מספר מיטות האשפוז בישראל נמוך במיוחד בהשוואה למדינות ה-OECD ועומד על 2.2 מיטות אשפוז על כל אלף מטופלים - כך עולה מדוח תמונת מצב מערכת האשפוז שמפרסם הבוקר (חמישי) מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. זאת בעוד במדינות החברות בארגון מספר המיטות הוא 3.6 ובמדינות אירופה, שמערכת הבריאות שלהן דומה לזו שבישראל, ישנן 4.1 מיטות על כל אלף מטופלים.
מדי שנה מטופלים במערכת האשפוז הכללי בישראל כ-1.1 מיליון תושבים. הדוח מציג תמונה מדאיגה של מערכת הבריאות שאיננה מותאמת לקצב גידול והזדקנות האוכלוסייה, תוך התרחבות הצרכים הרפואיים של החולה הישראלי.
במסגרת מחקרם של פרופ' דב צ'רניחובסקי ורועי כפיר פורסם הדוח וממנו עולים כשלים מערכתיים בתכנון המערכת, בתקצובה ובהסדרתה על ידי המדינה. התוצאות: מספר מיטות לאוכלוסייה נמוך יחסית למדינות ה-OECD, אי-יעילות בגודל בתי החולים הכלליים ובפיזורם באוכלוסייה, פערים בנגישות לשירותי אשפוז בין המרכז לפריפריה, וסבב מיטות (מספר אשפוזים ממוצע למיטה במשך שנה - א"ר) גבוה במיוחד המקשה על תפקוד המערכת.
עוד בוואלה!
מספר המיטות לאלף נפשות נמצא בשנים האחרונות במגמת ירידה ברחבי העולם. עם זאת, ולמרות שקצב הזדקנות האוכלוסייה מהיר יותר בישראל מאשר במדינות אחרות, בארץ נמדדה הירידה החדה ביותר - 22%. פריסת מיטות האשפוז לפי מחוזות מצביעה על פערים בין אזורים שונים בארץ. בפריפריה הצפונית והדרומית מספר המיטות לאלף נפשות הוא הנמוך ביותר (1.55 ו-1.32 בהתאמה), בעוד בירושלים הנתון הגבוה ביותר (2.36).
עוד עולה מהדוח כי במחוז הצפון נרשם המרחק הממוצע הגדול ביותר לבית החולים הקרוב שבו מטופלים מקרים קלים (יותר מ-19 ק"מ). אחריו מחוז יהודה ושומרון (יותר מ-18 ק"מ) ומחוז הדרום (כ-16 ק"מ), לעומת מרחקים קצרים יותר במחוזות תל אביב וירושלים (3-4 ק"מ). כמו כן, המרחק הממוצע ממרכז רפואי אזורי, המטפל במקרים מורכבים יותר, הוא כ-45 ק"מ במחוז הצפון וכ-41 ק"מ בדרום, בעוד במרכז המרחק הוא כ-4 ק"מ בלבד.
הנתונים מצביעים על פערים בין המרכז לפריפריה מבחינת הנגישות לשירותים רפואיים ולמיטות אשפוז. הבדלים אלו מתבטאים גם במשכי המתנה ארוכים יותר לאשפוז בפריפריה. המצב נובע בין היתר מתכנון לא יעיל: הוספת מיטות אשפוז במקומות רוויי מיטות לאוכלוסייה, במקום להוסיף מיטות ומשאבים לבתי חולים פריפריאליים.
באשר למשך ימי האשפוז הממוצע בישראל, עולה כי משך האשפוז הוא כחמישה ימים למטופל. זמן קצר יחסית בהשוואה לממוצע של 6.7 ימים במדינות ה-OECD ו-6.2 במדינות הדומות. עם זאת, שיעור התפוסה הממוצע של בתי החולים בישראל חריג ועומד על 94%, לעומת 75% בממוצע ב-OECD ובמדינות הדומות.
פרופ' צ'רניחובסקי, אחד ממחברי הדוח, אמר לוואלה! NEWS כי "אין ספק שיש צורך בהוספת מיטות, אבל יש עוד הרבה מה לעשות כדי לנצל את המיטות הקיימות כבר כיום באופן יעיל: שיפור הרפואה בקהילה, ייעול חדרי המיון כך שיוכלו לבצע בדיקות מקיפות ולשחרר ללא אשפוז שאינו הכרחי, לטפל פחות בחולים מהמערכת הסיעודית ולשנות את מערכת התמריצים שמעודדת בתי חולים מלאים".
"הנתונים מצביעים על מערכת אשפוז המאופיינת ביכולת פחותה להתמודד עם מצבי חירום (לא בהכרח ביטחוניים). זאת נוסף על איכות טיפול פוטנציאלית ירודה נוכח משך אשפוז קצר ולחצים לקצרו בגלל ממתינים מחוץ לבית החולים ובחדר המיון, והיעדר יכולת של בתי חולים להתחרות זה בזה, ולו לצורך הענקת שירות טוב יותר, עקב התפוסה הגבוהה", כתבו מחברי הדוח.
לדבריהם, "נוכח הפערים בין הצרכים ובין תשתיות האשפוז, בפרט בפריפריה, תוספת מיטות לאשפוז כללי בישראל בצורה יעילה ונגישה היא כנראה בלתי נמנעת בשנים הקרובות, גם בהתחשב בשינויים הטכנולוגיים המאפשרים כיום הרחבה של השירותים הניתנים בקהילה. ואולם בטרם יושקעו השקעות נוספות במערכת החסרה כדאי לצמצם את מעורבות המדינה בשוק זה, אשר רק מחמירה את המצב".
הוספת מיטות - לא תשנה את המצב
רופאים במערכת הבריאות טענו כי הוספת מיטות לא תשנה באופן ניכר את המצב כיום, וכי יש לשנות את התהליכים הנוגעים לאשפוז כדי להפחית את העומס ולקצר את זמני ההמתנה. להמלצתם, יש להימנע מאשפוזים מיותרים על ידי שחרור ממיון, לעבור לשתי משמרות של רופאים במחלקות האשפוז ולערוך בדיקות גם בשעות הערב ובסופי שבוע לשם קיצור משך האשפוז. בנוסף לכך, יש לבדוק את יעילות האשפוז הביתי ויצירת קשר בין מחלקות האשפוז לרופאים בקהילה ולפקח על הטיפול התרופתי הניתן לדיירי בתי האבות לשם מניעת אשפוז של קשישים בבתי החולים.
