קואליציית הפופוליסטים של נתניהו: בימי בחירות כל האמצעים כשרים

הימים הם ימי בחירות, וכמנהג בימים מעין אלה, פוליטיקאים אינם בוחלים באמצעים - בין אם הם כשרים או לא - להשגת יעדם הפוליטי. אחרי הכל, כיצד ניתן להסביר את ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבריטניה, אם לא בקונטקסט של מערכת הבחירות?

נסיעה בכסות של ענייני מדינה על חשבון משלם המיסים, שכל כולה להיראות בחברת מנהיגים ובכך להמשיך ולטפח את הדימוי של מנהיג הבא ויוצא במסדרונות העוצמה הבינלאומית, האמנם? לפתחם של אילו מנהיגים משחר ראש הממשלה, ולחילופין אילו מנהיגים משחרים היום לפתחו?

הרי סיבה דחופה לביקור, הקשורה לביטחון המדינה ולקידום יחסינו עם בריטניה, אין. נתניהו אינו בוחל בימים אלה, בשום אמצעי שיש בו כדי לסייע לו במשימת חייו, והיא המשך כהונתו כראש הממשלה (כמו גם דחיקת הקץ המשפטי).

בהקשר זה ובהקשר זה בלבד, יש לראות בניסיונותיו לגייס מנהיגים זרים להם יש ככל הנראה עניין בהמשך כהונתו, בכדי לסייע לו להאדיר ולרומם את שמו ומנהיגותו. על הקטגוריה הראשונה נמנה ביקורו המתוכנן של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. לביקורו בישראל מייחס נתניהו חשיבות רבה על רקע מאמציו לנסות ולהעביר כמה שיותר קולות ממפלגתו של יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, הנתפס כאיום רציני על עתידו הפוליטי (יש לזכור שמבחינת רבים מעולי רוסיה,תמיכתו של פוטין בנתניהו היא לצנינים בעיניהם).

לתמיכה משמעותית מצפה נתניהו גם מבן בריתו, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. לאחר המחוות שהעניק לנתניהו ערב הבחירות הקודמות, בהן העברת השגרירות לירושלים, ההכרזה על עתיד רמת הגולן והכבדת הסנקציות על איראן, כעת קיימת ציפייה, לפחות לפי התקשורת, להצהרה לגבי מחויבות אמריקאית להגן על ישראל במקרה של תקיפה מצד איראן.

אגב שותפות, נראה כי טראמפ, שלו אין לא ידידים ולא אויבים אלא טיפוח האגו ודריסה של כל מי שעומד בדרכו, עלול להפתיע את שותפו לדרך בנושא איראן. נתניהו צופה בדאגה אחרי המו"מ אותו מנהלת צרפת עם איראן - שנעשה בידיעתו ובהסכמתו של טראמפ, שאלמלא כן, ספק אם היה שומר על שתיקת טוויטר. כמי שחש שהתלמיד (טראמפ) עלול לקום על מורו, הבהיר נתניהו במהלך ביקורו בלונדון כי "זה לא הזמן לנהל שיחות עם איראן אלא להגביר את הלחץ עליה". יש בהתבטאות זו יותר מאשר שמינית של ביקורת על טראמפ, שבימים כתיקונם לא היה נשאר חייב.

יהיו שיקולי נתניהו אשר יהיו בהחלטתו לרתום את טראמפ ופוטין למערכת הבחירות שלו. אחרי הכל, מדובר בשני מנהיגים בעלי משקל על הבמה הבינלאומית. אך תמוהה בלשון המעטה היא החלטת נתניהו לרתום את ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון, המנהל במקביל קרב הישרדות משלו בדמות הברקזיט.

נתניהו חשב לנצל את מחצית השעה שניתנה לו עם ג'ונסון בדיון על איראן, בתקווה לחלץ את תמיכתו הבלתי מתפשרת בנושא, אך בדגובה אמר לו ראש ממשלת בריטניה כי הוא מעוניין "לדבר איתך גם על פתרון שתי המדינות". ספק אם נתניהו התכונן לתגובה זו.

כל דיפלומט ישראלי המשוחח בימים אלה עם עמיתיו במשרדי החוץ או עם נציגים פוליטיים ממדינות דמוקרטיות דוגמת גרמניה, הולנד וצרפת, יוכל להעיד על כך שלראשי מדינות אלו אין כל עניין לסייע לנתניהו, לו הם אינם רוחשים לא אמון ולא אהדה. היחידים מהם נתניהו יכול לצפות לתמיכה הם שותפיו לקואליציית הפופוליסטים: דונלד טראמפ, ולדימיר פוטין, ויקטור אורבן, ירוסלב קצ'ינסקי, ז'איר בולסנארו, מתאו סלביני וכעת גם ג'ונסון.

מלחמתו של נתניהו ב"שומרי הסף" של המשטר הדמוקרטי וערעור אושיות המשטר הדמוקרטי, אינם סיבה לביקורת - נהפוך הוא. מאחר וכל האמצעים כשרים להשגת מטרתו, ולדידו גיוס תמיכתם של חבריו לקואליציית הפופוליסטים לבחירתו מחדש הינה חשובה, הרי שהתשובה לשאלה עד כמה הדבר משפיע על שיקולו של הבוחר שלמענו כביכול נעשה כל המאמץ, היא משנית בלבד.

הכותב כיהן כשגריר ישראל בגרמניה והינו חוקר בכיר במכון למחקרי בטחון לאומי