באמ"ן מעריכים: עד סוף השנה - העשרת האורניום באיראן תספיק לפצצת גרעין

חיסולו של מפקד כוח קודס קאסם סולימאני על ידי ארצות הברית שינה את הערכות צה"ל, אך גם יצר הזדמנויות לעצב מחדש את המציאות בחמש המערכות השונות שמנהלת ישראל. מהערכת המצב השנתית של אגף המודיעין (אמ"ן) לשנת 2020, עולה כי מות סולימאני, שהיה דמות רבת השפעה באיראן בפרט ובמזרח התיכון בכלל, חיזק את ההרתעה האמריקנית באזור וערער את מנועי הקיום של איראן.

הערכת המודיעין השנתית של אמ"ן הציגה סבירות נמוכה למלחמה בשנת 2020 מצד אויבי ישראל. הסבירות לתגובה בזירה הצפונית, כתוצאה מפעולה המיוחסת לישראל, מעט גבוהה יותר, תוך נכונות לסיכון עד כדי הגעה למלחמה. באמ"ן הדגישו כי החיסול של סולימאני מרסן את המצב בטווח הזמן הקצר, אך השלכותיו העתידיות בטווח הרחוק יותר - אינן ברורות. במקביל, קצב העשרת האורניום מציב יעד אפשרי להגעת איראן לרמה שמספיקה לפצצה גרעינית.

מבין חמש המערכות שמנהלת ישראל, הבולטת ביותר היא נגד איראן. ממיפוי האסטרטגיה האיראנית ליצירת מנגנוני הגנה והתקפה, עולה כי ברפובליקה האסלאמית עיצבו בשנים האחרונות את עיראק כחגורת הגנה מפני פלישה קרקעית אליה. רכיב משמעותי נוסף בהגנה של איראן הוא פרויקט הגרעין, שנועד להרתיע מדינות מפניה.

בנוסף לכך, איראן מנהלת מאמץ לביסוס יכולות אש בתימן, בעיראק, בסוריה, כמו גם בלבנון באמצעות חיזבאללה, כדי להפעיל לחץ ולהרתיע את מתנגדי המשטר האיראני. מאמץ זה לא מתקיים רק בציר היבשתי, אלא גם בציר הימי.

השנה הקרובה תהיה מאתגרת מאוד עבור המשטר האיראני, שיידרש להכריע האם הוא ממהר לייצר פצצה גרעינית ויוצא לחלוטין מההסכם שנחתם עם המעצמות בשנת 2015, וכיצד הוא יתנהל מול המחאות הציבוריות נגדו ברחבי המדינה. אתגר נוסף שאיתו יתמודדו בטהראן הוא ניהול התקציב, שלפני הטלת הסנקציות עמד על 115 מיליארד דולר, מהם 65% מהכנסות מנפט, ואילו אחרי הסנקציות אחוז ההכנסות מנפט עמד על 10% בלבד.

עוד יידרשו להכריע בטהראן כיצד להמשיך לנהל את החיכוך עם ארצות הברית ועם שאר המדינות, כשברקע מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית ומערכת בחירות שתתחיל בקרוב גם באיראן. אחד הסימנים המדאיגים עבור המשטר האיראני היא ירידה משמעותית בחשיבות הדת בעיני האזרחים, במסגרת הביקורת הקשה נגד המשטר.

בשלב זה, האיראנים מעשירים 850 ק"ג של אורניום ברמת העשרה של 4%. לפי הקצב הנוכחי, באמ"ן מעריכים כי הם יגיעו באביב 2020 ל-1,300 ק"ג, ברמה של 4%, ובסתיו 2020 ל-1,300 ק"ג ברמה של 90% - מידה שמספיקה לפצצת גרעין אחת.

השלב הבא יהיה פיתוח הנשק, שיכול להימשך כשנתיים, בתנאי שגורמי המודיעין ברחבי העולם עוקבים אחרי התהליך ומודאגים ממנו. אם יבחרו האיראנים לפעול בציר חשאי, יהיה קשה לקבוע את לוחות הזמנים שלהם, במיוחד אם יטמיעו בתהליך ההעשרה צנטריפוגות חדשות שיאיצו את קצב ואיכות ההעשרה. לפי ההערכות באמ"ן, האיראנים שומרים על קצב העשרה נמוך, אך מזהירים כי פרויקטי הנשק הנפוצים ביותר הם החשאיים, ולא אלה הגלויים, כדי לחמוק מארגוני הביון.

עוד מעריכים בצה"ל כי האיראנים לא שוברים לחלוטין את הכלים, אלא צוברים קלפים אפשריים למשא ומתן עתידי. חשיפת ארכיון הגרעין האיראני הצביעה על התקדמות בתחום הנשק ברמה טובה יותר מההערכות המוקדמות בצה"ל. בנוסף לכך, המנהיג העליון האיראני עלי חמינאי יידרש לקבל החלטה על התקציב, על פעילות הצבא האיראני וכוח קודס, על מדיניות החוץ והפנים, על המשך פרויקט הגרעין ועל התעשיות הצבאיות במדינה.

לפי ההערכות, חיסולו של סולימאני - שהוגדר כ"אבי ההתנגדות" - שחק את כוחו של כוח קודס בפני מדינות וארגונים, בהם רוסיה וחיזבאללה, שכעת ישקול את צעדיו ולא ימהר לממש את המדיניות הקיצונית של איראן שחושפת את לבנון למתקפה. כפיפותו של נסראללה בפני סולימאני נבעה בעיקר מהשפעתו של מפקד הכוח שחוסל, שהיה אחראי על העברת הכספים לחיזבאללה.

במערכת הביטחון הישראלית עדיין לא הכריעו בשאלה האם נסראללה היה בעד פרויקט טילי הדיוק, או שהיה זה סולימאני שסיבך את חיזבאללה וחשף אותה להתקפות. כעת, עולה השאלה האם חמאס, הג'יהאד האסלאמי והחות'ים ימשיכו לקיים קשר הדוק עם כוח קודס תחת המנהיג החדש - אסמאעיל קהאני.

בשנים האחרונות, עיראק הפכה לאינטרס חיוני בביטחון הלאומי האיראני. בהתאם לכך, השקיע סולימאני את מרבית זמנו במדינה השכנה, על מנת להשפיע על המיליציות השיעיות הפרו-איראניות ועל הפרלמנט והממשלה העיראקיים. למרות הפרסומים האחרונים, בצה"ל לא מזהים החלטה ברורה של ארצות הברית לצאת מעיראק.

כוח קודס בראשות סולימאני השקיע גם בתימן, באמצעות כלי טיס בלתי-מאוישים לטווחים של 1,650 ק"מ - שאינו מספיק כדי להגיע לישראל, כמו גם מערכי הגנה אוויריים, טילי חוף ים, טילי קרקע-קרקע, טילים מדויקים וטילי שיוט לטווח של אלף ק"מ, כולל מערכי פיקוד ושליטה. לפי ההערכות באמ"ן, הכוח בתימן לא ימהר לנקום את מותו של סולימאני בגלל הסדר החדש שעשוי להיווצר באזור כתוצאה מרצונם של שני הצדדים להימנע ממלחמה.

מערכה נוספת מתקיימת בסוריה. המדינה שנפתחה בה מלחמת אזרחים בשנת 2011 טרם התייצבה. לכן, הנשיא בשאר אסד לא צפוי למהר לחפש עימותים מול ישראל. במקום זאת, הוא יהיה עסוק בעיקר בייצוב מצבו בגבול טורקיה ובהשבת שטחים שנכבשו מידו על ידי כוחות המורדים במדינה.

מאות חיילי צבא ארצות הברית עדיין יושבים בסוריה - באל-טאנף, במזרח המדינה ובאזורי בארות הנפט - בנוסף ל-9,000 חיילים רוסים. פעילי ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש) מאתגרים את הצבא הסורי, שמסתייע בעשרות אלפי חברי המיליציות התומכות במשטר שמרביתם סורים, ואלפים מהם פעילים גם בחיזבאללה. בנוסף לכך, במדינה נמצאים גם 800 פעילים איראנים, אך גם מעיראק, אינדונזיה, פקיסטן, אפגניסטן ומדינות נוספות.

אולם, לפי הערכת אמ"ן סוריה משקמת את התעשייה הצבאית שלה, בדגש על רקטות, טילים וטילים מדויקים. גם תהליך המחקר והפיתוח של הנשק הכימי מתקדם, אך לפי ההערכות תהליך הייצור לא מתקדם מספיק בשביל להוות איום על מדינת ישראל.

בינתיים, מעריכים בצה"ל כי התהליך לא מחייב שינוי בהנחת היסוד של ההגנה הישראלית. בשלב זה, עסוק אסד בטיפול בעיקר במחוז אידליב שבצפון המדינה, ובכאבי הראש שמייצר עבורו צבא טורקיה לאחר שכבש שטחים משמעותיים מהמדינה.

יחד עם זאת, באמ"ן עוקבים יחד עם פיקוד הצפון אחר רמת הגולן, שבסביבה מתרכזים גם כוחות דאעש. באזור קיימת גם נוכחות של חיזבאללה וחמאס, ולאחרונה - גם בג'יהאד האסלאמי החלו בתהליך התבססות ברמת הגולן. לפי ההערכות, בעתיד עשוי אסד לקדם תהליך של משא ומתן להסדרה עם ישראל, אך כרגע הראש סדר העדיפויות שלו נמצאת החזרת השליטה על שטחי סוריה, בדגש על גבול טורקיה ועל הלחימה מול קני הטרור הגי'האדיסטים.

בלבנון, חיזבאללה עדיין מהווה את הכוח הישיר והעקיף המשמעותי ביותר שמאיים על עורף מדינת ישראל. כוחות הביטחון השוטף של חיזבאללה לאורך הגבול אינם מהווים איום מיידי, אלא רק במצב מלחמה.

הכלכלה הלבנונית כושלת, עם רבע מהצעירים שהינם מובטלים במדינה, משפיעה בהתאם גם על המצב הפוליטי הפנימי, למרות מאמצי חיזבאללה לייצב את הממשלה והפרלמנט. הביקורת הציבורית כלפי המשטר לא דעכה. לפי הערכות, חיזבאללה ינסה לבדל את עצמו מהציר הראדיקלי ביום שאחרי סולימאני כדי להימנע חיכוך מיותר.

לפי הערכות אמ"ן, חיזבאללה ואיראן לא הצליחו להקים תשתית לייצור טילים מדויקים בלבנון. טילים מדויקים שהוברחו לבנון, ברדיוס פעולה של 10-20 מטרים, אינם מבצעיים בשלב זה.

במקביל, המערכה הפלסטינית נערכת ליום שאחרי אבו מאזן. לפחות לפי הערכות באמ"ן, בשנה הקרובה ימשיכו ברשות הפלסטינית את המערכה המדינית נגד ישראל, תוך הליכה על הסף נגד ישראל מבלי לשבור את הכלים.

השיח על ירושת אבו מאזן נמצא בשיאו ומייצר פוטנציאל להסלמה. בכירים ברשות הפלסטינית רואים את עצמם כטוענים לכתר, אך יש בכירים כמו ג'יבריל רג'וב, תאופיק טיראווי ומוחמד דחלאן שעסוקים גם בהתחמשות כדי לבסס את מעמדם ולבצר את כוחם.

בחינת הטרור של שנת 2019, מגלה כי מספר ההרוגים ירד, אך מספר הנפגעים נותר יציב. לפי הערכות אמ"ן, חמאס ממשיך לכוון טרור מרצועת עזה ביהודה ושומרון, אך באמצעות ניהול קשר רחב עם פעילי טרור ולא קשר פרטני, מה שיצר את התחושה של ריבוי תשתיות טרור.

ברצועת עזה, המגמה היא דווקא הליכה לקראת הסדרה. חמאס מורתע ממלחמה ומעוניין לשפר את המצב ברחוב בשביל לשמור על יציבות המשטר ולמנוע הידרדרות ביטחונית עד כמה שניתן. עם זאת, במצבים משתנים הוא לא יהסס לנהל ימי קרב קצרים מול ישראל. לפי ההערכות, כל עוד תהליך הרגיעה משרת את האינטרסים שלו, בדגש על המשך שרידותו, כך הוא ימשיך בתהליך.

חמאס מנהל משא ומתן להרגעה, אך בנפרד מסוגיית השבויים והנעדרים, זאת בניגוד לעמדה הישראלית. לכן, הסיכוי להשלמת התהליך הוא נמוך. יחד עם זאת, הארגון השולט ברצועה ממשיך להתעצם במערכי ההגנה האוויריים שלו, בטילי הקרקע-קרקע, ברקטות ובמערך התת-קרקעי. זאת, בנוסף לפוטנציאל הקיים בפלגים בעזה המוגדרים כמתנגדי משטר.