להשתלטות האיראנית על המכלית הבריטית היו פרומואים רבים מאז שכוחות בריטיים עלו לפני שבועיים על סיפונה של המכלית האיראנית "גרייס 1" לחופי גיברלטר. בזה אחר זה הזהירו בכירים בטהראן את הממלכה, אחת האויבות הגדולות של הרפובליקה האסלאמית לפי הנרטיב הרשמי, כי היא תשלם מחיר על השבתת המכלית, שלטענת לונדון הייתה בדרך לסוריה כשהיא עמוסה בנפט. האיום המפורש נשמע מפיו של המנהיג העליון עלי חמינאי, שבמקרים רבים משאיר לראשי משמרות המהפכה והצבא את הרטוריקה הלוחמנית.
איראן מנסה לצייר משוואה ברורה: אם בריטניה השתלטה על אחת מספינותיה, אז התגובה תהיה עין תחת עין, ולכאורה חוקית. לא סתם שלחה לונדון ספינות קרב למי המפרץ הגועשים, שאחת מהן סיכלה בהצלחה ניסיון דומה לפני שבוע. הפעם, ספינת הקרב שהייתה אמורה להגן על המכלית Stena Impero פספסה אותה בכמה דקות, והצי של משמרות המהפכה זיהה את ההזדמנות ועט על הטרף. מכלית בריטית נוספת שנתפסה על ידיו כמעט במקביל שוחררה בתוך זמן קצר, ייתכן שמתוך כוונה של טהראן להציג את עצמה כמי ששומרת על משחק הוגן. ייתכן גם שהייתה פקודה מהדרגים הגבוהים לתפוס כלי שיט בריטי אחד, ושכוח אחד של משמרות המהפכה לא ידע על הצלחת כוח אחר.
אל תפספס
הסיבה הרשמית שניתנה הטילה על המכלית הבריטית, שעליה היו 23 אנשי צוות (אף אחד מהם לא בריטי), אחריות על התנגשות בסירת דיג ואי-ציות לאזהרות הרשויות האיראניות. איש לא מאמין לזה, אבל איראן נוהגת לשחק עם האמת על מנת לתרץ את פעולותיה המסוכנות. אין דומה בין המכלית שלה, שהייתה בדרך להפר סנקציות בינלאומיות על משטר אסד, לבין המכלית הבריטית, ששייטה במים בינלאומיים.
החישוב שלפיו בריטניה לא תגיב צבאית על פעולת התגמול הזה היה נכון, אבל היא תהיה חייבת לפעול במישור הדיפלומטי. דווקא בזמן שבו מדינות אירופה מכתתות את רגליהן כדי להציל את הסכם הגרעין חרף הלחץ של ממשל טראמפ, סיפקה טהראן דלק למתנגדיה. איראן לוחצת לפינה את יתר המדינות החתומות על ההסכם כדי שהמנגנון עוקף הסנקציות יכלול גם עסקאות נפט, אך מי מהן תרצה להסתכן בזעם אמריקני כשספינותיהן נתונות בסכנה במי המפרץ?
ביום שלישי יהיה לבריטניה ראש ממשלה חדש. על פי התחזיות, בוריס ג'ונסון ינצח ברוב מוחץ את מתחרהו, שר החוץ הנוכחי ג'רמי האנט. שניהם לא יכולים להפגין חולשה בעידן כה מטלטל בבריטניה, שטרם החליטה כיצד תעזוב את האיחוד האירופי, אם בכלל. סנקציות והתקרבות לעמדה התקיפה של ארצות הברית נראות כאופציות הריאליות הכמעט יחידות.
תפיסת המכלית הספיקה כבר להשכיח את תקרית המל"ט השנייה בין ארצות הברית לאיראן, שהתרחשה יום קודם לכן. כשמדובר בכישלונות, בטהראן מסרבים להודות. בכיריה טוענים בתוקף כי כלי הטיס שעקב אחרי ספינת הקרב האמריקנית USS Boxer שב לבסיסו בשלום, ולא הופל כפי שהצהיר במפתיע הנשיא דונלד טראמפ במהלך אירוע שגרתי בבית הלבן. סרטון ששחררו משמרות המהפכה לא ממש הוכיח את הגרסה שלהם, והפנטגון הבטיח לפרסם תיעוד משלו שיפריך את ההצהרות האיראניות.
איראן ממשיכה לומר שהיא זו שדואגת לביטחון במפרץ, אולם נתונים של אתרי המעקב הימיים מראים כי המכלית הבריטית הייתה במים הטריטוריאליים של עומאן כשכוחות משמרות המהפכה עטו עליה. התקרית הזו, המצטרפת לפיצוץ שש מכליות הנפט בחודשים האחרונים ולהפלת המל"ט האמריקני, עלולה להביא לתוצאות לא רצויות מבחינת המשטר: יותר נוכחות צבאית זרה שתקשה לממש את אותן פרובוקציות ותגביר את הסיכון שהן יגלשו לעימות של ממש, מעבר לגרסה המודרנית של מלחמת המכליות שאפיינה את המלחמה בין איראן לעיראק בשנות ה-80.
בחזרה לבריטניה: המזכרים הסודיים של השגריר המתפטר בארצות הברית קים דארוך אומנם יצרו סוג של משבר דיפלומטי בין שתי בעלות הברית עם "היחסים המיוחדים", כפי שהם מכונים, אולם הם הראו טפח נוסף מהכאוס בבית הלבן שהוביל למצב הנוכחי. באחד המברקים תואר כיצד ג'ונסון, בתור שר החוץ, ניסה במאי אשתקד לשכנע את ממשל טראמפ להישאר בהסכם הגרעין, ועם שובו ללונדון גילה שהפור נפל. אבל הפרישה מהסכם הגרעין, בין אם תומכים בה או לא, נעשתה לפי המתואר ולפי מה שנראה לעין כלאחר יד.
דארוך אמר כי טראמפ עשה זאת רק "כדי לעצבן את אובמה", שבכהונתו נחתם ההסכם. הוא הסביר כי הממשל לא גיבש אסטרטגיה ברורה מלבד הטלת הסנקציות על איראן. וושינגטון האמינה וקיוותה שקמפיין הלחץ המקסימלי יוריד את הרפובליקה האסלאמית על הברכיים, אך היא רק צופפה את השורות במשטר וחיזקה את קולם של הקיצוניים. לכן, כששר החוץ מוחמד ג'וואד זריף מעלה הצעות פשרה, בממשל לא מתייחסים אליו ברצינות. כל עוד חמינאי אוסר בכל תוקף על חידוש השיחות עם ארצות הברית, לפחות עד להסרת הסנקציות, המסלול הדיפלומטי לא יכול להניב פרי.
המחשבה שהמשבר הכלכלי יוציא את ההמונים באיראן לרחובות התבדתה נכון להיום. המחאות, ששיאן היה בינואר 2018, עוד לפני הפרישה מהסכם הגרעין, רק דעכו ופחתו. אפילו מתנגדי המשטר הלא מעטים בתוך המדינה לא רוצים לראות אותה קורסת אל תוך עצמה בסגנון שמאפיין את מדינות ערב. טהראן יודעת להסתגל למשטר סנקציות ובעזרתן של רוסיה וסין היא מצליחה למכור עוד נפט בחשאי, על אף שאלו כמויות קטנות בהרבה מבעבר.
כל זה הופך את האזור לחבית נפץ דליקה במיוחד, שלאו דווקא חייבת להתפוצץ בצורה ישירה בין ארצות הברית לבין איראן, לאור ההסתייגות המוחשית של טראמפ מכל מבצע צבאי שנה לפני הבחירות. הגעתם של מאות חיילים אמריקנים לערב הסעודית עשויה להפוך אותם למטרה עבור החות'ים הפרו-איראנים מתימן, ששולחים מדי יום את כלי הטיס שלהם לעבר בסיסים ונמלי תעופה בממלכה, וביום שישי דמתה עיראק לרגע לסוריה השכנה בעקבות דיווחים על תקיפה מסתורית שפגעה במחסן טילים איראני.
כשברצועת עזה מודיעים על משלחת קרובה של חמאס לאיראן, בישראל מתקרבים לבחירות ובחיזבאללה מציגים מפה עם יעדים ישראליים, השאלה היא לא רק אם יתלקח עימות, אלא גם היכן ומה יהיה היקפו. על אף המימרה השחוקה שלפיה שום צד לא רוצה בעימות כזה או אחר, ללא פריצת דרך שתרבע את מעגל העויונת בין ארצות הברית לאיראן נדמה שזה רק עניין של זמן.
