תסכול במערכת הביטחון: הבחירות השלישיות יפגעו בתהליכים אסטרטגיים

ברקע מערכת הבחירות השלישית והמתחים שהיא מביאה עמה, לא רק בצד הישראלי אלא גם בצד הפלסטיני, בקרוב מאוד יצופו הדילמות הביטחוניות המרכזיות של ממשלת המעבר שתידרש להכריע בשורת החלטות משמעותיות. החל בתקציב צה"ל ומערכת הביטחון, רכש מסוקים כבדים, תדלוק ומטוסי קרב, בניין כוח כמו קיצור שירות וקיצוץ כוח אדם, תהליכים ארוכי טווח, רה-ארגון אותו מתכנן הרמטכ"ל אביב כוכבי, ועד למדיניות בענייני איראן בסוריה ועתיד רצועת עזה.

הרקטות יכפו על הממשלה את השאלה לפיה האם לקדם את תהליך ההסדרה שמוביל המטה לביטחון לאומי בראשות מאיר בן שבת והטבות לממשלת חמאס גם במחיר רקטות מעת לעת או הגברת קצב והיקף התקיפות נגד כל שיגור רקטה והפרה של השקט בגבול. בשני המצבים עשויים פוליטיקאים לנגח את ממשלת המעבר על הענקת פרסים לממשלת חמאס או על דרדור המצב הביטחוני לצורכי בחירות. ככה זה ייראה כשיהיה ריב על כל קול.

האווירה במערכת הביטחון היא שלילית נוכח המצב ומייצרת תסכול רב בגלל חוסר היכולת לקבל החלטות על תהליכים ארוכי טווח. ממש לא כך היה רוצה הרמטכ"ל שמחזיק תכניות מהפכניות לעתידו של צה"ל לסכם את השנה הראשונה בכהונתו. כאילו לא די בכך, מוסיפים הפוליטיקאים לשגר ספינים השכם וערב באופן שמטלטל את היציבות בזירות השונות.

אך לפני שמתקדמים הלאה לעבר השנה האזרחית החדשה ומנסים לבחון את האתגרים במקום בזירה הכי מבעבעת ונפיצה שיכולה להתעורר כל יום שישי עם פתיחת ההפגנות האלימות על הגדר יש להתבונן מה השיגו בשנה החולפת הדרג המדיני, המטה לביטחון לאומי, צה"ל ושב"כ. דחיית מלחמה, מציאות ביטחונית שמאפשרת התמקדות בזירה הצפונית ובאיראן שמממנת, מכוונת ומפעילה טרור נגד ישראל, הפסקת טרור העפיפונים, הפסקת טרור ההצתות באמצעות בלונים שהעלו באש עשרות אלפי דונמים בנגב המערבי. לאלה מצטרפות הפסקת "יחידות הבלבול" שפעלו בלילה לאורך גבול רצועת עזה שפגעו בתשתיות הצבאיות, איימו על חיי צה"ל ופגעו באיכות חיי האזרחים בדגש על הילדים שלא היו נרדמים בלילות, הפסקת המשטים ממדינות שונות באירופה לחופי עזה והתפרעויות של אלפי פלסטינים מול חוף זיקים. כל אלו לא נעלמו כך סתם.

לאחר דיונים רבים והתלבטויות גם בקרב הדרג המדיני, המטה לביטחון לאומי וראשי מערכת הביטחון הוחלט לספק בתמורה לשקט היחסי בגבול רצועת עזה תנאי חשמל טובים יותר מבעבר, סיוע לנזקקים פלסטינים, והרחבת מרחב הדיג. גורמי ביטחון הדגישו של כל מה שניתן לא היה על חשבון ישראל אלא במימון זר כמו הקטארים ומדינות נוספות תחת פיקוח אפקטיבי. אלו אותן מזוודות מיליוני הדולרים שהניעו גלי ביקורת ששטפו את ירושלים אך התוצאות בשטח מדוברות בעד עצמן. קצין בכיר במטה הכללי אמר כשהביקורת על הדרג המדיני התגברה, "כל עוד והכסף מגיע ישירות לאזרחים ובעיקר לנזקקים ולא לזרוע הצבאית של חמאס אין לי בעיה עם זה. יש לנו אינטרס על לדחות מלחמה בעזה בשלב הזה ולמנוע משבר הומניטארי ברצועת עזה".

בחודשים האחרונים התמקד המודיעין בבכיר הג'יהאד האסלאמי ברצועת העזה בהא אבו אל-עטא והגדיר אותו כמעכב תהליך ההסדרה ולכן בוצע סיכול ממוקד שלו. אך השבועות שלאחר מכן גילו כי יש סוררים שנכנסו לתוך החלל שהוא הותיר ומשגרים רקטות בשיטת "הטפטופים" לעבר הנגב המערבי. עקב כך התעורר גל של ביקורת ציבורית נגד הדרג המדיני והצבאי. לפני שנבחן את האופן שבו ניתן לטפל ברצועת עזה יש להביט על חצי הכוס המלאה ולברור את ההישגים האסטרטגיים אותם דאגו לטפח המטה לביטחון לאומי וראשי מערכת הביטחון באדיקות: חמאס מצטייר בעיני הציבור הפלסטיני ובכלל כשלטון כושל שלא מסוגל באמת לנהל את רצועת עזה בכוחות עצמו ונזקק באופן תדיר לתמיכות מבחוץ כולל סיוע ישראלי, אחרת לא היה פונה לתהליך ההסדרה שמוביל מאיר בן שבת אלא מפעיל לחץ באמצעות פיגועים.

תנועת חמאס נמצאת בבידוד מדיני, יחסי בדגש על העולם הסוני, ולא מקבלת את היחס שקיבלה בעשור הקודם ממדינות ערביות במזרח התיכון או באירופה. גם הלחץ שמפעילה עליו ארצות הברית נושא פרי. נקודה מעניינת לא פחות היא העובדה שחמאס הפכה מגורם משפיע אזורי כשבשיא היה ראש הלשכה המדינית חאלד משעל מתניע תהליכים רחבים כמנהיג בעל שם ומעמד לארגון עזתי ולא יותר מזה. בעבודה מאומצת של שב"כ וצה"ל גם הצליחו לסכל את הקמת התשתיות המאורגנות הצבאיות ביהודה ושומרון להן קיוו ראשי חמאס ולסכל מאות פיגועים בשנה החולפת. כדי להבין עד כמה חמאס בשפל ומצוקתו גדולה לאחרונה הסכימה הנהגת חמאס לחלוק אחריות אזרחית עם הרשות הפלסטינית שנואת נפשה.

מעיני התושבים בנגב המערבי שסובלים משיגורי הרקטות גם אחרי בכיר ה'גיהאד האסלאמי חיסול בהא אבו אל-עטא החיים נראים אחרת והם דורשים שקט ואין להם כוונה לוותר. כשמדינת ישראל נמצאת בתוך מערכת בחירות, המשקל הסגולי שלהם עולה בעיני המדינאים, מה שעשוי להטות את הכף לטובת מהלכים אגרסיביים במיוחד וחתירה לשינוי המשוואה מול חמאס שלא עושה די בשלב זה לעצור את הסוררים מלשגר רקטות. על התפר הזה ינגנו פוליטיקאים מכל הקשת. גם ראשי הערים, היישובים והמועצות שדורשים מהמדינה עוד תקציבים למרות שידי ממשלת המעבר קשורות.

אם המצב הנוכחי ברצועת עזה יימשך יידרשו הדרג המדיני וראשי מערכת הביטחון להכריע האם הם מבצעים בעזה סתימות או מתחילים בטיפול שורש.

אי אפשר לנתח את רצועת עזה מבלי להביט רחב ורחוק יותר בטווח ה-1,500 ק"מ. האיראנים עברו משטחי ריכוז לשטחי כינוס ולאחר מכן לשטחי היערכות כפי שנוהג להגיד שר העלייה והקליטה וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני אלוף (במיל') יואב גלנט. היום יש ארסנל נשק איראני חלקו בסוריה שמכוון לעבר עורף ישראל. האיום האיראני ראשון והמידי הוא טרור על סוגיו והעתידי הוא מאמץ שכרגע נמצא בהשהייה: פרויקט הגרעין.

כדי להבין את מידת האיום, האיראנים הוכיחו בשנה האחרונה שלמרות מצבם הכלכלי והסנקציות המתגברות כולל הלחץ המדיני הם בעלי תעוזה, מחזיקים מודיעין מדויק ואמצעים מדויקים, מערכת הפיתוח הטכנולוגית שלהם מאוד מתקדמת, כושר הפיקוד והשליטה שלהם במגמת השתפרות מתמדת והם מוכיחים יכולת צבאית בלא מעט הזדמנויות שמועדן נבחר בקפידה ובחוכמה.

למרות שהאיומים מטהראן נשמעים מבוקר ועד ערב, ישראל לא באמת פגעה בניין הכוח של משמרות המהפכה לאורך השנים והעדיפה לעקוב מהצד אחר ההתפתחות של התמנון האיראני, לשכלל יכולות מודיעיניות, לשדרג את חיל האוויר ולהיערך להתקפה איראנית באמצעות סוללות הגנה אקטיביות מסוגים שונים.

יש מחשבות בתוך מערכת הביטחון שהגיעה השעה לטפל באיראן כמו שלא קרה בשנים האחרונות בגלל אוסף של אירועים ותהליכים שהתנקזו לתקופה האחרונה וכוללים בין היתר את מכבש הלחצים האיראנים, המצב הכלכלי המדרדר של איראן, הפגנות ההמונים ברחבי המדינה נגד משטר האייתולות, אפקט אלף המפגינים ההרוגים האיראנים, האחיזה האיראנית המתפוררת בעיראק והביקורת הגוברת נגד חיזבאללה ואיראן בלבנון. העיסוק באיראן נכון ונחוץ מאוד בימים אלו במיוחד לאור הפרסומים הזרים על אודות תבשיל שמכינים האיראנים נגד ישראל ויעדים אחרים במזרח התיכון, אך לאור המצב הביטחוני והכלכלי של רצועת עזה חמאס יגרור את ממשלת המעבר בירושלים לקבלת החלטות בנושא הפלסטיני מהר מהצפוי.

ימים אלו מזכירים את ימי ההחלפה של גלנט בפיקוד הדרום באוקטובר 2005. ימים שאחרי ההתנתקות מעזה. תחושה של רגיעה. ביום חמישי מקבל האלוף גלנט במטכ"ל את המינוי על פיקוד דרום והטקס הרשמי ביום ראשון. ביום שישי מקיים חמאס תהלוכה צבאית ברחובות ומסיבה לא ברורה מתרחש במקום פיצוץ ברכב ונהרגים עשרה פלסטינים. כדי להסיט את תשומת הלב מהתקלה, משגר חמאס ביום שבת בבוקר 15 רקטות לעבר ישראל. ראש הממשלה אריק שרון מתקשר לגלנט ואומר לו: "מה זה? נופלות פה רקטות ואתם לא עושים כלום?". גלנט מסביר לו שאלוף דן הראל עדיין מפקד פיקוד הדרום ושהוא יכנס לתפקיד באופן רשמי רק ביום ראשון. למרות זאת גלנט מגיע אל מחנה פיקוד דרום אך החיילים בשער לא מכירים אותו ולא ממהרים לאפשר לו להיכנס.

המחנה היה כמעט שומם והקצונה הבכירה בבית. באותן שעות הבין גלנט שהמודיעין למטרות ברצועת עזה נמצא באגף המודיעין בתל אביב, שתאי התקיפה של חיל האוויר אם יאשרו להגיב באש נמצאים בתל אביב, והסמכות לתקוף מהאוויר נמצאת בשב"כ. מפקד חיל האוויר אלוף אליעזר שקדי היה מאוד פתוח לשינויים ורעיונות מבצעיים כולל תמיכה בהעברת יכולות וסמכויות לפיקוד הדרום לשם תקיפה. האלוף שקדי פשוט רצה לנצח. לגבי השאר זה היה כרוך בוויכוחים, יש שיאמרו מאבקים אגו וכוח.

חלפו כמה חודשים, היו דיונים במטה הכללי והרמטכ"ל דאז דן חלוץ הכריע, ופיקוד דרום החלו להיבנות תאי תקיפה שידעו לפגוע מהאוויר במחבל שרצה לשגר רקטה או לעבור את הגבול לצד הישראלי כדי לבצע לפיגוע או במהלך חפירת מנהרה. בפסח שנת 2006 פיקוד הדרום היה חתום על עשרות מחבלים הרוגים בסמכות תאי התקיפה של פיקוד הדרום כשעל אוגדת עזה מפקד באותן שנים לא אחר מאשר תת-אלוף אביב כוכבי, לימים הרמטכ"ל.

מהר מאוד נעשה סדר בין ארגונים, חילות ואגפים: תקיפת מחבלים רגילים בסמכות פיקוד דרום. סיכול ממוקד של בכירים בידי שב"כ ובאחריות אגף המודיעין: תשתיות צבאיות, מנהרות, מחסנים ואתרי ייצור אמצעי לחימה. שלושה תאי תקיפה שעובדים כמקהלה אחת. מהר מאוד היה ברור מה היכולות של שילוב המודיעין והאש והתוצר באישור ודחיפה של גלנט היה: חופת אש באוגדת עזה. היכולת של אוגדת עזה לאתר מטרות בזמן אמת ולתקוף אותן במהירות.

ניתן רק להעלות על הדעת שעד אז היו מחשבות בעקבות סיום הליך ההתנתקות וניסיונות להתייעל כלכלית בצה"ל לסגור את אוגדת עזה ולהמיר אותה במפקדת חטיבה ואת פיקוד הדרום לאחד עם פיקוד מרכז. גלנט התנגד נחרצות למחשבות והתעקש כי האיומים עוד יתגברו. בחורף שנת 2008 יצא גלנט למבצע עופרת יצוקה. בראייתו הוא היה בנקודה הקרובה ביותר לשבור את המפרקת של חמאס אך נעצר על ידי גורמים בכירים בצה"ל ובדרג המדיני שלא היו מכונים לשמוע על התכנית שלו לבידוד העיר רפיח הפלסטינית, ניתוק רצועת עזה ממצרים וניקוי השטח מתשתיות טרור. כולל רעיון להקים בית דין צבאי שישפוט בלב עזה את בכירי המחבלים.

אם תשאלו את גלנט היום מה דעתו הוא יתעקש ויגיד שהוחמצה אז הזדמנות גדולה להוריד את חמאס על הברכיים ולהוביל אותו להתחנן לקבל הסכם רגיעה ארוך טווח והמצב לא כל כך רחוק ממה שקורה היום ברצועת עזה. לפי גישתו של גלנט, יש ללכת להסדרה מעמדת כוח אחרי שחמאס זועק להפסקת אש ולא במצב הפוך שבו הוא לא באמת מתאמץ למנוע מסוררים לשגר רקטות לעבר ישראל. הדעות במערכת הביטחון חלוקות. האם המתווה שנוצר סולל בסבירות גבוהה מאוד הסדרה עם חמאס? או שמא העובדה שישראל מגיעה לא בהכרח מעמדת כוח ובמציאות שחמאס לא מרגיש חרב מונחת על צווארו תוביל אותו לפוצץ את ההסדרה המתהווה בטווח הנראה לעין כשיהיה לו נוח. גלנט אמר לאחרונה בפורום מצומצם: "נאלץ להגיע במוקדם או במאוחר לסבב משמעותי מול חמאס על מנת לפתוח תנאים בהסדרה מעמדת כוח. אני מכיר את חמאס מיום היווסדו".

פיקוד הדרום הוכיח כי מערכת האש והמודיעין השתכללו מאז שנת 2005 ובמבצע חגורה שחורה הצליחו תאי התקיפה להרוג כעשרים מחבלים ולתקוף מאה מטרות במשך יומיים. קצב אש מרשים ביותר למעט האירוע בדיר אל-בלאח במהלכו נהרגה משפחה פלסטינית שלנה במבנה שסומן כמטרה צבאית ועדיין מתוחקר. בהתאם ליכולות המדויקות של פיקוד הדרום בפרט וצה"ל בכלל בשנת 2019 בהקשרי החיבור בין האש למודיעין וההיגיון שמאחורי בנק המטרות יידרשו הדרג המדיני וראשי מערכת הביטחון להחליט האם הם מטפלים בהמשך שיגורי הרקטות באמצעות הטבות כלכליות, ניהול מו"מ על הסדרה ומעת לעת תקיפות נקודתיות, באמצעות טיפול שורש ממוקד בסוררים או ביציאה למבצע אין ברירה עוד לפני ההליכה לקלפיות בסיבוב השלישי של מערכת הבחירות.