ברגע האחרון, ככל הנראה בלחץ מדינות המפרץ, הסיר סעד אל-חרירי את מועמדותו הנצחית מהרכבת הממשלה החדשה של לבנון. מי שעמד בראשה עם פרוץ ההפגנות באוקטובר, והתפטר בלחץ המפגינים, היה גם המועמד הבכיר ביותר להוביל את הממשלה החדשה. ככה זה בקלחת הפוליטית הלבנונית, איו יותר מדי אופציות.
בתור היותו הפוליטיקאי הסוני הבכיר ביותר בלבנון, שבה תפקיד ראש הממשלה מובטח לעדה הסונית על פי מערכת השלטון המבוססת על חלוקה אתנית, הוא נחשב לאיש המתאים מבחינת המערב והגוש הסעודי לנווט את הכלכלה הלבנונית לחוף מבטחים. הבעיה היא, לדבריו, שהגוש של חיזבאללה - המחזיק ברוב בפרלמנט וכולל גם את מפלגת הזרם הפטריוטי החופשי הנוצרית, של הנשיא מישל עאון וכמה חברי פרלמנט סונים עצמאיים - התעקש להכניס גורמים פוליטיים לממשלה החדשה.
לקריאה נוספת בנושא
ביום רביעי האחרון, ערב תחילת ההתייעצויות אצל הנשיא, הבהיר אל-חרירי כי הוא זז הצדה. הוא לא הותיר אלטרנטיבה של ממש, אך בחיזבאללה, שהתנגדו מלכתחילה להתפטרותו, לא המתינו. הם בחרו בחסן דיאב, שר חינוך לשעבר ומהנדס במקצועו, כמועמד הגוש שלהם. אל-חרירי ואנשיו לא בחרו באף אחד, והפכו לגרסה המקומית לניטרליות של אביגדור ליברמן. לבנון ביתנו.
כך קרה שבמרוצת יממה אחת, קיבל דיאב, לא אדם מוכר במיוחד, את מספר הקולות הרב ביותר כדי לזכות במנדט להרכבת ממשלה. הוא הבטיח, כנדרש, שזו תהיה ממשלה שתאחד את העם והצהיר על ניטרליות פוליטית תוך שהוא מתנער מתיאורו כבובה של חסן נסראללה. זה לא ריצה את המפגינים, ופרק הזמן של שישה שבועות שהקציב לצורך הקמת הממשלה החדשה נראה קצר מדי לאור היסטורית השיתוקים הפוליטיים בלבנון.
גם אם יצליח במשימתו, ואכן תהיה זו ממשלת טכנוקרטים, קשה לראות את המערב ומדינות המפרץ מזרימות כספים לממשלה שלמעשה קמה ונופלת על חיזבאללה. הסנקציות האמריקניות על הארגון השיעי, ועל פטרוניו באיראן, הוטלו כדי להחליש את אחיזתו בלבנון והן תרמו להחרפת המשבר הכלכלי, הקשה ביותר מאז מלחמת האזרחים. לא סביר שעכשיו ייפתחו הכיסים. בקבוצת המדינות התומכות בלבנון אמרו שעל הממשלה לייצג את כל הפלגים במדינה, בטרם יעבירו את חבילות הסיוע. זו לא הממשלה שלה הם התכוונו.
כמה זמן לבנון עוד יכולה להמשיך בשיתוק הזה מבלי להתפוצץ, זה עוד לא ידוע. בשבועות האחרונים היו התנגשויות בין תומכי חיזבאללה ותומכי אמל השיעים לבין מפגינים ושוטרים, כשגם תומכי אל-חרירי הסונים יצאו להביע את זעמם על המתרחש. המתיחות הזו עוד לא הבשילה לאלימות בהיקפים שנראו בחודשים האחרונים באיראן ובעיראק, שהיו עדות להפגנות דומות נגד המצב הכלכלי ושחיש מהר לבשו אופי פוליטי. לבנון, שפצעי מלחמת האזרחים והעימותים עם ישראל טרם הגלידו לחלוטין, עוד לא שם, אך היא מתקרבת בצעדים גדולים: הבנקים נקלעו לבעיית נזילות, הגירעון תופח והלירה נחלשת.
דיאב אמנם מצטייר כמועמד ממלכתי, בעל השכלה אקדמית מערבית, אך הוא ככל הנראה לא יהיה מי שיוצא את לבנון מהבוץ. ראש הממשלה לשעבר נג'יב מיקאתי, שבממשלתו כיהן דיאב כשר חינוך, אמר שהוא איננו האיש המתאים לתפקיד, ואל-חרירי שלח מסר מדאיג לאחר ההתפתחויות האחרונות.
"צריכים להיערך לגרוע מכול", אמר אל-חרירי.
(עדכון ראשון: 10:57)