חמאס מתקשה להכריע: תמיכת הציבור בעזה או השקט מול ישראל

הירי לעבר ישראל אמש (שישי) ותקיפות של יעדי חמאס בתגובה, ממחישים בפעם המי יודע כמה בשנים האחרונות את היעדר המדיניות הברורה בצד הישראלי ברצועת עזה. אולם, השבועות האחרונים מדגישים ביתר שאת גם את הבלבול והיעדר אסטרטגיה ברורה בצד של חמאס כלפי ישראל. רק אמש הודיע אחד מבכירי הארגון, חליל אל-חייה, כי ביום שישי הבא יחודשו ההפגנות על גדר הגבול עם ישראל. זאת לאחר שחמאס ביטל בשלושת השבועות האחרונים את ההפגנות הללו כדי להימנע מעימותים וחיכוכים מיותרים עם הצד הישראלי.

אתמול, בכל זאת התקיימה הפגנה שכזו, ספונטנית, ללא ארגון והסעות והאירוע הסתיים בכך שנער פלסטיני בן 16, פהד אל-אסטל מחאן יונס, נהרג על פי דיווחים בעזה, מירי צה"ל. חמאס, בניסיון להתמודד עם הביקורת הציבורית הגואה נגדו לנוכח מדיניותו הפשרנית אל מול ישראל, מתכנן אם כן לחדש את ההפגנות. האם משמעות הדבר שחמאס יחמם שוב את הגזרה? קשה לומר, ייתכן שזו דרכו של הארגון לשלוט במתרחש ובעיקר במפגינים. השאלה כמובן, לאן כל האירועים הללו מובילים.

חיסולו של אבו בהאא אל-עטא ב-12 בנובמבר, וההסלמה שבאה בעקבותיה, היוו צומת דרכים משמעותית ביחסים בין ישראל לחמאס. בהסלמה שבאה בעקבות החיסול, נמנעה ישראל מלתקוף יעדים של חמאס, בעוד הארגון השולט ברצועה לא הצטרף לירי של הג'יהאד ואף נקלע בימים שלאחר מכן לעימות עם אנשי הג'יהאד, בגין החלטתו שלא לירות לעבר ישראל, כשהמון ניסה לפגוע במחמוד א-זהאר, מחוץ לבית האבלים של אבו בהאא אל-עטא. מאז, התרבו העדויות לכך ששני הצדדים רוצים בשקט ובוחנים את האפשרות של הסדרה נרחבת יותר בין הצדדים.

לישראל, יש כמובן את הסיבות שלה: ראשית, הרצון המובהק של ממשלת נתניהו (וכעת גם נפתלי בנט) בהנצחת שלטון חמאס ברצועה תוך החלשת הרשות הפלסטינית בגדה. שנית, ההבנה שמבין האופציות השונות שעומדות בפני ישראל בעזה, חמאס חזק אך מרוסן עדיף על חמאס מוחלש שפועל נגד ישראל.

בנוסף לכך, יש את העניין "ההוא" - החזית הצפונית, שבכל יום שחולף האפשרות של הסלמה שם רק הולכת וגוברת. מכאן בעצם נולד הצורך והרצון ב"שמירה" על חמאס. וכך גם הלילה, הירי לעבר הדרום זכה אפילו בעידן נפתלי בנט כשר הביטחון לתגובה רפה ומוכרת נוסח תקיפה של "יעדי חמאס". מיותר לציין שלא היו נפגעים ואף בכיר בחמאס או בג'יהאד לא חוסל.

אט-אט מסתבר שמדיניותו של בנט בקריה בכל הקשור לדרום, דומה להפליא לזו של קודמיו בתפקיד, על אף אינספור ההצהרות המיליטנטיות במיוחד של בנט בנושא עזה. כעת פורסם ששר הביטחון אף שוקל בחיוב הסדרה נרחבת במיוחד מול חמאס, אותו ארגון טרור שחותר להשמדת מדינת ישראל. אפילו אביגדור ליברמן, ההוא מ"48 השעות להנייה", היה תקיף יותר ביחסו לחמאס.

ביום שני שעבר ולמחרת בשלישי נורו רקטות לעבר ישראל. וזאת בזמן שראש ממשלת ישראל משקיע אינספור אנרגיות בהפגנה שנועדה לתקוף את שלטון החוק במדינת ישראל. היורים היו כנראה חבריו של אבו בהאא אל-עטא מהג'יהאד האסלאמי שהחליטו להעביר לחמאס מסר לנוכח מעצרים שביצעו כוחות חמאס בקרב פעילי הג'יהאד, בניסיון לסכל ירי נוסף לעבר ישראל.

לכאורה מדובר באירוע דרמטי: חמאס פועל נגד הג'יהאד בכוח, כדי למנוע ירי לעבר ישראל. ויש לו לא מעט סיבות לעשות זאת: כבר ביום רביעי חולקו המענקים הקטאריים לכ-70 אלף משפחות עניות בעזה. קטאר, כך נראה, גם מתכננת להמשיך ולשמר את הסיוע הכלכלי הזה לצד תמיכה בשלל פרויקטים שיביאו לשיפור תשתיות החשמל והמים ברצועה. בחמאס קוראים את הדיווחים על כך שבישראל שוקלים בחיוב הסדרה נרחבת יותר ובכלל זה כניסת פועלים מסיבית מהרצועה לעבודה בישראל.

במקביל, האפשרות של בחירות לפרלמנט הפלסטיני עדיין לא ירדה מהשולחן וחמאס צמא להישגים כדי להציגם בפני הציבור הפלסטיני ולכן עושה לא מעט כדי לייצב את המצב ברצועה ולהביא לשיפור התנאים ההומניטריים שם.

במילים אחרות, בעזה קמה לה רשות פלסטינית שנייה, זו המתחרה ברשות הפלסטינית של אבו מאזן בגדה המערבית. הרשות "החדשה" תעשה לא מעט כדי לשמור על שקט יחסי מול ישראל, אך לא תעשה הכול. וזה מוביל אותנו להתפתחויות של השבוע ולמסקנה הבלתי נמנעת שחמאס מעדיף "ללכת עם ולהרגיש בלי", לפחות בכל הקשור לישראל. כלומר, לפעול במידה מסוימת נגד הג'יהאד, אך לא להסתכן באיבוד התמיכה בבייס הפוליטי שלו; לבטל הפגנות על הגדר, אך ברגע שהרחוב בעזה מראה כי הוא רוצה בהפגנות שכאלה, חמאס עצמו ייקח עליהן חסות. אולם בסופו של דבר, פוטנציאל ההסלמה ממשיך לקנן ולגדול וחמאס - כמו גם ישראל - יצטרך להכריע אם פניו להסדרה משמעותית יותר או שמא להידרדרות.