בין פחד להתנגדות במונסי: "היהודים הם קורבנות בכל מקום"

הקהילה האורתודוקסית בעיירה הקטנה שבניו יורק נאלצת להפגין זהירות יתרה, אחרי הדקירות בבית הרב. מצד שני, חבריה מבהירים - לא ניתן לפחד לנצח. "אנחנו מאמינים שהכול בא מהשמיים ואיננו יודעים את הסיבה לדברים"

בן סלס, JTA
צילום: רויטרס

בבוקר שאחרי הפיגוע בו אדם חמוש בסכין גדולה התפרץ למסיבת חנוכה ודקר חמישה משתתפים, הקהילה האורתודוקסית בעיירה הקטנה בחרה לתאר את עצמה בשתי דרכים, סותרות לעתים.
האחת, על מיעוט דתי החש כיצד הפחד מגיע לשיא ונאלץ להפגין זהירות יתירה.

התושבים החרדים שהסתובבו בחוסר מעש סביב זירת הפיגוע ביום ראשון, מנו רשימה ארוכה של התקפות נגד הקהילה שלהם: בחודש שעבר היה מקרה דקירה נוסף לא רחוק משם, בג'רזי סיטי אירע פיגוע ירי במרכול כשר שהוביל למותם של ארבעה, בהם שני יהודים חסידיים, ובשכונות הדתיות בברוקלין התגבר זרם ההתקפות האנטישמיות נגד האוכלוסייה היהודית המקומית.

ההתקפה במוצאי שבת, בביתו של הרב חיים רוטנברג, הייתה רק המקרה המתועב האחרון ברשימה הארוכה של ההתקפות שהתושבים הדתיים מונים.

"אתה רואה הורים שאומרים לילדיהם לחכות בתוך הבית עד שהאוטובוס לבית הספר מגיע", אמר אהרון ווידר, מחוקק במחוז רוקלנד במדינת ניו יורק ובעצמו תושב מונסי. "אתה רואה אנשים שחושבים פעמיים לפני שהם יוצאים לרחוב בלילה כשחשוך. אנשים מסתכלים כל הזמן מאחורי הכתף, לוודא שהכול כשורה".

אבל לתושבים האורתודוקסים של מונסי יש גם סיפור אחר, סיפור על התנגדות. הם מבהירים שלא יסכימו לנעול את דלתות בית הכנסת, שלא ישנו את אורחות חייהם ושלא יתנו לתוקפים לקבוע עבורם כיצד יחיו ובמה יאמינו.

"חושבים פעמיים לפני שהם יוצאים לרחוב בלילה". תושבים מחוץ לבית הרב, אתמול (צילום: בן סלס)

פחות מיממה אחרי ההתקפה על ביתו של הרב, דלתות בית הכנסת הסמוך נותרו פתוחות, כשמתפללים נכנסים ויוצאים ללא הרף, וללא פיקוח. עם סיום התפילה, התיישבו המתפללים הגברים לארוחת בוקר שכללה בייגלס, ביצים ותפוחי אדמה, תוך שהם שרים נעימה חסידית בזמן שהרב מלמד שיעור תורה. בחדר ליד, מיכלי שמן ניצבו מוכנים להדלקת הנרות בלילה, בדיוק כמו בכל אחד מלילות החנוכה. דבר לא השתנה.

בחוץ הפגינה המשטרה נוכחות עם ניידות שנסעו הלוך ושוב וכמה מתנדבים מארגון השמירה החרדי "חברים" סיירו מסביב לבית הכנסת. אבל עוברי האורח לא ראו רק אבטחה ואמצעי זהירות. הם גם יכלו לצפות בתהלוכה ענקית ורועשת העושה דרכה במורד הרחוב, לרגל חגיגות הכנסת ספר תורה לבית כנסת סמוך. בראש התהלוכה נשאה משאית כתר מתנפח ענק ולצדו צעדו עשרות ילדים קטנים, דגלים בידיהם וכתרים מנייר לראשם.

וכך בדיוק מתמודדת מונסי עם ההתקפה שכוונה נגדה - בשילוב של זהירות, לצד נחישות.
"מצד אחד, קרה כאן משהו והכול השתנה", אמר צבי רוטנברג, אחיינו של הרב, שהיה עד למתקפת הדקירה. "אבל מן הצד השני, אנחנו יהודים, אנחנו מאמינים שהכול בא מהשמיים ואיננו יודעים את הסיבה לדברים. בגלל שאנחנו יהודים מאמינים, אנו יודעים שיהודים הם קורבנות בכל מקום, מימי חורבן בית המקדש ועד לביאת המשיח, אנחנו אומה של קורבנות".

"קרה כאן משהו והכול השתנה". מתנדב בקהילה היהודית, אתמול (צילום: בן סלס)

העובדות היבשות של פיגוע הדקירה אינן מרפות מהתושבים. ארבעה מחמשת הפצועים שוחררו כבר ביום ראשון מבית החולים. יוסף ניימן, נותר מאושפז במצב קשה. ניימן, סוחר דגים בפנסיה בשנות השבעים לחייו, עבר שלושה ניתוחים להצלת חייו. רוטנברג, אחיינו של הרב, סיפר כי ניימן נהג לבלות את רוב זמנו בלימודי תורה ובסביבת בית הכנסת.

"הוא אחד האנשים החשובים ביותר בקהילה. הוא שם כל הזמן. תמיד מאד שמח וחברותי, תמיד יש לו מילה טובה להגיד", אמר רוטנברג על ניימן.

כמה מהמשתתפים בטקס הדלקת נרות החנוכה בביתו של הרב לא הצליחו לישון מאז התפרץ הדוקר לבית בו חגגו את הנר השביעי. הם שחזרו שוב ושוב את אירועי אותו לילה באזני העיתונאים הרבים שנקבצו מחוץ לבית, מנסים אולי להבין בעצמם מה בדיוק קרה.

בראשם עמד יוסף גליק, שמש בית הכנסת שהיה לגיבור היום. הוא תיאר כיצד ראה את התוקף, איך עזר לפנות את החוגגים מהבית וכיצד חזר פנימה והשליך שולחן אל ראשו של הדוקר. כשזה ברח, גליק רדף אחריו ורשם את מספר לוחית הזיהוי, מוביל בכך למעצרו המהיר. "קיבלתי החלטה", הוא אומר. "ראיתי שאף אחד לא עושה את זה ושמישהו חייב לעשות את זה. לא ישנתי מאז. ניסיתי אבל בני הגדול בא אלי למיטה ואחר כך כבר הייתי צריך לחזור לעבודתי בבית הכנסת".

מנהיגי הקהילה מנסים להתמקד כעת במניע להתקפה ובשאלה מה ניתן לעשות, אם בכלל, כדי לעצור את הגל הגואה של האנטישמיות המכה בתושבים הדתיים.

עוד בוואלה! NEWS

הן חיפשו איכות חיים בג'רזי סיטי. עכשיו, המשפחות החרדיות חשות מאוימות

לכתבה המלאה

ווידר רואה בהתקפת הדקירות את החוליה האחרונה בשרשרת שהחלה בהסתה במדיה החברתית כבר לפני שנים. ככל שהאוכלוסייה הדתית גדלה וככל שיותר תושבים יהודים עברו לעיירות הסובבות את מונסי, גבר קולם של תושבים לא-יהודים באזור שלא ראו בעין יפה את צמיחתה והתפשטותה של הקהילה. כמה מהפוסטים של אותם תושבים, בעיקר אלה שהתייחסו אל כלל היהודים האורתודוקסים כמקשה אחת, נתפסו כאנטישמיים. במודעה שפרסם באחרונה חבר במפלגה הרפובליקנית במחוז, הוא הצהיר כי "אם הם יזכו, אנחנו נפסיד". ה"הם", במקרה זה, היו התושבים החרדים. הוא גם הזהיר כי ווידר ושותפיו הפוליטיים, מתכננים "הפיכה" במועצת המחוז.

"זה התחיל עם אנשים שפרסמו פוסטים אנונימיים ובהם דברים נוראים נגד הקהילה האורתודוקסים, והמשיך בכך שאנשים המשיכו לפרסם את הדברים, אבל הפסיקו להתחבא מאחורי אלמוניותם", אמר ווידר. "יש גם את ההתקפות ה'רכות' מהסוג שרואים בברוקלין - כאשר מישהו רץ אל יהודי מאחור ומעיף את כובעו, או משליך אבן לבניין יהודי. ואחר כך מגיעות הדקירות והיריות".

"טרור פנימי"

יוסי גסטטנר, תושב מקומי ומייסד המועצה הציבורית האורתודוקסית, אומר כי עצם המעבר של יהודים דתיים לעיר חדשה, נתפס לא פעם כצעד שלילי. הוא קרא לרשויות אכיפת החוק להבהיר מה תהיה הענישה על עבירות של אנטישמיות ולדאוג להעניש את האחראים, כדי להרתיע את התוקף הבא.

מייקל ספכט, המפקח העירוני של מונסי, אמר כי הוא מעוניין להתקין מכשירים לזיהוי לוחיות רישוי בכניסה לעיירה כדי לפקח על הנכנסים. המשטרה המקומית הגבירה את הסיורים ברחובות מונסי. "כל דבר שנכתב על הקהילה האורתודוקסית, ארוז בצורה שלילית. אין לנו דרך לנצח", אמר ספכט.

המנהיגים הפוליטיים באזור הבהירו כי הם רואים בהתקפה אירוע אנטישמי ומושל מדינת ניו יורק אנדרו קומו כינה את ההתקפה "טרור פנימי". אבל החשוד, נכון לעכשיו, לא הבהיר את המניע למעשיו.

אלכסנדר רוזמברג, מנהל יחסי הקהילה של הליגה נגד השמצה, הצביע על העובדה שהחשוד הגיע במיוחד למונסי, מרחק למעלה מחצי שעה ממקום מגוריו. "צריך לבדוק כל מקרה לגופו. איני חושב שזה הוגן כלפי המשטרה או כלפי הקהילה אם אנו מותחים קו ישיר (לאנטישמיות) לפני שהעובדות ידועות", הוא אמר.

תמיכה מעבר לכביש. הפגנת מחאה של תושבים נגד אנטישמיות (צילום: בן סלס)

מחוץ לבית הכנסת ניצבו ביום ראשון קומץ של תושבים לא-יהודים ממונסי במפגן תמיכה בשכניהם. "ניצבים בנחישות נגד שנאה", ו"אהוב את שכנך", קראו השלטים שהחזיקו. "האנטישמיות הזאת היא סרטן ועלינו לעקור אותה מן השורש", אמרה הת'ר קונו, מורה בבית ספר יסודי ואחת התושבות הלא-יהודיות של מונסי. "לכן עלינו לבוא לכאן ולהפגין את התמיכה שלנו".

בצד השני של הכביש, התושבים החרדים כבר התכוננו לתהלוכת הכנסת ספר התורה. כמה חילקו קפה חם ודברי מאפה לעתונאים, אחרים שוחחו ביניהם על ליל ההתקפה. על המדרכה המשיכו משפחות לצעוד, עגלות התינוקות לפניהן, ממש כמו בכל יום.

"אני מפחד? בכלל לא", אמר גליק. "אני מחכה למשיח שיבוא. אני מחכה למשיח שיבוא ויקח אותנו לירושלים. איני מתכוון לשנות שום דבר באורחות חיי מאתמול, להיום ולמחר. אין שום דבר שצריך לשנות. רק להתפלל, להתפלל ולהתפלל".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully