עד שיפול האסימון: נתניהו במאמץ נואש לשווק את ההפסד כניצחון

בדקות האחרונות שלפני סגירת הקלפיות ביום שלישי בערב ראש הממשלה בנימין נתניהו הפציע בפייסבוק לייב, הפינאלה של השידורים של הישורת האחרונה של הבחירות. על פניו של נתניהו ניכרו העייפות והלחץ, ומקולו בקעה היסטריה. "תיכנסו לאלונקה, בואו להצביע מחל", הוא זעק בגרון ניחר על שורה של ראשי ערים מהליכוד שעלו בזה אחר זה בקו הטלפון. "אנחנו מגיעים ל-70%! התוצאה הכי טובה בארץ", ראש עיריית רמלה, מיכאל וידל, ניסה להרגיע. "זה לא מספיק!", נתניהו גער בו, וחיש מהרה עבר לצעוק על ראש עיר אחר.

היה משהו מכמיר לב באובר-דרמטיות שהשתקפה מהמסך הסלולרי, על גבול המטריד, ובטח שלא אופייני למי שעשה קמפיין בחירות שלם תחת הסיסמה של "מנהיג חזק". נתניהו הוא שחקן מעולה, והיכולות הדרמטיות שלו משתכללות בשעת מצוקה, אבל זה לא היה רק משחק. בדיעבד הסתבר שזה לא היה רק השיא של קמפיין הגוועלד המסורתי אלא שנתניהו צדק. זה באמת לא היה מספיק.

השידורים האינסופיים של נתניהו בפייסבוק, או לחילופין הליכוד טיוי של הפעם הקודמת, נועדו לייצר עבורו ועבור תומכיו מציאות אלטרנטיבית. במציאות הזו אין תקשורת ביקורתית וחוקרת, אין עבירות שחיתות חמורות ואין שעון משפטי שמתקתק. זו מציאות שאין בה חוקים או כללים דמוקרטיים מקובלים אחרים והאמת היא המלצה בלבד, והיא חותרת ומערערת על הנרטיב ששולט בתקשורת. מהלייבים הוא לקח הפסקה בינתיים, כי בכל זאת נגמר לו הקול, אבל שורת הצעדים שבהם נקט ב-48 השעות שאחרי הבחירות מכוונת לאותה מטרה - לעצב את המציאות האלטרנטיבית. במציאות של תוצאות האמת - הוא הפסיד את הבחירות: הוא לא השיג את 61 המנדטים המיוחלים שיקנו לו חסינות, איבד את הבכורה או לפחות את השוויון כמפלגה הגדולה, והגוש שבראשו הוא עומד נחלש משמעותית ולראשונה מזה זמן רב - גוש המרכז-שמאל מוביל בשני מנדטים.

אבל נתניהו הוא לא אחד שנותן למציאות לבלבל אותו - הוא פשוט יוצר עבור תומכיו מציאות חלופית. כך, הצעד הראשון שעשה אחרי הבחירות היה לכנס את ראשי הסיעות בגוש הימין-חרדים ולהודיע על "בלוק" מאוחד ואחר כך להחתים את כולם על מסמך הבנות מחייב. מעמדו של המסמך בעולם האמיתי שווה ערך להצהרת הנאמנות של בכירי הליכוד וההגדרה המתאימה יותר מבלוק היא "בלוף".

עם 55 מנדטים יש לו כנראה יותר ממליצים מגנץ, אבל אין לו ממשלה, וזה לא באמת מביא אותו לשום מקום. אבל נתניהו, אמן בשיווק, מיהר למנף את היתרון היחיד שנותר לו מול יריביו, וכל השותפים שלו ממשיכים להנהן מחשש לאיבוד השלטון, למרות שגם הם יודעים שהמלך הוא בעצם כבר קצת עירום.

הצעד השני היה דיכוי המרד בתוך הבית. הוא כינס את סיעת הליכוד והציג אחדות מלוכדת מאחורי המנהיג. גם במקרה הזה, המציאות מאחורי המצלמות קצת אחרת. לאף אחד מבכירי הליכוד אין עדיין אומץ להרים את נס המרד, אבל הם מבינים את הכותרת האמיתית של תוצאות הבחירות - לנתניהו אין ולא תהיה חסינות מפני העמדה לדין, ובחודשים הקרובים הוא כנראה יקבל כתב אישום. לעת עתה, הם ממשיכים לתפקד כניצבים במציאות האלטרנטיבית שלו, אבל את המציאות המשפטית הם רואים היטב, ולא דרך המשקפיים שלו; בעוד כשבועיים עורכי דינו של נתניהו יתייצבו לשימוע והשעון יתחיל לתקתק. גם בליכוד.

עם 55 ממליצים מאחוריו, נתניהו משווק את ההפסד כניצחון והצעד הבא שלו היה לפנות לבני גנץ בהצעה להצטרף אליו, כמובן, בנדיבות של מנצחים; בעולם האמיתי, המנצח (גנץ) הוא שאמור לפנות למפסיד (נתניהו) ולא ההפך. תוך שעות, בכירי הליכוד עברו מהשמצות נמוכות על גנץ לקריאות ממלכתיות ואחריות להצטרף לממשלת אחדות - כשנתניהו בראש, כמובן, אחרי שקיבלו הנחיה לשמור על משמעת קמפיין ולתאם מסרים בראיונות.

בכחול לבן חיכו לתוצאות האמת, במציאות האמיתית, ואז הציבו מול נתניהו תמונת מראה: אנחנו המפלגה הגדולה, אנחנו ניצחנו, ובעיקר - אתה עדיין לא מוזמן לחגיגה. הקרב השיווקי על הנרטיב יימשך כל הדרך לבית הנשיא, שם יחלו ביום ראשון התייעצויות ראשי הסיעות, וגם הרבה אחר כך. לפי מצב העניינים כעת, אם כל הצדדים ימשיכו להתחפר בעמדותיהם המערכת תיכנס לשיתוק שבהכרח יוביל לבחירות נוספות. כבר מעכשיו שני הצדדים עסוקים במסגור השאלה מי אשם.

קל ללגלג על ההיסטריה של נתניהו, אבל זה לא רק שיווק-על או בריחה מהמציאות העגומה שדופקת על הדלת. הוא פשוט נוקט בכל הצעדים המתבקשים והיחידים, יש לציין - שהוא יכול, כדי לשמור על שלטונו. אבל כדי שישראל תימנע מבחירות נוספות, אחת מתמונות המציאות תצטרך להתנפץ, או לפחות למצוא נקודות השקה. הראשון להחזיר את כולם לקרקע צפוי להיות הנשיא ריבלין, שיצטרך בשבוע הבא לנהל את הפלונטר הפוליטי שנגלה לנגד עינינו. בסיטואציה שבה אין לאף אחד רוב של ממליצים, גם אם ריבלין יתן לאחד מהשניים את המנדט להרכבת הממשלה, לא בטוח שמי מהם יצליח לעשות את זה, לאור כל הפסילות וההתחייבויות וכל הג'אז הזה. מפה לשם עם עוד 28 יום ועוד 14 וחוזר חלילה אנחנו עשויים באמת למצוא את עצמנו על ספן של בחירות חדשות.

ריבלין, שמבין את הסיטואציה, עשוי לקצר תהליכים, לקרוא לנתניהו ולגנץ ולהכריח אותם לנהל כבר עכשיו משא ומתן על אחדות - פשוט כי אין ברירה אחרת. ועדיין - לא ברור איך מכאן תבוא פריצת הדרך. בכחול לבן הבהירו אתמול שישיבה תחת נתניהו עדיין לא על הפרק, ואילו הוא מגיע כבול בבלוק עם החרדים והימנים הקיצוניים שגנץ ולפיד התחייבו לא לשבת איתם.

את החרדים אצלו הוא כבר הוריד מהעץ, והם שלחו אתמול מסרים מפויסים לפיהם יסכימו לשבת עם לפיד. אבל הפסילה האישית של נתניהו בכחול לבן נותרת בעינה - והיא המכשול האמיתי כרגע בפני הקמת ממשלת אחדות. אבל גם אם יתפשרו על ההרכב ונשארים רק עם שאלת ההובלה - בתור ראש המפלגה הגדולה והמנצחת, לגנץ אין שום סיבה בעולם לוותר על היותו ראשון ברוטציה. בשביל נתניהו, זה תרחיש בלהות, שכן משמעותו הוא שיוגש נגדו כתב אישום בעודו שר והוא יאלץ להתפטר. לסיכום המצב המבולבל, בכל המערכת הפוליטית מבינים שיידרש הרבה מאוד אורך רוח ושהמילה פלונטר הולכת לככב חזק מאוד בלקסיקון.

כל הפלונטר הזה יונח לפתחו של הנשיא ריבלין ביום ראשון. ההחלטה על מי להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה בראשון תהיה דרמטית, ועשויה להכריע את השתלשלות העניינים. בכחול לבן מוכנים להבטיח לליברמן שלא ייכנסו לשום ממשלה בלעדיו ואימצו כבר את כל הדרישות שלו מהחרדים ובלבד שיתמוך בגנץ, בניסיון לייצר מעין בלוק שמאלי מרכז כקונטרה לבלוק של נתניהו.

בליכוד עדיין לא החליטו אם עדיף לחכות שגנץ ייכשל ואז להנות מפירות הכישלון, או שעדיף לקבל את המנדט ראשון ולפתוח מיד בניסיונות הפרד ומשול בגוש הנגדי - כשבעבודה-גשר ובכחול לבן יש פוטנציאל לא קטן למתחים וחיכוכים. אבל הפעם - הוא צריך להביא לפחות שישה עריקים כדי להצליח במשימתו. גם אם עמיר פרץ ואורלי לוי יחזרו בהם מהלאו המוחלט שהטילו בפני נתניהו, קשה לראות את כל הח"כים של העבודה מצטרפים למהלך. בהתחשב בשעון המשפטי שמתקתק, לנתניהו הולכת להיות הרבה פחות שליטה בסיטואציה.

לא מן הנמנע שנתניהו ינסה עוד לשלוף שפנים מהכובע שישנו את התמונה: תזמון הביקור הבהול של שליחו של הנשיא טראמפ ג'ייסון גרינבלט מאותת שתוכנית המאה הולכת ומתקרבת, וכדאי להאזין היטב לתופי המלחמה מעזה, ולקרוא את כל הדיווחים על ההכנות הממשיות שנתניהו עשה לקראת פעולה רחבה בשבוע שעבר, עד כדי כך שאפילו שקל לבטל את הבחירות, ולהבין את הרמז.

כל אחד מהתרחישים האלה יקל על הליכוד ללחוץ על כחול לבן לוותר על ה"רק לא ביבי", אלא אם כן הקוקפיט באמת יפגין נחישות ורוח לחימה. הנשיא טראמפ, אגב, אחד שמבין דבר או שניים על עובדות אלטרנטיביות, דווקא הפעם בחר במציאות כפי שהיא. הכתף הקרה שהפגין כלפי חברו הטוב נתניהו כשנשאל על תוצאות הבחירות בישראל השבוע מלמדת שהוא לא ממש קונה את הנרטיב, ומעדיף להמתין לפרסום התוצאות הרשמיות. מכל הניסיון שלו בעולם הריאליטי, טראמפ כנראה יודע לזהות הפסד כשהוא ניצב בפניו. השאלה העיקרית היא אם ומתי לנתניהו, לחבריו בליכוד, ושותפיו בימין, יפול גם כן האסימון, ויחזרו לקרקע המציאות.