פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הסטטוס-קוו קורס בקרב על הריבונות: מחיר המאבק על הר הבית

      רה"מ ציין כי החליט כבכל שנה שמתפללים יהודים יעלו להר בתשעה באב למרות חג הקורבן, אולם מבט לאחור מלמד כי לא כך היה הדבר. בעוד שמומחים סבורים כי שחיקת הסטטוס-קוו עלולה לגרור למשברים בינלאומיים, בארגוני העלייה להר מברכים: "פולחן חופשי בהר הבית - עניין של זמן"

      הסטטוס-קוו קורס בקרב על הריבונות: מחיר המאבק על הר הבית
      צילום: דוברות המשטרה ורוני כנפו, עריכה: ניב מעוז

      שעות אחדות לקראת צאת תשעה באב, ולאחר שספג ביקורת מגורמי הימין, הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי ההחלטה לפתוח את הר הבית למתפללים יהודים התקבלה שלושה ימים מוקדם יותר. "ביום חמישי לאחר התייעצות עם כל גורמי הביטחון, קיבלתי החלטה: גם השנה, כמו בכל שנה, יהודים יעלו להר הבית ב-ט' באב, גם כשזה נופל על חג מוסלמי - השאלה לא הייתה בכלל אם יעלו, אלא כיצד לנהל את זה בצורה מיטבית ביותר לביטחון הציבור, וכך בדיוק עשינו", אמר נתניהו לאחר שהוחלט לאפשר ליהודים לעלות להר הבית. אמנם לזמן קצר מאוד ובמסלול מאוד מוגבל, אך למרות חג הקורבן החופף.

      עם זאת, צריך לחזור רק שש שנים לאחור כדי לראות שהדבר אינו "כמו בכל שנה". כך למשל בשנים 2011 ועד 2013, לא התאפשרו ביקורים של לא מוסלמים בתשעה באב בשל חג הרמדאן. לכן, אין זה מפתיע שבארגונים למען עליית יהודים להר הבית רואים בכך בהישג משמעותי. "אני חושב שהיה הישג גדול שלשום, הישג היסטורי", אמר פעיל הארגונים ארנון סגל. "ואני חושב, שמאז ששת הימים לא קרה שהיה חג מוסלמי שבו יהודים יכלו לעלות להר הבית. במסגרת מה שמכונה סטטוס קוו, זו פריצת דרך גדולה מאוד. מהפעמים הראשונות שהגלגל מתהפך לטובת הצד היהודי בהר". את הדברים הוא אמר אף על פי שעד יום חמישי הר הבית יישאר סגור למבקרים בשל החג.

      מהומות בהר הבית , 11 באוגוסט 2019 (רויטרס)
      הדבר אינו "כמו בכל שנה". עימותים בהר הבית, אתמול (צילום: רויטרס)

      הסטטוס-קוו, שנקבע מיד לאחר מלחמת ששת הימים, הוא מונח מפתח בעיסוק בניהול הר הבית. "היה לו עיקרון אחד מאוד ברור, שהיהודים יכולים לבקר בהר הבית, בניגוד לתקופות קודמות שליהודים היה אסור לבקר בהר הבית, זה היה החידוש", הסביר פרופסור יצחק רייטר ממכון ירושלים למחקרי מדיניות. "עם זאת, יהודים לא יכולים להתפלל. משה דיין, במשא ומתן עם אנשי הדת המוסלמי, הגיע להסכמה כזו והממשלה אישרה את זה". בשל ההסכמות הללו, לדברי פרופ' רייטר, מבחינת הפלסטינים, היהודים שעולים "הם בעצם סוג של תיירים שבאים לבקר, לא באים לצורך פולחן דת ובטח לא לצורכי ריבונות יהודית".

      לצד זה הוחלט כי ישראל משאירה להנהלת הווקף המוסלמי, שנשלטת על ידי ירדן, להמשיך ולנהל את אתר הר הבית. "כלומר ישראל לא מתערבת בניהול היומיומי. למעט שמירה ביטחונית", הבהיר פרופ' רייטר. כמו כן, הוחלט כי "ישראל לוקחת מהווקף את המפתחות של שער המוגרבים כדי להבטיח גישה חופשית של מבקרים להר הבית שהם לא מוסלמים", בעוד שמהשערים האחרים רק מוסלמים יכולים להיכנס. לדברי רייטר, במהלך השנים התקבלו גם החלטות מאחורי הקלעים על פרטים נוספים כמו "כמה מבקרים מותר להכניס, מה קוד הלבוש, איזה התנהגות מותרת להם ואיזה אסורה, כמה שוטרים וכמה שוטרי ווקף ילוו, ועוד הרבה סידורים יומיומיים שהתקבעו בסטטוס-קוו במשך שנים בדיאלוג בין המשטרה לווקף".

      תחילת קריסתו של הסטטוס-קוו

      במשך 30 שנה נשמר יחסית השקט במקום עד לפתיחת מנהרת הכותל ב-1996, אז פרצו עימותים קשים בירושלים ובגדה. "הסטטוס-קוו החזיק מעמד אף על פי שהיו משברים בדרך", אמר רייטר. "שני הצדדים הבינו אחד את השני, והתחשבו אחד בשני. למשל, ישראל אפשרה בהעלמת עין לווקף לבנות שני אולמות תפילה חדשים במפלס התת-קרקעי של מסגד אל-אקצא ואורוות שלמה ולהכניס לשם כלים מכניים גדולים שיעשו את העבודות. ב-1996, התחילה הקריסה של הסטטוס-קוו כי שני הצדדים למעשה שוחקים לאט לאט את ההסדרים שהיו שרירים וקיימים במשך 30 השנים הראשונות של שלטון ישראל במזרח ירושלים".

      האירוע המשמעותי הבא היה בספטמבר 2000, אז עלה ראש הממשלה דאז אריאל שרון להר הבית. בעקבות זאת, במשך שלוש שנים המקום היה סגור למבקרים שאינם מוסלמים. מקרה זה לדברי רייטר, בדומה להצבת המגנומטרים ב-2017 והסרתם, מדגיש את השליטה של הפלסטינים במקום. "כשישראל רצתה מאוד להוכיח שהר הבית הוא סלע קיומנו ויש ריבונות, הפלסטינים הוכיחו שכשהם רוצים אז אין לנו ריבונות וישראל נאלצה להתקפל", אמר. ב-2003 החליטה ישראל באופן לא רשמי לפתוח מחדש את הר הבית למבקרים, ומאז לדבריו חל שינוי משמעותי, שהפלסטינים רואים בו לשיטתם הפרה של הסטטוס-קוו. אם לפני כן היו עולים מבקרים אידיאולוגיים אחדים, כפי שמכנה אותם רייטר, תחת שמירה מיוחדת, "ב-2003 ישראל מתחילה לראשונה להכניס קבוצות הרבה יותר גדולות של יהודים, בקבוצות מיוחדות שזוכות לליווי משטרתי ובמעגל החיצוני של ווקף כדי לראות שלא מתפללים או עושים דברים אחרים שאסור".

      יו"ר האופוזיציה אריאל שרון עולה להר הבית, 28 בספטמבר 2000 (AP , איל ורשבסקי)
      שרון בהר הבית, 2000 (צילום: איל ורשבסקי)

      רייטר ציין כי מבחינת הפלסטינים ישראל מפרה את הסטטוס-קוו בצורה שיטתית מעצם הכנסת קבוצות גדולות שאין שליטה על היקפן ועל אנשיהם. "נוצרת תחושה שיש ליהודים ריבונות בהר הבית", אמר. "מבחינתם, ישראל יוצרת מצב חדש לאורך זמן שנועד להפקיע ריבונות בהר הבית, והם חוששים - בין אם זה חשש אמיתי או מדומה - שישראל רוצה בעצם להשתלט על הר הבית".

      ואכן, בארגונים המעודדים עלייה להר הבית מתגאים בשנים האחרונות בהתחזקות התופעה, וכך גם השר לביטחון פנים גלעד ארדן. "אני אמשיך לפעול לחיזוק הריבונות הישראלית בהר כפי שפעלתי בארבע השנים האחרונות בהן גדל מספר המבקרים היהודים בהר פי שלושה וחצי", אמר שלשום. בהתאם לכך, ניתן לראות את החשש הגובר בקרב הפלסטינים: באמצעי התקשורת שלהם מדווחים כמעט מדי יום על ביקורי היהודים, שמכונים על ידם "פריצות" ו"פלישות".

      בהר הבית בירושלים, 11 באוגוסט 2019 (ללא שם)
      מתחם הר הבית, אתמול

      רייטר סבור כי פתיחת מבנה באב א-רחמה השנה ללא תיאום שעוררה סערה היא חלק מהתגובה לשינויים במסגרתם נכנסות קבוצות יהודים גדולות יותר להר הבית. המשטרה הוציאה צו סגירה למבנה ב-2003 בנימוק שפועל בו ארגון הקשור לחמאס. אך לפני כחצי שנה החליטה מועצת הווקף להיכנס למבנה ומאז הוא פתוח, הונחו בו שטיחים ונערכות בו תפילות. ארגונים המעודדים עלייה להר הבית מותחים עד עתה ביקורת על הממשלה על כך שחרף צו הסגירה המחודש שהוצא, המבנה עדיין פתוח.

      עוד הסביר כי במשך שנים במועצת הווקף היו חברים המזוהים בעיקר עם ירדן, משום ישראל מצרה את ידיה של הרשות הפלסטינית בירושלים. "בפועל ישראל ניצלה את ההיחלשות של הצד הפלסטיני לטובתה ולמעשה שוחקת את הסטטוס-קוו מצדה, בעיקר על ידי זה שהיא מכניסה קבוצות הולכות וגדלות של מבקרים אידיאולוגיים". אמר. "ואז ירדן חשה שהיא נתקעת ולא מסוגלת לספק את הסחורה שהבטיחה לפלסטינים. לכן, המלך עבדאללה הכניס בפעם הראשונה למועצת הווקף שישה נציגים פלסטינים ששייכים לאש"ף ולפתח, במטרה לחלק אחריות עם הפלסטינים". דבר זה הוביל לדבריו גם לפתיחת המבנה על ידי מועצת הווקף החדשה, לאחר שישראל לא אישרה את פתיחתו על אף שהארגון הקשור לחמאס כבר אינו פעיל.

      לפיכך, גם האירועים שלשום נתפסו עבור חלקם כמאבק על ריבונות. לאחר הדיווח על כוונת המשטרה לבחון ביקורי יהודים בתשעה באב החופף לחג הקורבן, קרא הווקף להמונים להגיע ביום ראשון לתפילה ולסגור את יתר המסגדים בעיר. כמו כן, הוא דחה את שעת התפילה ל-07:30, אז לרוב נפתח שער המוגרבים לכניסת תיירים ויהודים. המוני מוסלמים נענו והגיעו, ודווח על כ-60 אלף מתפללים בתפילת החג בהר הבית.

      רובם המוחלט של המתפללים עזב בתום התפילה, אך לפי המשטרה כ-2,000 נותרו סמוך לשער המוגרבים כדי למנוע כניסת יהודים ותקפו שוטרים. בעימותים שפרצו נפצעו כ-30 מוסלמים וארבעה שוטרים. בעקבות זאת, המשטרה הודיעה תחילה כי לא תאפשר ביקורים, וכ-200 יהודים שהמתינו ליד שער המוגרבים הביעו זעם על ההחלטה. הדבר הוביל לביקורת קשה בימין, וראש הממשלה נתניהו מיהר להבהיר כי לא מדובר בהחלטה שלו ומפקד מחוז ירושלים דורון ידיד קיבל את האחריות.

      "התנהלות המדינה לא הייתה תקינה"

      בתום העימותים ולאחר הערכת מצב נוספת הוחלט לאפשר ביקורים, ומי שלא התייאש הספיק לעלות לסיבוב קצר בלבד של כמאה מטרים בו נדרש ללכת בצד כשכוחות גדולים חוצצים בין מוסלמים ליהודים. בשעות הצהריים נפתח ההר לשעה נוספת, ובסך הכול עלו מאות יהודים למקום. המשטרה והשר לביטחון הפנים פרסמו כי עלו 1,700, אך גם בארגוני המקדש הטילו ספק במספר זה וסבורים כי המספר נמוך יותר. זאת, לדבריהם בין היתר משום שההחלטות מתקבלות ברגע האחרון.

      "ההתנהלות של המדינה לא הייתה תקינה לחלוטין", אמר פעיל ארגוני העלייה להר ארנון סגל. "השאירו אנשים לחכות בחוסר ודאות. הגשנו בקשות חודשים מראש גם לגבי תשעה באב וגם לגבי יום ירושלים ולא ענו עד הרגע האחרון. למשטרה לא היה אכפת שאנשים יבואו מקצות הארץ לשווא. ילדים קטנים, אנשים מבוגרים, חיכו. חלקם ישנו בכניסה ברמה כזו. זה מפליא בעיניי שאנשים היו מוכנים לעשות את ההקרבה הזו, בשביל משהו שלא ודאי בכלל".

      גם ביום ירושלים האחרון, שחל בימים האחרונים של הרמדאן, הוחלט לאפשר ביקורי יהודים באופן חריג. גם אז נרשמו עימותים באותו הבוקר, היו כמה פצועים והרשות הפלסטינית וירדן מתחו ביקורת חריפה, אך לאחר מכן נראה כי הסערה שככה. עם זאת, פרופ' רייטר סבור כי צריך לבחון את ההשלכות באופן נרחב יותר, ולא רק "במחירי דמים". "יש מחירים גאו-פוליטיים. והשאלה שישראל צריכה לשאול את עצמה היא אם המחיר שאנחנו משלמים על קומץ אנשים שעולים להר הבית, שבסך הכל היו 1,700 איש, מוצדק? המחיר זה לא רק הפצועים או הרוגים. כרגע לישראל יש אינטרס אסטרטגי בהידוק הקשרים עם מדינות ערב, סעודיה, מצרים, האמירויות. מקרה כזה פוגע באינטרסים של ישראל לטווח רחוק וזו שאלה ששומעים בוויכוח הציבורי, לצערי. זו שאלה שצריכה להישאל. מצד אחד הממשלה מתפארת בהידוק ביחסים עם מדינות ערביות אבל זה פוגע בדעת הקהל המוסלמית באותן מדינות ומקשה על ההנהגות, למשל על עבדאללה השני או מוחמד בן סלמאן בסעודיה, לחזק את הקשרים עם מדינת ישראל. וזה מחיר הרבה יותר משמעותי שמדינת ישראל משלמת על כך שהיא מאפשרת לאותה קבוצה של מבקרים אידיאולוגיים לבקר בהר הבית".

      טקס ההתייחדות לזכרם של חללי משטרת ישראל 2019, אמפיתיאטרון אתר ההנצחה של המכללה הלאומית לשוטרים, בית שמש. (ראובן קסטרו)
      "אמשיך לפעול לחיזוק הריבונות הישראלית בהר". ארדן (צילום: ראובן קסטרו)

      רייטר סבור כי בעתיד צפויים משברים נוספים שעלולים להיות חריפים יותר. "זה הולך בכיוון של משברים שפורצים מעת לעת", התריע. "תקריות כאלו עלולות להוביל למשברים שינוצלו לצרכים פוליטיים, ולא רק על ידי הפלסטינים. זה רק הולך ומחמיר כי כרגע ממשלת ישראל נמצאת עם המשטרה בגישה שאנחנו צריכים כל הזמן לחזק את הריבונות שלנו בהר הבית. ובכל מה שקשור להתנהלות המשטרה ולהתנהלות הווקף בהר הבית".

      אביב טטרסקי, חוקר בעיר עמים, סבור כי היה מדובר בהחלטה פוליטית לחלוטין. "נתניהו לא רק מפר מצב זה אלא אף עושה זאת בשל תשעה באב", אמר. "בכך הוא לוקח צעד דרמטי בניגוד לסטטוס-קוו שלפיו אין ביטוי מעשי לזיקה היהודית להר הבית. ניסיונות ישראליים לכפות שינויים בהר הבית הם לא ראויים ואף מסוכנים. בפעמים הקודמות שישראל ניסתה לנקוט צעדים חד-צדדיים בהר היא נאלצה לחזור בה. אבל כשנתניהו נמצא בתקופת בחירות כל השיקולים נדחים".

      מבחינת סגל, השינויים הם חיוביים. לטענתו היחס כיום ליהודים הוא מפלה ולא בצדק. "שלשום הפתיחה הגדולה הייתה רק לשעה וחצי - הצצה לשתי דקות", אמר. "זה כאילו נחשב שהר הבית נפתח ליהודים. ככל שאדם עם חזות דתית יותר, היחס כלפיו יותר נוקשה ומפלה. כך נאסר על קבוצה להתפצל בהר ולשתות מים מהברזיות, כמו שנהגו בשחורים. ישנו גם איסור תפילה ונענוע. בודקים שאנחנו לא ממלמלים פסוקים. היום קצת פחות, אבל עדיין ברמה בלתי נסבלת. ככל שהעיסוק בהר גובר, אז היחס נעשה יותר אנושי". לדבריו לפני הפתיחה שלשום, "היו דיבורים על אינתיפאדה שלישית ומלחמת עולם שלישית... אז רואים עכשיו שזה לא נכון. הנה שברנו משהו יסודי בסטטוס-קוו המפלה, שזה ביטוי מכובס לאפליה. והתרנו ליהודים לעלות בחג מוסלמי ולא קרה שום דבר מיוחד".

      "המציאות בהר הבית בלתי נסבלת"

      סגל דוחה את הביקורת על כך שמדובר בקומץ קיצוני שמביא לסיכונים מיותרים. לדבריו, חלק גדול מהציבור בכלל והדתי בפרט, תומך בטענותיו. "רוב הציבור יוצא מנקודת הנחה שהיחס המפלה ליהודים בהר צריך להשתנות", אמר. "לדעתי בציבור יש קונצנזוס ויש נושא שמאחד אפילו בין יצהר לגבעת שמואל, אפילו בין השמאל הדתי לבין הימין הכי קיצוני, שבנושא הר הבית המציאות הזו בלתי נסבלת".

      לדבריו, חל שינוי בשנים האחרונות, לאחר מה שהוא מכנה "דיכוי" של הרבנות הראשית והמנהיגות בנושא. "גרמו לאנשים להירתע מלדבר על הנושא של הר הבית, אפילו על מחקר של הר הבית. נוצר דור של בורים גם בציבור דתי, שגדל על המסורת והר הבית מאוד מרכזי, בהווייה היהודית, ולא יודעים שום דבר. לשמחתי, בשנים האחרונות זה השתנה". לגבי העתיד, סבור סגל כי זה "עניין של זמן עד שיהיה חופש פולחן מוחלט ליהודים. הפור הוכרע והגלגל התהפך. וחושב שמי שמבין את זה הכי טוב זה המוסלמים. הבינו שזה קרב מכריע והפסידו בו".

      קריקטורה פלסטינית על רקע האירועים בהר הבית: נמכור בשביל אל-אקצא את החיים (ללא שם)
      "נמכור בשביל אל-אקצא את החיים". קריקטורה שפורסמה על רקע האירועים האחרונים בהר הבית
      קריקטורה פלסטינית על רקע האירועים בהר הבית: עשרות ירושלמים נפצעו בעת התנגדותם לפריצה לאל-אקצא (ללא שם)
      "עשרות ירושלמים נפצעו בעת התנגדותם לפריצה לאל-אקצא". קריקטורה שפורסמה על רקע האירועים האחרונים