"איך קורה שמה שהתחיל כחג המים הופך עם כל סערה נוספת לשואה אקלימית?", שאל מוטי קירשנבאום באחת משתי כתבות נפלאות שערך בחורף הסוער של סוף 1991 וראשית 1992. קירשנבאום בסגנונו הייחודי ובכישרון הנדיר שלו עקב באותן כתבות אחר ההתרחשות סביב הכנרת שעמדה לגלוש ואחרי יום של שיטפונות במרכז הארץ.
השיטפונות הגדולים שעוברים בשבוע האחרון על מדינת ישראל שוב תפסו מדינה מופתעת וכבר הספיקו להביא לאבידות בנפש ולנזקים כלכליים כבדים. חמישה בני אדם טבעו למוות בהצפות, כבישים ורחובות נחסמו, קירות וחומות התמוטטו, דירות ובתי מגורים התמלאו מים.
אל תפספס
השאלה שהעלה קירשנבאום נכונה להישאל גם בימים אלו. הפרופסור משה ענבר מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה הקים בעבר מאגר תיעוד למקרי אסונות הטבע מאז הקמת מדינת ישראל. המטרה שלו הייתה לתעד ולחקור את מקרי אסונות הטבע ולהקים מסד נתונים, במטרה ליצור הכנה לקראת פגיעה צפויה.
אבל נדמה כי מאז אותו חורף של 1991-1992 לא הצליחה המדינה להגביר מודעות לתקופות של אירועי טבע קיצוניים וגם לא צמצמה את מספר המרכיבים שעלולים להגביר את מספר הנפגעים. כך, לדוגמה, ענבר סבור כי "הגישה ההנדסית המקובלת להיפטר מהמים כמה שיותר מהר היא שגויה. נכון הרבה יותר היה לנקוט בגישה שתביא להחדרת מי הנגר לאקוויפר החוף. איסוף מי הנגר היה מביא להפחת העומס על מערכות הניקוז ומקטין את הסכנות להצפות, ובנוסף היה מביא לתוספת מים למשק המים של ישראל, במקום שהמים יזרמו אל הים".
הזיכרון הישראלי הקצר מתקשה להיזכר שבאותו חורף קיצוני לפני 28 שנה טבעו למוות בשיטפונות והצפות מים 11 בני אדם בשמונה מקרים.
שורת האסונות החלה ב-3 בדצמבר 1991. בעקבות מידע אודות חייל שתקוע על גדת נחל נטוף שזרם בעוצמה, נשלחה משאית מנוף צבאית ובה שלושה חיילים לחלץ אותו. המשאית החלה לחצות את ערוץ הנחל והתהפכה. הנהג הצליח להיחלץ ונאסף פצוע. רב-סמל בכיר נתן רוסו, בן 38, נשוי ואב לשלושה, ורב-טוראי אמיר שבי, בן 18, טבעו למוות. גופתו של שבי נמצאה אחרי שלושה ימים וגופתו של רוסו אחרי יותר משבוע ימים.
מדובר היה בחורף חריג בכמויות המשקעים ובעוצמת הקור, גם בהשוואה לחורף הנוכחי. רשימת האסונות הלכה והתארכה. ב-11 בדצמבר טבע גבר בנחל מערות שבמורדות הכרמל, ב-29 בדצמבר טבעו למוות שלושה בני אדם שמכוניתם נסחפה במי נחל שורק. ב-2 בינואר 1992 טבעו למוות שני בני אדם ליד פרדס חנה ובנחל נטוף וכעבור יום טבע גבר בנחל ליד כפר גליקסון.
האסונות נמשכו וב-16 בפברואר טבע אדם בנחל תמר. ב-24 בפברואר טבע למוות חייל צה"ל עבד-אל חמיד גדיר, בן 29, נשוי ואב לשלושה. גדיר ששירת כגשש טבע בשיטפון בנחל יששכר, על דרך המערכת בגבול עם ירדן.
"ברוב המקרים האסונות נגרמו מטעויות אנוש"
לדברי ענבר, "שיטפונות הם גורם המוות העיקרי כתוצאה מאסונות טבע בישראל. כמאה מקרב 180 ההרוגים באסונות טבע מאז הקמת המדינה, נהרגו בשיטפונות". הוא ציין כי "ברוב המקרים האסונות נגרמו כתוצאה מטעויות אנוש. מעט מאוד פעמים מדובר במקרים שאי אפשר היה למנוע אותם".
ענבר הדגיש כי "כדי לחזק את החוסן והעמידות בפני אסונות צריך להגביר את פעולות ההסברה והחינוך ולמפות אזורים ומרכיבים מסוכנים. לדוגמה - במקום לתלות שלטים מיותרים שמזהירים נגד צונאמי יש צורך להזהיר מפני הצפות שמו שהיו השבוע. גם ההנחיות לא ניתנו בזמן. למרות שהתחזיות היום מתקבלות 48 שעות מראש והן די מדויקות, לא הנחו את הציבור בנהריה. התחזית הייתה ברורה ונכונה אבל רק אחרי שקרה אסון הוציאו הנחיות. לא התכוננו כראוי".
הוא ציין כי עד לאחרונה רוב מכריע של מקרי המוות בשיטפונות בישראל היו בשטחים פתוחים, חציים בשטחים המדבריים וחציים בשטחים במרכז ובצפון. כמעט ולא אירעו אסונות בנפש בשטחים עירוניים. הוא צופה שיותר ויותר ממקרי הפגיעה משיטפונות יתרחשו בשטחים העירוניים שנחשבים פגיעים יותר. "עוצמת הזרימה בשטח בנוי שמכוסה ברובו בטון ואספלט גדלה ועל כן הסכנה עולה. עם השנים עוד ועוד שטחים הופכים להיות מכוסים ובעקבות כך כמות הנגר העילי תלך ותגדל", הסביר.
"בשטחים הפתוחים, שטחי חקלאות ושמורות טבע, לא צפוי שינוי משמעותי ועם זאת צריך לקחת בחשבון שיש הקצנה בעוצמות של אירועי האקלים", הוסיף ענבר. בנוסף, גדל השימוש של האדם באמצעים מסוכנים. מכוניות, לדוגמה, לא היו לפני 50 שנה בשימוש כמו היום. אנחנו רואים שבעת שיטפון מכונית הופכת להיות גורם סכנה".
המחיר שגבה החורף הנוכחי כבד דיו והתקווה שלא ידמה לאותו חורף קטלני לפני 28 שנה. אם רוצים לזכור בכל זאת את האירועים היפים מאותם חודשים סוערים, עולות תמונות השלג שכיסה באותו חורף חלקים נרחבים מהמדינה.
בוודאי שנזכרים גם בנתון המדהים של עליית מפלס הכנרת בארבעה מטרים באותו חורף. מפלס האגם הגיע אז לקו האדום העליון, דבר שהצריך את פתיחת סכר דגניה. מאגרי המים התמלאו והשכיחו את החששות מפני משבר עמוק במשק המים ששררו בשנים הקודמות.