אמש (שלישי), קצת אחרי השעה 21:00, מכשירי הטלפון הנייד היבהבו בהתרעות ופושים על צבע אדום, שבישרו על שיגור שתי רקטות לעבר העיר שדרות. באותה שעה בדיוק, בלב המגדלים של תל אביב, אלפי תומכים של ראש הממשלה בנימין נתניהו הריעו בקריאות "העם דורש צדק משפטי" ושרו עם אריאל זילבר את שירו החדש "לא נתן לכם להדיח ראש ממשלה". מבלי להכביר מילים על הסימבוליות שבתזכורת הכואבת לחיים עצמם בשיא הדרמה הפוליטית, הירי מעזה חלף מעל רחבת המוזיאון, והטילים לא חדלו או חדרו את ההפגנה. מבלי להכריע בוויכוח העקר אם ברחבת המוזיאון היו 4,000 מפגינים או 15 אלף, היו שם מספיק אנשים בשביל שפשוט לא תהיה לאף אחד קליטה.
פחות משבוע חלף מאז ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, להגיש כתב אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים נגד נתניהו. ההלם, הזעם והכעס של המוני מעריציו עדיין בוערים וטריים. משחקי ההערכות על מספר הנוכחים בהפגנה הסעירו את שיחות הצד ברחבת מוזיאון תל אביב, ובעיקר תדלקו את המתקפות על העיתונאים שמסתירים לכאורה מעיני הציבור את ממדי התמיכה האמיתיים בנתניהו.
זו הייתה הפגנה נגד הפרקליטות והיועץ המשפטי, ושמותיהם של שי ניצן, ליאת בן ארי, מנדלבליט ואפילו אהרון ברק כיכבו בשלטים ובנאומים, אבל גם נגד אויב ותיק אחר של הביביסטים - התקשורת. כמו המנהיג הנערץ, גם תומכיו של נתניהו מנהלים איתה מערכת יחסי אהבה-שנאה. בזמן שהם תקפו בבריונות ואלימות את כתבי הטלוויזיה, הם גם התגודדו מול המצלמות כדי שהמקום ייראה מלא יותר, ואפילו בשביל לתפוס חלק מהפריים. גם הם יודעים שמספר המפגינים האמיתי לא חשוב, העיקר שתהיה תמונה אווירית של המונים שתתנוסס הבוקר על שערי העיתונים.
אל תפספס
כפי שאפשר לצפות מהפגנה שבכותרתה קוראת להציל את המדינה מ"הפיכה שלטונית", במוזיאון תל אביב היו הרבה מופעים ומיצגים קשים. ראשי מערכת אכיפת החוק הותקפו על הבמה כ"ראש הנחש", ולמרגלותיו הסתובב מיצג שמדמה את פרקליטות המדינה למסור שמנסר את ראשו של נתניהו. כל נושאי הדגל של הקרב שנתניהו מוביל בשלוש השנים האחרונות על דעת הקהל, בתקשורת ובפוליטיקה, כל הכוכבים שאותם הוא נוהג לצייץ מחדש, כמו שמעון ריקלין, גלית דיסטל אטבריאן, גדי טאוב, ואלי ציפורי, קיבלו מקום של כבוד על הבמה. גם רוב הססמאות על השלטים היו כבר מוכרות מהמחאות השבועיות של הביביסטים ליד ביתו של היועמ"ש בפתח תקווה. בקהל נרשמה נוכחות דתית גבוהה מהרגיל בהפגנות התמיכה בנתניהו, ומספר לא מבוטל של בני ישיבות ותלמידי מכינות שנענו לקריאתם של הרבנים דרוקמן, טאו ולוינשטיין להתייצב ונהרו לתל אביב באוטובוסים.
לעומתם, בליכוד היו הרבה פחות ממושמעים: למרות לחץ כבד מלשכת נתניהו, רוב השרים והחכים בליכוד החליטו שלא להגיע, ובשלל תירוצים ונימוקים משעשעים התחמקו מהאירוע המוזר והחריג שהם נדרשו אליו - כשהממשלה מפגינה נגד מערכת אכיפת החוק. לארבעה מהם זה לא הפריע - השרה מירי רגב, וחכ מיקי זוהר ושלמה קרעי נאמו, וגם קטי שטרית הזדהתה מהקהל. רגב אמנם ביקשה להוריד את השלטים המסיתים בהפגנה אבל באותה נשימה גם רמזה שמישהו שתל אותם, ודקה אחר כך חיברה בין הפרשנים, הצייצנים, ארגוני השמאל, והכסף של האיחוד האירופי כמי שמנסים ביחד לגנוב לימין את הקול.
היעדרותם של השרים והח"כים משתלבת היטב באווירה שמטלטלת בימים האחרונים את מפלגת השלטון וחידדה שהבעיה של נתניהו היא פוליטית, ולא משפטית. למפגן התמיכה ההמוני הראשון בראש הממשלה אחרי שהוגש נגדו כתב אישום חמור, בשבוע הכי גורלי בחייו, הגיעו רק ארבעה ח"כים, ורובם עושים קריירה משכיבה על הגדר למענו, ויכולים רק להרוויח ומכל מפגן תמיכה/חנופה נוסף. 27 ח"כים אחרים העדיפו שלא להצטרף למערכה שלו נגד ההפיכה השלטונית וסימנו בכך את גבולות הביביזם על מורשת ז'בוטינסקי ובגין. בסוף, זו הייתה הפגנת כיכר גורן מורחבת ומחוזקת בכיפות סרוגות, אבל זה היה רחוק מאוד מלהיות מפגן כוח ליכודי.
אנשי נתניהו מכרו תקוות שווא שגם הוא יגיע לעצרת התמיכה, אבל בסופו של דבר התרומה שלו הסתכמה בדרישת שלום נרגשת דרך מיקי זוהר, ואפילו לא שיגור סרטון. עם עין אחת על ההפגנה, מרחוק, בעינו השנייה נתניהו ראה אתמול את הסקרים, בוואלה! NEWS וחדשות 12, שמבשרים שמאז כתב האישום הליכוד לא נחלש, ואפילו התחזק במנדט. עם נתוני הסקרים החיוביים ותמונות ההמונים מהאוויר הוא כבר נערך לקמפיין בחירות, אבל הוא צריך לצלוח עוד 14 יום עד שיוכל לעשות זאת רשמית.
עד אז - הוא צריך לשמור את הליכודניקים קרוב ללבו, לאור התיגר שגדעון סער קורא על מנהיגותו. מה שהתחיל בהכרזה על התמודדות בפריימריז הפך לדרישה לפריימריז בזק עוד לפני פיזור הכנסת, ואתמול כבר החריף לכדי דרישת התפטרות. נתניהו לא השיב לסער בקולו, והוא נהנה משירותיהם של ניר ברקת וישראל כץ, שניצלו את ההזדמנות לתקוף את מי שמאיים לקחת להם את הכתר ביום שאחרי, ושל מירי רגב, שכהרגלה הוסיפה כפיים לחגיגה.
כבר מזמן שבליכוד לא הגיעו לכאלה דציבלים. כבר מזמן שגם לא היו במפלגת השלטון כל כך הרבה לחישות: החשש העיקרי של נתניהו ממשיך להיות שבחסות הקרב על הפריימריז, סער מתכנן מהלך אחר מאחורי הקלעים בשבועיים הקרובים שבהם כל ח"כ יכול להרכיב ממשלה עם 61 חתימות, עם כחול לבן או ממשלת ימין צרה. הנושא החם בשיחות סגורות הוא ספירת ראשים וסימון מחנות, ומי כמו נתניהו מתכונן לכל התרחישים. זאת הסיבה שהוא הסכים לבטל את הפריימריז לרשימה, וזאת אחת הסיבות שהוא לא מחלק עדיין את ארבעת התיקים בהם הוא מחזיק למרות שעליו להתפטר אחרי כתב האישום - בתקווה להרוג כל ניצוץ של מרד אצל ח"כים שמקווים לשדרוג.
בינתיים, אין לצדו של סער עוד בכיר אחד שייתן לגיטימציה למהלך דרמטי של ערעור שלטונו של נתניהו, אבל ההברזה של הליכודניקים מעצרת התמיכה עשויה להיות סימן לבאות. ככל שהוא ימשיך במתקפה על שלטון החוק, הוא עשוי לגלות שהם אינם לצידו, והאבחנה בין הביביזם לליכוד רק תתחדד.