45% מהאסירים בכלא אופק המיועד לקטינים הם ערבים, אך העובדים הסוציאליים אינם דוברי ערבית ותוכניות השיקום מתבצעות רק בעברית - כך עולה מנתוני שירות בתי הסוהר (שב"ס). כמו כן, לוואלה!NEWS נודע כי בקרוב צפוי לגדול מספר האסירים דוברי ערבית בכלא אופק, משום שיופנו אליו גם אסירים ביטחוניים.
כלא אופק הוא מתקן הכליאה היחיד לקטינים שנידונו למאסר בגין עבירות שאינן ביטחוניות. בדצמבר 2018 היו בבית הסוהר 74 אסירים לעומת 89 בדצמבר 2017. לבקשת הקליניקה לרב-תרבותיות ומגוון באוניברסיטה העברית, העביר שב"ס נתונים גם לגבי מוצא ודת האסירים. על פי הנתונים, בדצמבר 2018, 33 מהאסירים היו לא יהודים וארבעה מהם מהגדה המערבית. שנה קודם לכן, 38 היו לא יהודים, מהם שבעה מהגדה המערבית ואחד מרצועת עזה.
בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) ישנה התייחסות גם להליך הטיפולי-שיקומי בקטינים המעורבים בפלילים, כשבתקופת המעצר והמאסר האחריות לטיפול היא של שירות בתי הסוהר. הנערים הנקלטים בכלא אופק, לפי שב"ס, עוברים אבחון מקיף על ידי עובד סוציאלי הכולל בניית תכנית המשלבת טיפול, חינוך ושיקום. אלא שהצוות הסוציאלי, שכולל חמישה עובדים סוציאליים וראש תחום טיפול, דובר רק עברית או אנגלית. כמו כן, חמש תכניות השיקום - טיפול בהתמכרויות, טיפול באלימות ומניעתה, מיניות בריאה, שילוב במשפחה והכנה לקראת שחרור - מיושמות רק בעברית. כתוצאה מכך אסירים דוברי ערבית שפת אם מתקשים להשתלב בהן ולקבל את הטיפול הנדרש.
אל תפספס
"המטרה של חוק הנוער הינה שיקום וחיזוק נערים בהשתלבותם בחברה כגורם חיובי ומניעת חזרה לכלא. במצב דברים הנוכחי נראה שהמערכת חוטאת בקיום חובתה וייעודה", אומרת עו"ד נסרין עליאן מהקליניקה לרב-תרבותיות ומגוון. "הכלא היחיד בארץ עבור הנוער אינו מגשים את תכלית החוק. אין הלימה בין שפת האם ותרבותם של הקטינים לבין העובדים הסוציאליים ותכניות השיקום המתקיימות אך ורק בעברית, ובכך מציבים עוד חסם לשיקום הנערים ומתעלמים מהתאמות תרבותיות הנחוצות להצלחה ועמידה ביעדים".
במכתב למ"מ נציב בתי הסוהר אשר וקנין, התייחסה עליאן למספר הנמוך יחסית של נערים המביעים רצון להשתתף בתכניות השיקום, וציינה כי "התאמה תרבותית של עובדים סוציאליים דוברי שפת האם של הקטינים עשויה להקל על שיתוף הפעולה עם הילדים ועל שבירת 'מחסומים' תרבותיים ולשוניים. מחקרים אקדמיים הוכיחו כי מאפייני זהות דומים, כמו שפה ונורמות מקובלות, עשויים לכונן אמון, תקשורת ויעילות ובהתאם, העדפה לעבוד במשותף".
הצורך בצוות דובר ערבית - רק יגדל
כיום, עבריינים ביטחוניים פלסטינים שהינם קטינים אינם נשלחים לכלא אופק, אלא מרצים את עונשם באגפים ייעודיים בבתי כלא של אסירים ביטחוניים. עם זאת, גורם המעורה בנושא אמר כי בקרוב יחול שינוי בעקבות הירידה הנמשכת במספר האסירים בכלא אופק. לפיכך, הצורך בצוות דובר ערבית יגדל, גם אם הם אינם מקבלים שירותי שיקום. בסנגוריה הציבורית מתחו בעבר ביקורת על כך שאסירים ביטחוניים הזקוקים לטיפול ומביעים רצון לכך לא זוכים לתמיכה סוציאלית ולא משולבים במסגרות טיפוליות ושיקומיות.
בדוח שפרסמה השנה, התייחסה הסנגוריה הציבורית למחסור החמור בבתי כלא נוספים בדוברי שפות זרות. "קיימים כשלים במתן שירותים סוציאליים ביחס לכלואים שאינם דוברים את השפה העברית, בין אם מדובר בפלסטינים דוברי ערבית ובין אם מדובר בכלואים הדוברים שפות זרות אחרות. במצב זה מותנית הגישה להליכים טיפוליים ושיקומיים בידיעת השפה העברית, וכך נמנעת הלכה למעשה מכלואים רבים האפשרות להשתלב בפעילויות טיפול וחינוך שיקומיות", נכתב בדוח. "הסניגוריה הציבורית סבורה כי מדיניות המתנה שילוב בטיפול ושיקום בידיעת השפה העברית אינה סבירה, ובפרט כך לאור העובדה שבחברה הישראלית יש מספר רב של תושבים שאינם יודעים את השפה העברית ודוברים שפות אחרות, כגון ערבית, רוסית ואמהרית. בהקשר זה יצוין כי מדיניות זו של שב"ס זכתה לביקורת מצד בתי המשפט, שפסקו בשורה של החלטות כי אין להעמיד את ידיעת העברית כתנאי לשילובו של כלוא בקבוצה טיפולית".
משב"ס נמסר בתגובה כי "אסירים אשר אינם דוברי השפה העברית משולבים בכיתות השכלה בהן מורות דוברות ערבית. שם, לצד השתתפות בפעילויות שאינן דורשות כישורי שפה הם רוכשים מיומנויות בסיסיות בעברית ויכולים לאחר מכן להשתלב בקבוצות מתקדמות יותר. עצם הקניית מיומנויות אלה היא חלק מהקניות כלים שיאפשרו, מעבר לטיפול עצמו, לאסיר להשתלב טוב יותר בחברה הישראלית לאחר שחרורו".