מהמדינות ועד ארגוני הטרור: הבריתות של איראן עומדות למבחן אחרי סולימאני

2020 היא שנה מאוד מורכבת עבור המשטר האיראני, ובמידה מסוימת היא שנת הכרעה מהרבה סיבות: כלכליות, צבאיות, מדיניות וחברתיות. אך המנהיג העליון עלי חמינאי לא אוהב לקבל החלטות קשות. לרוב הוא ממסגר את מרחב הפעולה, מגלגל אחריות ולאחר מכן מתמודד עם הבעיות.

בקרוב מאוד הוא יידרש, אם ירצה או לא, להכריע בשאלות בוערות. הראשונה והבולטת כוללת את פרויקט הגרעין. האם הוא משנה את כללי המשחק? האם יאשר להגיע עוד השנה לחומר שמספיק לפצצת גרעין ראשונה? להכניס צנטריפוגות חדשות שיאיצו את התהליך? והאם יקדם תהליך צבאי חשאי הרחק מעיני הפקחים?

הצעדים הללו הם הליכה על חבל דק, יש שיאמרו בעיטה בדלי. פעולות שיכולות לזרז חבילת סנקציות קשה נוספת תוצרת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ואולי תהליך התנגשות צבאית עם וושינגטון או גורמים אחרים שיחושו מאוימים מעצם הריצה לפצצת גרעין. לא ניתן להוריד מהפרק את ישראל. האירופים גם יכולים לנתק מגע, להפסיק להיות גורם מתווך ובעלי אוזן קשבת ולהצטרף לקואליציית אנטי-משטר האייתולות.

נשמע קיצוני, אך מה אם המשטר האיראני המעורער ירגיש שנשמטת מידיו השליטה היחסית בעיראק, שמהווה עבורו חגורת הגנה מפני תמרון קרקעי - אינטרס חיוני בביטחון הלאומי האיראני. נכון לרגע זה, האמריקנים לא בהכרח ממהרים לעזוב את האזור והמשטר עלול להתנהג בהתאם. מה גם שהקופה האיראנית מתרוקנת והמחאה ברחובות מתגברת.

השאלה השנייה בה אמור להכריע חמינאי היא מה עושים כשתהום פעורה בין ההכנסות לתקציב המדינה, כשבפועל לא נראה כי הולך להתחולל שינוי דרמטי בטווח הנראה לעין. הסנקציות האמריקניות הביאו לקריסה בהכנסות מנפט שמהוות אחוז ניכר מכלכלת איראן, והעלאה במסים רק תעצים את המחאה ברחבי הרפובליקה האסלאמית. האזרחים כבר ראו בשנה שעברה כיצד המשטר תולה חלפני כספים על מנופים ברחובות כי ניסו לעקוף הגבלות נוכח המצב הכלכלי הקשה.

עדות נוספת לתסיסה התרחשה ימים אחדים אחרי הלווייתו של מפקד כוח קודס קאסם סולימאני. אזרחים איראנים כבר הציתו את תמונותיו ברחובות ומיליוני פעילי כוחות הבאסיג' של המשטר לא יוכלו להחזיק לעד את התסכול והזעם, שיכול לעלות לו יהיה מנהיג סביבו יתלכד ההמון.

השאלה השלישית אליה יידרש חמינאי היא תהליך ההתבססות האיראני במזרח התיכון המתוקצב בסכומי עתק. האם להמשיך להשקיע כסף, משאבים וכוח אדם ברעיון שמטרתו הצבת טבעת חנק סביב ישראל בגבולותיה? רעיון הכולל בניית מנופי לחץ ואיומים על הציר הימי מבאב אל-מנדב ועד תעלת סואץ, לצד יצירת איומים ממשיים נגד מדינות ערביות.

סולימאני בנה את ההשפעה במזרח התיכון על קשרים אישיים החל מדרגי השטח ועד בכירי המפקדים, ולמרבית הפלא גם בקרב ראשי ממשלות ונשיאים כששיטתו כללה בעיקר יחסי תן וקח עם לא מעט איומים ישירים. מי שנענה לדרישות שתבעו האיראנים, קיבל בתמורה כסף, תמיכה צבאית וחברות בקואליציית רשע. מי שלא, נפגע מפעולה חשאית במקרה הטוב. אבל סולימאני נהרג, המפקד החזק בעל ההשפעה הדמונית שידע לחלץ את האיראנים ממצוקות ולהמציא פתרונות. לא בכדי חמינאי מירר בבכי בהלווייתו, היו לו הרבה סיבות לכך. אחת מהן היא ההבנה שלא במהרה ימצאו לו מחליף.

עכשיו האיראנים יעברו תהליך במהלכו ייבחנו את הפוליטיקאים, המיליציות וארגוני הטרור שניהלו עם סולימאני יחסי הערכה רבה ומחויבות, ויש שיאמרו כפיפות. המודל המושלם בעיני סולימאני היה ארגון חיזבאללה, בו הושקעו סכומי עתק מצד איראן. ולמרות זאת בשבוע האחרון ניתן היה לגלות בהתבטאויות של מזכ"ל הארגון חסן נסראללה צעדי התרחקות והסתייגות מהאיומים וקריאות התיגר האיראניות על ארצות הברית. לנסראללה יש מספיק בעיות קשות מבית שמערערות את מעמדו בארץ הארזים והוא לא מעוניין כרגע להיות שותף למרחץ דמים.

לכן, מהר מאוד תתבהר התמונה ויהיה ניתן להבין מי ממשיך באותו קצב ובאותה תצורה לקדם את הפצת האידאולוגיה האיראנית ומי מסתייג ממנה. זאת כשבמקביל גם בקרב ההנהגה של המורדים החותים בתימן לא ממהרים לנקום. אפשר גם להעריך שנשיא סוריה בשאר אסד לא הזיל דמעה כששמע שסולימאני הלך לעולמו אחרי שהקים בסוריה בסיסי אש וגרר אותו להתנגשויות תכופות עם חיל האוויר הישראלי. רוסיה גם יכולה לנצל את המצב כדי לפגוע בהשפעתה של איראן. "אבי ההתנגדות" האיראני כבר לא כאן לעשות בעיות ודמותו של אסמאעיל קאני, מחליפו, לא באמת מטילת מורא. בטח לא מרחוק.

השאלה הכבדה הבאה נוגעת להתייחסות איראן למערכת הבחירות המתקרבת בארצות הברית, כזאת שעשויה להתברר כמכריעה ביחסים בין שתי המדינות. בטהראן עולות שאלות האם לחכות לנשיא חדש שייתכן מאוד ויהיה פרגמטי וידידותי יותר למשטר האיראני, או לרוץ קדימה בתהליכים השונים מתוך הבנה שטראמפ יבחר לכהונה שנייה ויקבל יותר מרץ וכוח להכות במשטר האייתוללות.

הערכת אמ"ן לשנת 2020 נעשתה ביסודיות מורגשת תוך בחינה של תהליכי עומק כמו חלוקה גושית של המזרח התיכון תחת מדינות וארגונים בקטגוריות הבאות: אחים מוסלמים, ג'יהאד עולמי והליגה הערבית. אך המזרח התיכון נמצא כעת בתנועה והוא נתון לשינויים בטווח הנראה לעין. במיוחד כשמעצמות כמו ארצות הברית, רוסיה וסין בוחשות בקלחת וטורקיה מתנהלת באגרסיביות ומותחת גבולות.

אחרי השאלות הגדולות שעומדות לפתחו של חמינאי יידרשו גם בצה"ל להשיב על שאלות כבדות משקל כשברקע המחאה שחזרה לרחובות עיראק, לבנון מעורערת כבר תקופה ארוכה, אסד נאבק לייצב את משטרו עם מבט לגבול הטורקי וכלל המשטרים עדיין מאוימים על ידי גורמי ג'יהאד עולמי: האם ישכילו לנצל את ההזדמנות ביום שאחרי סולימאני כדי לערער את היציבות של ציר הרשע וברית הקואליציות הפרו-איראניות עד כדי ניתוק קשרים? האם יעצבו מחדש וישפיעו על האזור ויצליחו להרחיק איומים? ולאחר חיסול סולימאני - האם נסראללה הוא הבא בתור? בשלב הזה מגיעה לשיאה ממלכת ניהול הסיכונים הישראלית.