צדק היסטורי: בוריס ג'ונסון יאכל את דייסת הברקזיט שבישל לבריטניה

הקלישאה המקובלת היא העם אמר את דברו. אבל בבריטניה היו אלו רק מאה אלף בני אדם. מתוך כ-160 אלף חברי המפלגה השמרנית בבריטניה בחרו בבוריס ג'ונסון לראש הממשלה החדשה, פי שניים יותר ממספר חברי המפלגה שהעדיפו את ג'רמי האנט.

חברי המפלגה השמרנית הם עשירים יותר, קשישים יותר, מתעבי אירופה יותר, לבנים יותר ואנגלים יותר מהממוצע בממלכה הבריטית. ג'ונסון הוא חביבם, בוגר בית הספר הפרטי היוקרתי איטון, איש המעמד הנכון מלידתו, בדומה להאנט וראש הממשלה הקודם דייוויד קמרון.

אין מה לדבר על מאה ימי חסד לג'ונסון, אפילו לא מאה שניות. הוא נכנס לתפקיד בזמן משבר שהוא עצמו יצר - הברקזיט, אותו משאל עם ליציאה מהאיחוד האירופי שג'ונסון היה הפנים, הקול וההבטחות העולצות ששיכנעו את הבריטים לצאת להרפתקה הזו. כעת הוא האדם, ויש כאן בהחלט צדק היסטורי, שיצטרך להשלים את המהלך. זאת כששרים בכירים בממשלתו מאיימים להתפטר כבר מחר, כמו במקרה של שר האוצר ואף האפשרות של הצבעת אי-אמון שמרחפת מעל ראשו. מספיקות כמה ידיים של מורדים שמרנים כדי להביא לבחירות בזק.

אז ג'ונסון נכנס לתפקיד מחר, ומשימתו היא יציאה מהאיחוד. הוא עצמו אמר שוב ושוב שבמקרה הצורך יהיה ברקזיט קשה - כלומר יציאה מהאיחוד האירופי ב-31 באוקטובר ללא הסכמה וללא עסקה. מה המשמעות? איש אינו יודע. אבל ג'ונסון נבחר בין השאר בדיוק בגין ההבטחה שהבדלנים השמרנים במפלגתו כה רוצים. הוא אומר שיגיע לעסקה טובה יותר עם האיחוד האירופי, שהודיע לצד ברכה מנומסת לקולגה החדש, כי לא תהיה שום עסקה חדשה. לכל היותר דחייה נוספת של מועד היציאה. עבור ג'ונסון ישנה גם העסקה של מיי - שכזכור הפרלמנט הצביע ברוב בלתי נתפס נגדה - או בלי עסקה כלל.

אותו מבוי סתום - הפרלמנט שאינו מוכן לעסקה של מיי, לא מוכן ליציאה בלי הסכם אבל לא מוכן לשום הסכם שהאיחוד האירופי יקבל- זה שקבר את הקריירה הפוליטית של מיי ממתין לג'ונסון. שום דבר לא השתנה.

ויש עוד, בריטניה נמצאת בעימות מול איראן. פעם בריטניה יכלה לסמוך על גיבוי אמריקני, על פעולה משותפת של האיחוד האירופי. לא עוד. באיחוד האירופי אין הרבה רצון טוב לבריטניה, ושר החוץ של ארצות הברית מייק פומפאו אמר פחות או יותר כי תפיסת המכלית הבריטית היא בעיה של בריטניה לבדה.

אולי זה ישתנה. הנשיא טראמפ הודיע שג'ונסון יהיה ראש ממשלה נהדר, הוא תומך בו - בין השאר בגלל תיעובו של טראמפ את האיחוד האירופי או לכל ארגון בין לאומי או רב לאומי אחר. ומעבר לכך, יש ביניהם דמיון. החל בבלורית - משוש ליבם של הקריקטוריסטים, דרך הסגנון הכללי ועד הביקורת על שניהם, איך נאמר בעדינות, שהם לא אנשי עבודה קשה והפרטים הקטנים.

ג'ונסון כריזמטי. כמובן, הוא לא איש העם. הוא פופוליסט שבא מהמעמד הגבוה, סיסמאותיו קליטות, חלקן לא מגובות בעובדות. הוא ראש הממשלה הצבעוני ביותר שמגיע לדאונינג עשר מאז וינסטון צ'רצ'יל, שני בני המעמד השליט, שלמדו בבתי הספר של האליטה והיו עיתונאים. אבל כמובן, המפריד ביניהם חשוב לא פחות מקווי הדימיון. צ'רצ'יל, למשל, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה כבר חשב על פיוס היסטורי בין צרפת וגרמניה לשם שיקום אירופה וראה את בריטניה מובילה איחוד אירופי עתידי.

עוד שלושה חודשים ושבוע בריטניה אמורה לצאת מהאיחוד האירופי, כפי שזה נראה כעת - בלי הסכם.
את המצב מסבכת העובדה שגם בבריטניה וגם בבריסל מקבלי ההחלטות הם טירונים שזה עתה נבחרו. והשנים האחרונות לא בדיוק קירבו בין הצדדים.

יש לג'ונסון מזל אחד, חשוב. ג'רמי קורבין. בכל משאלי דעת הקהל השמרנים מתרסקים בגלל הברקזיט - אבל גם הלייבור קורסים. אם היה עומד היום בראש הלייבור בלייר, בראון או מיליבנד - הבחירות הקרובות כבר היו מוכרעות. אבל קורבין לא מצליח להוביל מדיניות או אף להכריז עליה. במקום זאת, הוא מסובך בשערוריית האנטישמיות של הלייבור ולא מצליח להגיע למצביע הממוצע מעבר לגייסותיו הנוהים אחריו.

בבחירות הבאות נראה התחזקות של הליברל דמוקרטים, אבל בגלל שיטת הבחירות ייתכן מאד שמיליוני מצביעים שלהם לא יתורגמו לצירי פרלמנט. האינטרס של ג'ונסון כעת הוא לדחות הצבעת אי אמון ככל הניתן ולהביא הישג מהיר, עדיף מול האיחוד האירופי. הראשון אפשרי, בדוחק. השני קשה הרבה יותר.

בוריס ג'ונסון היה האדם המרכזי שבישל את הדיסה הנקראת ברקזיט והציע אותה כמאכל תאווה לציבור הבריטי. הוא הצליח בכך. איך אומרים האנגלים? המבחן הוא בטעם? בסוף אוקטובר, עם היציאה מהאיחוד האירופי יתברר לבריטים על מה בעצם הם חתמו כשהודיעו על הפרידה מאירופה. בהתאם לכך יתברר מה הפופולאריות של ראש הממשלה החדש, בוריס ג'ונסון.