באמנויות הדיבור לציבור והארגון הפוליטי. זאת עובדה מתוצפתת, נטולת מקדם ערכי - ההיסטוריה גדושה במנהיגים שקידמו את עמיהם, ולחילופין במי שהובילו אותם, ואיתם גם את קרבנותיהם, לאבדון.

אבל לא כל מנהיג הוא גם מנהל. בתחום הניהול, בתפקוד שמתחת למלל, נתניהו אינו מצליח להצליח. אי-פעם, בבוסטון, בסיום לימודיו וכשלא תכנן להחזיר את בן ניתאי ארצה, עבד בחברת ייעוץ למנהלים, אך מעולם לא ניהל בעצמו עסק או תאגיד. בירושלים הקים מכון זעיר, שיווק רהיטים והצטרף לשירות החוץ כציר בוושינגטון ושגריר באו"ם. בפוליטיקה נבחר לכנסת וכיהן כסגן-שר וכראש האופוזיציה. בין תקופתו כראש ממשלה לבין שובו לפוליטיקה בממשלת שרון ובאופוזיציה לממשלת אולמרט התפרנס היטב מהרצאות. כל אלה מסלולי דיבור, לא ניהול.

כמנהל, יש לראש הממשלה שתי זירות, גדולה וקטנה. הגדולה היא הממשלה, כקבוצה בין-משרדית. הקטנה היא סביבת העבודה שלו, משרד רה"מ. בשנייה משתקפת הבעייתיות בתחלופה הנצחית של ראשי לשכות ומנהלי משרד, מהם שהסתבכו בפלילים ובדין משמעתי, ובחיכוכים עם היועצת המשפטית והחשב על הגחמות הרכושניות-קמצניות של משפחת נתניהו. בראשונה נדרש - ונתניהו אינו מספק - תיאום בין המשרדים ותכלול פעילותם השונה ולעתים הסותרת.

מה שאמר עליו לפני כמעט עשור מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, בפרשת אסון הכרמל, לא התיישן. נתניהו יוצא ידי חובתו בפטפוט עם ראש ממשלת יוון על מטוסי כיבוי או עם הנשיא טראמפ על תכניתו (שבתוך פחות מחודש שבקה חיים - כששר החוץ האמריקני מייק פומפאו מבקר בסעודיה ומשוחח עם המלך סלמן ובנו מוחמד, היא אינה נזכרת כלל). ביצוע, וידוא, מעקב - לא לו.

למבקר היו אמירות נוקבות על משרדי הפנים, האוצר וביטחון הפנים, משרד-משרד בתחומו, אך מעליהם ריחף ראש הממשלה. נתניהו, שהיה "ער למצב העגום" אך לא טרח להכריע במחלוקות, "נושא באחריות כוללת" ועליו לתת דין-וחשבון לכנסת ולציבור.

כיום, ומאז שובו לראשות הממשלה, מזוהה נתניהו בעיקר עם איראן הגרעינית, אך בראשית הייתה עיראק הביולוגית. היא הוציאה את נתניהו משיווי-משקלו. שרים בעלי רקע ביטחוני - אריאל שרון, רפאל איתן - והרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק הזדעזעו מנטייתו להיבהל ולעיין בנקיטת אמצעים קיצוניים.

גופי הביטחון נערכים זה עשורים להתקפת העורף בנשק ביולוגי ("וילון שחור" בצבא, או "נחשול בריא" במשטרה, האחראית לפיקוד ושליטה במקומות מוכים או חשודים, שם מוסמכים שוטרים למנוע בכוח יציאת אזרחים העלולה להפיץ את החומר). נדרשים אימות מודיעיני של מהות ההתקפה, גילוי-וזיהוי של החומר, בידוד מוקדי הפגיעה וטיפול בנפגעים. אלה פעולות מקצועיות, שההנחיה הפוליטית נחוצה להן לתכנון ולתקצוב.

אירוע "נשל הנחש", בפברואר 1998, התחולל בעקבות אמירת-אגב מופרכת של ראש פקחי האו"ם ריצ'רד בטלר על כושר הלוחמה הביולוגית של סדאם חוסיין, שכביכול יכול למחות את תל אביב מעל פני האדמה. עד שבטלר הבהיר, נתניהו הבהיל. אולי התגעגע לתהילתו העולמית מינואר 1991, כשהקפיד להתראיין חבוש ברדס נגד הטילים הכימיים או הביולוגיים שסדאם הערמומי סירב לשגר.

גם לאחר הפסדו בבחירות 99' המשיך הנושא הביולוגי להטריד את נתניהו יותר משהצדיק משקלו היחסי במפת האיומים. אולי היה לכך קשר לדברי האישה הנקייה ביותר בארץ, רעייתו שרה, בחדר החקירות של יאח"ה בפרשת עמדי, כשנימקה גירוד מדבקות מתמונות רכוש המדינה בקנאותה לניקוי ולחיטוי. מאז העידו על גישתה הכפייתית להפרדה בין קודש הניקיון לחול הלבוש, עובדות רבות במעון השרד בבלפור. בכך הקדימה את זמנה כשומרת סף מפני נגיפים.

ערב אחד ב-2001, כשרב-אלוף שאול מופז ישב שבעה על אביו וקצינים שואפי קידום לרמטכ"ל, למפקד חיל האוויר או לדוברת צה"ל סבבו בסוכת האבלים את שר הביטחון פואד בן אליעזר, צד נתניהו בפינה צמד עיתונאים. הוא חבר אליהם ובפיו הצעה: לבדוק את המוכנות הביולוגית, שאומרים - הוא רק מצטט, נחוץ אימות - שהידרדרה קשות מאז סיום תפקידו. ערב מלחמת עיראק השנייה הדהד גם בוושינגטון את תרחישי האימים. שמץ מהם לא התממש, ונתניהו דילג מעיראק לאיראן.

צוותים מקצועיים במערכת הבריאות ערוכים דרך שיגרה להתמודדות עם זנים חדשים ועמידים - פיתוח חיסון הוא עניין לשלושה עד שישה חודשים - של שפעת. יש צט"ם, צוות טיפול מגפות; חלוקת עבודה בין בתי-החולים הגדולים במרכז, בירושלים, בחיפה ובבאר שבע; תקנון לבידוד ישראלים ונוסעים ולפינוי מחלקות מחולים רגילים לטובת נפגעי המגפה. הובנו גם המשמעויות למערכת החינוך שתושבת כי ילדים הם אלופי ההדבקה, למשק (עד שני מיליון עובדים עלולים להיעדר) ולכבישים הפקוקים (לציבור יומלץ להימנע מנסיעות ברכבות ובאוטובוסים).

הכנות כאלה היו כבר בעשור שעבר, אבל אז טרם הורגשה במלואה השפעת התקשורת והרשתות החברתיות. כשאדם נעשה בן-בית בזכות ראיונות מצולמים ללא הרף, בנוסח נעמה יששכר או נוסעי "דיימונד פרינסס", הפוליטיקאים מאמינים שבהשתדלות למענו ימצאו עורק זהב. הטסת מבודדי אוניית הקורונה לישראל, לפני תום תקופת הדגירה של הנגיף ביפן, הייתה כניעה מקצועית לגחמה פוליטית. ישראל נמצאת בחברה טובה, בתופעה מדאיגה זו: כשהתגלו 14 אמריקנים שנדבקו בין מאות שעמדו לטוס לבידוד בבסיסים צבאיים בבית, התעקש משרד החוץ של פומפאו, גדול המתחנפים לטראמפ, להעלותם למטוס למרות התנגדות מומחי הבריאות.

נתניהו, כדרכו במשברי אש ושלג, הצטלם כמצביא ישיבות ופרסם "הנחיות" לכוחות. לרוב, טובות לכותרות, או לכפרות. אין שום משמעות לאזהרות המסע שציווה על משרד החוץ להנפיק ליפן ולקוריאה הדרומית. אזרחים אינם חייבים להישמע להן - אף בצאתם לסיני הם מעדיפים להתעלם מהתרעות הפיגועים של המטה ללוחמה בטרור - ואם ייקלעו למצוקה ויופיעו בשידורי החדשות יטוס נתניהו החומל עליהם ועל עצמו לחלץ אותם, למרות קלות-דעתם.

דלות התיאום הבין-משרדי הזדקרה מסיפור השינוע ברחבי הארץ של התיירים הקוריאנים הממתינים לטיסתם הביתה. ראשית מחליטים, אחר כך נרתעים מתגובת הציבור, משנים את ההחלטה, שוב נתקלים בהתנגדות, ומה עוד ערב בחירות, וכך הלאה.

שלשום הזהירו יריבי נתניהו בבחירות מפני מיקוד כזבי קורונה בקלפיות שבהצבעות קודמות נרשם בהן רוב מוחץ לכחול לבן או למפלגות השמאל. אולי חשד בכשרים, אבל יש לו בסיס מסוים: המסע הממוחשב של הליכוד לדרבן אדישים להגיע לקלפיות בעלות נתונים הפוכים. מי שיודע היכן מתרכזים מתנגדיו, עלול לנסות להניא אותם מהגעה לקלפי. זאת אמנם עבירה (סעיף 159, הפרעה לשלום הציבור באמצעות פרסום ידיעות כוזבות הגורמות פחד או בהלה, שלוש שנות מאסר), אך תביעה, הרשעה וענישה מאוחרות לא יתקנו את המעוות אם המאמינים לשקרים יעדיפו לתומם את החיים - שלהם ושל הבאים איתם במגע - על זכות הבחירה.

מ"נשל הנחש" לכשל הקורונה, בימים ההם אין ראש ממשלה בישראל - והוא, למרות הניהול הלקוי, ובלי להזכיר את השחיתות, מבקש ארכה נוספת.