פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הזקן מול השפם: האיש שמפחיד את נתניהו זרק את עצמו למען הניצחון

      אחרי שפרץ חתם על הסכם כניעה, איגף אותו ברק וריכז את כל הכוחות שלא יחברו להקמת ממשלת מקלט מעמידה לדין. גם אם לא ינהרו רבבות בוחרים ל"מחנה הדמוקרטי", מהלך האיחוד הפיח רוח קרב במחנה ויצר סיכוי ממשי לשלול את הרוב מראש הממשלה

      הזקן מול השפם: האיש שמפחיד את נתניהו זרק את עצמו למען הניצחון
      צילום: טל שלו, וואלה!NEWS, עריכה: ליר שפיגלר

      בזירה הפוליטית כולה יש רק שני אנשים ממוקדים, היודעים לשעבד את המשני לטובת העיקרי: בנימין נתניהו ואהוד ברק. אצל נתניהו, התכלית היא הישרדות אישית, לנוכח כתבי האישום התלויים מול עיניו כחרב מתהפכת. ברק הוא התשליל, הנוגדן. בצדק התפאר השבוע, באחד מסרטוניו, שהוא האיש היחיד המסוגל להפחיד את נתניהו. נכון אמר, האיש, להבדיל מאישה מסוימת, שאינה רק מפחידה את נתניהו, אלא אף מכתיבה לו מהלכים וגורמת לו, בדחפי שנאה וקנאה, לסטות מהיעד.

      המטרה ב-17 בספטמבר היא העברת ממשלת זדון מהארץ. השגתה תלויה בריכוז כל הכוחות שמובטח שלא יחברו לנתניהו להקמת ממשלת מקלט ומחסה מעמידה לדין. נתניהו, לא הליכוד, פסול חיתון. כל מי שמתפלפל ומדקדק ומשתחל בסדק שבין כתב החשדות לכתב האישום ומדבר על זמניות וארעיות והתניה ומוכן בינתיים, רק בינתיים, לשמש סייענו של נתניהו, כבר הובס, היום נפשית ומחר מעשית. כך הפעיל עמיר פרץ על עצמו מחיקון - כי אם הוא רוצה למשוך קולות ימין, אסור לו לשיטתו להרגיז את כת נתניהו - וכך פועים גם קולות חלושים בכחול לבן.

      שפיר, ברק והורוביץ (אתר רשמי)
      זרק את עצמו למען הניצחון. ברק עם הורוביץ ושפיר

      בא ברק, אדם שאין לו מה להפסיד, ואיגף את פרץ. הזקן ניצח את השפם. ברק כועס כשמזכירים לו אירוע ממלחמת יום הכיפורים. חבר ותיק, קצין מנוסה, הפציר במפקד גדוד השריון המאולתר 100 לצרף אותו לטנק שלו בקרב החווה הסינית. בהיעדר מקום בטנק (שאחד הלוחמים בו היה יעקב קדמי/ישה קזאקוב, כיום מגנט מבוזבז לקולות יוצאי רוסיה), ישב החבר על סיפונו. כשנהרג, חסמה גופתו את צידוד התותח. ברק כלא את רגשותיו והורה, "זרוק אותו מהטנק". זמנם של האבל והכבוד יגיע; כעת מלחמה לחיים ולמוות.

      בגיל 77, מבוגר ב-43 שנה מסתיו שפיר, מוכן ברק למען הניצחון לזרוק מהטנק גם את עצמו. כמובן, לנחיתה רכה, בחולות, לא למרמס שרשראות, אבל אחרים - למעט ציפי לבני - נרתעים גם מכך. זה לא מיישר לאחור את העקמומיות שצבר בתקופות קודמות, כולל בשירותו תחת - אם כי יש שיאמרו מעל - נתניהו. אך ספירת המלאי יכולה להידחות למועד אחר. אם ברגע גורלי זה מוכן ברק להיות מקף מחבר, לא ראש-תיבה, ראוי לומר לו אהלן וסהלן.

      ישיבת ממשלה, 14 ביולי 2019 (אתר רשמי , ידיעות אחרונות, אוהד צויגנברג)
      פסול חיתון. נתניהו (צילום: ידיעות אחרונות, אוהד צויגנברג)

      כתלמיד שקדן של משה דיין ויצחק רבין זוכר ברק שדיין, בעת שבן-גוריון התפלג ממפא"י והקים את רפ"י, בחר לעצמו את המקום השביעי. סגנו של בן-גוריון כמושך קולות ירד במעלית. זה נגד את הנוהג וההגיון, למעט הגיונו הקר והתכליתי של דיין. מעמדו נבע מאישיותו ולא היה תלוי במספר שליד שמו; ואם הרשימה לא תקבל די קולות, מה שאכן קרה, לא חשוב מי היה ממוקם לפני, אחרי או לצד מי.

      רבין נבחר לכנסת לראשונה, במוצאי יום כיפור, במקום ה-20. בתוך חמישה חודשים היה לראש הממשלה. שלוש שנים אחר כך, כשנאלץ להתפטר, העדיף שלא להחליף מקומות עם שמעון פרס וחזר למקום ה-20, מה שלא הפריע לו (לאחר מות יגאל אלון וכשדימויו הביטחוני שב לקסום) לשקם את מעמדו המפלגתי והציבורי. המעמד, עתה כמו אז, תלוי במועמד. גם ליאו מסי לובש את החולצה מספר 10.

      פרץ ולוי - איחוד_18.7.19 (מערכת וואלה! NEWS , אבי כהן)
      חתם על הסכם כניעה. פרץ לצד לוי (צילום: אבי כהן)

      גם אם לא יהיו רבבות בוחרים שינהרו למחנה המרכז רק כדי לוודא שהמועמד העשירי ייכנס, יכולים דפוס ההצבעה ורוח הקרב להשתנות בזכות הנכונות להתאחד בתקופת פורענות. שוב אין מדובר בשאלה, מי יעמוד בראש ועדת הכלכלה או יתמנה לסגן יו"ר הכנסת (אחרי שברק ינהל את ישיבת הפתיחה כזקן חברי הבית). נוצר סיכוי ממשי לשלול מנתניהו רוב - גם אם בסופו של המהלך יקימו כחול לבן, אביגדור ליברמן והליכוד ללא נתניהו ממשלה בלי הדמוקרטים.

      להפיח רוח בעצמות

      כשנתניהו עושה הכול כדי להינצל, ברק מוכן גם להתנצל. הנה עוד שוני ביניהם. ועדת אור לחקירת אירועי אוקטובר 2000 מצאה ליקויים רבים בתפקוד ראש הממשלה ושר הביטחון ברק (וגם - מה שהפוליטיקאים של ערביי ישראל מעדיפים להשכיח - בפעולות עסקני הערבים). ברק אומר שהוא נוטל אחריות. זה אמנם לא הרבה, אבל אינסוף לעומת אפס האחריות שמקבל על עצמו נתניהו, כשתחקיר אחר תחקיר אחר דוח ביקורת מטיל אותה עליו.

      שתי התכונות המרכזיות שחסרו ליריבי נתניהו עד כה היו התקווה וההתקפיות. רוח נכאים אפפה את היפהפייה הנרדמת בשמלתה הכחולה-לבנה, באמתלה של פגרת קיץ; ופרץ, בסיפור אורלי לוי-אבקסיס, חתם על הסכם כניעה שהרחיק מהעבודה נבחרים ובוחרים. המהלך של ברק מכריח את העבודה ואת בני גנץ להגיב ליוזמה ולזכור שמדובר לא ביריבים, כי אם בכוחות שכנים.

      אהוד ברק, במהלך נאומו עם פעילי ישראל דמוקרטית ומפלגת העבודה 24 ביולי 2019 (ראובן קסטרו)
      גם מסי לובש את החולצה מספר 10. ברק (צילום: ראובן קסטרו)

      האלוף ישראל טל, מפטרוניו של הקצין הצעיר ברק, אמר על מלחמת ששת הימים שהמכונה הצבאית לקראתה נבנתה כולה בידי הרמטכ"ל רבין (וראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול), וכך גם התכניות המבצעיות שהחטיבות אומנו והוכנו להוציא לפועל, אך שנדרשה הופעת שר הביטחון החדש דיין "להפיח רוח בעצמות".

      שבעה שבועות לפני הבחירות, תשעה שבועות לפני השימוע הפלילי של נתניהו, ברק מפיח רוח בעצמות. לא לבדו, אין הישג בלי שותפים, אך עובדה היא שבלעדיו זה לא היה קורה, שדבקותו במשימה לאור המטרה חוללה תפנית, ושכעת יש תקווה לניצחון הדמוקרטים על הרפובליקנים.

      (עדכון ראשון: 9:25)