פסגת ה-G7 מתוארת כמפגש מנהיגי שבע הכלכלות הגדולות בעולם, אבל היא בעצם מפגש של ארצות הברית ובעלות בריתה. בזמן נשיאותו של דונלד טראמפ, יותר נכון לומר שאלו מתחרותיה, שלא לומר יריבותיה.
מכיוון שהציפיות ממפגשים בינלאומיים בשנים האחרונות נמוכות כל כך, כל מפגש שלא מסתיים בפיצוץ מהדהד כבר נחשב להצלחה. כמו המפגש בביאריץ, צרפת, בסוף השבוע, ששימש גם תזכורת מועילה לחשיבות שבמפגשים אישיים - גם לסיכון שבהם.
על אף שאנו כבר לא בימי הדיפלומטיה הקלאסית, אלא של שיחות וידאו מוצפנות ותקשורת במהירות האור, עדיין חשיבות למפגש האישי בין דרגי העבודה ובין המנהיגים. במקרה של הפסגה בסוף השבוע היה זה שוב, כרגיל מאז שנבחר, טראמפ נגד השאר. אבל הפעם שמענו מנשיא ארצות הברית גם דברים מעט מפוייסים יותר, וכרגיל גם סתירות.
עוד בנושא
רוחאני על האפשרות לפסגה עם טראמפ: על ארה"ב להסיר את הסנקציות
נשיא צרפת: יצרנו תנאים למפגש פסגה בין רוחאני לטראמפ
הנושא של הפסגה היה הכלכלה הבינלאומית, נושא סבוך, כשהעולם נמצא בכמה מלחמות סחר - ארצות הברית נגד סין, יפן נגד קוריאה הדרומית, וסף מאבקים - שהחשוב בהם הוא ארצות הברית נגד האיחוד האירופי. הברקזיט ומשבר החובות האיטלקי מאיים על האיחוד האירופי, הכולל בשלב זה את בריטניה. כל העולם שקוע בחובות, הריביות אפסיות, ומנהיגים - לא כולל טראמפ - מגיעים למסקנה שחייבים להשקיע משאבים, הנמצאים תמיד במחסור, בנושא משבר האקלים שאם לא כן נגיע למשבר שיאיים על קיומנו.
החשש היה, כרגיל, שברגע שטראמפ ישמע את המילים התחממות גלובלית הוא ייעלם. הפתרון פשוט - מתעלמים כמעט מהבעייה. כלומר לא מביאים הצהרה על הנושא לוועידה. מדוע ללעוג לבת היענה אם מנהיגי העולם מתנהגים כמוה?
בהתחשב בנסיבות, ובהתחשב בדיעותיו הידועות של טראמפ יש הישג, אמנם זעיר, בכך שיש התחייבות לתרום 20 מיליון דולר - טיפה בים אמנם לנוכח המשבר - כדי לסייע בכיבוי עשרות אלפי השריפות המכלות את האמזונס בברזיל.
צרפת הובילה את המהלך, ונשיא צרפת מקרון גם נקלע לעימות עם נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו שהעליב את רעייתו. צרפת, במקרה זה, פועלת לא רק מתוקף ראייה בין לאומית ומחויבות למשבר האקלים - שקיימים - אלא כמדינה מעורבת באופן פעיל, שלה גבול משותף עם ברזיל. גיאנה הצרפתית, חלק מצרפת, חולקת גבול עם ברזיל וחלק נכבד משטחה הוא יער האמזונס, ושריפות, כידוע, לא מתחשבות בגבולות.
מקרון הפעיל את קסמו על טראמפ, דבר שהוא משתדל לעשות מאז הושבעו השניים לתפקידיהם, ולא בלי הצלחה. לא שאין להם חילוקי דעות, אבל מכל מנהיגי בעלות הברית של ארצות הברית, לא כולל ישראל, מקרון הוא אולי היחיד המשכנע לעתים את טראמפ. צרפת וארצות הברית הגיעו להסכמה בנושא מיסוי חברות ההיי טק האמריקניות, אלה הפעולות בכל העולם, כולל בצרפת, ולא משלמות מסים מקומיים.
טראמפ הפעיל לחץ על יפן, שהסכימה לרכוש תירס מחקלאי ארצות הברית, אלה שמכרו לסין, אבל כעת מלחמת הסחר בין טראמפ לשי חסמה, ולו זמנית, את השוק הזה.
שי לא חבר בפורום, אבל מן הסתם שמע את ההצהרות הדי סותרות של טראמפ. מצד אחד צער על שלא הטיל מכסים כבדים יותר על תוצרת סינית, מצד שני שהוא, שי, בחור כארז ויתן להגיע איתו להסכם. הכול חלק מטקטיקת משא ומתן, שייתכן מאוד שתצליח. לשני הצדדים יש אינטרס לסיים את מלחמת הסחר, הפוגעת בשתי הכלכלות השלובות, פוגעת בכלכלות העולם ופוגעת בסיכויי הבחירה מחדש של טראמפ.
ביחס לאיראן, לא הייתה הפתעה, אולי סוג של מארב שמקרון הכין לאורחיו. גם שאירופה רואה את נושא איראן - במיוחד הסכם הגרעין באופן שונה מארצות הברית. ועדיין, גם לפני הפסגה טראמפ הצהיר שהוא מוכן לפגוש את מנהיגי איראן ולדון עמם בהסכם. הוא גם החמיא לעם האיראני, והבהיר שבניגוד ליועציו - בראש ובראשונה ג'ון בולטון, הוא מסתייג מעימות צבאי עם איראן או עם כל מדינה אחרת.
אז אין פריצת דרך נוסח נחיתת סאדאת בישראל, ולא ברור אם בכלל תתקיים פגישה. האיראנים דורשים מחווה - הפחתת סנקציות, במינימום כתנאי לפגישה, ואומרים שבלא סיום הסנקציות האמריקניות הם ימשיכו בנסיגתם מהסכם הגרעין. אירופה בתווך, מנסה לשמר את הסכם הגרעין מצד אחד - תוך הכרה בחסרונותיו - כלומר חוסר ההתייחסות לנושא הטילים, ולהתפשטות האיראנית במזרח התיכון. כלל לא ברור שזה אפשרי.
עם זאת, גם לאווירה יש משמעות. וכשנשיא ארצות הברית מתבטא בפייסנות כלפי טהראן, אחרי איומיו הבוטים, מקשיבים לדברים ברוב קשב בראש ובראשונה בירושלים.
היו נוכחים נפקדים בפסגה. שי, ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שהיה חלק מ-G8, וסולקה מהמועדון אחרי כיבוש וסיפוח קרים. עונש סמלי בלבד, אבל מכעיס.
טראמפ רוצה להחזיר את רוסיה. למרות שהתוקפנות של פוטין רק עולה, וטביעות האצבע של מוסקבה נמצאות בכל העולם, מהקוטב הצפוני עד הרפובלביקה המרכז אפריקנית, ולמרות שהוא מחדש את מירוץ החימוש הגרעיני. עדיין טראמפ חפץ ביקרו. נשיא ארצות הברית צודק באומרו שרוסיה חשובה מדי מכדי להתעלם ממנה, להעמיד פנים שאינה קיימת.
אולי הוא יזמין את פוטין כאורחו לוועידה הבאה. זו תתקיים בעוד שנה, וטראמפ מבקש לקיים אותה בנכס השייך לו במיאמי.זאת כי בעוד שנה נהיה חודשים ספורים לפני הבחירות בארצות הברית. פלורידה מדינת מפתח. צילומים של נשיא ארצות הברית מארח, מנחה, מוביל את העולם ודאי לא יזיקו לטראמפ. מעניין יהיה מה יהיה מוכן לתת בתמורה להצלחת הוועידה שיארח - אבל זה כבר עניין לדיפלומטים בעוד שנה.