"תנו לו לשמח": חולי הסרטן נאבקים על העסקת הליצן הרפואי

אחרי שעות רבות של טיפולים, שירה וצחוק מתגלגל, החליטו בהנהלת בית החולים "בילינסון" בפתח תקווה על סיום העסקתו של הליצן הרפואי אמנון רביב - צעד שעורר אכזבה מרה בקרב מטופלים וקולגות. לפני שבוע הוזמן רביב לשימוע לפני פיטורים במחלקת כוח האדם של בית החולים, שם נאמר לו שהוחלט לסיים את עבודתו מחר (רביעי).

אם לא יקרה שום דבר חריג, עשרות חולים צעירים ומבוגרים בבית החולים, ברובם חולי סרטן, שהתרגלו לקבל ממנו "זריקת צחוק ואנרגיה" חשובה לפני טיפולי הכימותרפיה וההקרנות, ימשיכו את הטיפולים ללא הליצן הרפואי.

"במשך שבועות הסתובבו שמועות בבית החולים בדבר הפיטורים, ולפני שבוע וחצי קיבלתי את המכתב ביד", סיפר רביב בשיחה עם וואלה! NEWS. "היה שימוע, ישבתי במחלקת משאבי האנוש, המנהלת אמרה שהיא מאוד מצטערת, היא יודעת כמה שזה חשוב, אבל אין כסף".

עוד בנושא בריאות בוואלה! NEWS:
"אני גרה בבית החולים": מירי בת השלוש חולמת לחזור הביתה
"אף אחד לא ציפה שהמצב יידרדר": מיכל תעבור השתלת לב מלאכותי
סרטן העור בישראל: 154 חולים חדשים ו-17 שמתים מהמחלה מדי חודש

לדבריו, ההחלטה היא "לא הגיונית". "אני מרוויח על העבודה בבית החולים 3,800 שקל, ובנוסף ישנה עמותה שמוכנה לשלם חצי מהמשכורת שלי (הכוונה לעמותת רופאי חלום, א"ר), וזה עושה כל כך טוב למטופלים, ילדים, מבוגרים", אמר. "זאת פשוט אטימות. אני נורא מאוכזב, בכל פעם מחדש לא מקשיבים למטופלים ושומעים כמה זה חשוב כל הנושא של הליצנות הרפואית. הצוותים הרפואיים שרואים אותי בעבודה מבינים ואומרים בעצמם עד כמה זה עוזר למטופלים וגם למטפלים במהלך הליך הטיפול הרפואי. מגיע מנהל עם אג'נדה ופשוט בוחר שלא להקשיב למטופלים שלו, זה באמת עוזר להם. יש כאן חוסר אכפתיות לחולים".

ד"ר אמנון רביב נחשב לאחד החלוצים בתחום הליצנות הרפואית בישראל. הוא החל בעבודתו אי שם בשנת 1995, ובשנת 2004 הוא הצטרף לפרויקט "רופאי חלום" כליצן רפואי בבית החולים ברזילי באשקלון.

רביב לא נתן לירי המרגמות והטילים להרתיע אותו, והמשיך לשמח חולים בבית החולים ברזילי גם כשהאזור ספג מתקפות חוזרות של טילים מרצועת עזה. בעבודתו שם, עם מטופלים יהודים ופלסטינים כאחד, העניק רביב למאות מהם טיפולים משלימים במטרה למנוע סימפטומים פוסט-טראומטיים מסבבי הלחימה הקשים.

החל משנת 2006 מלמד רביב באוניברסיטת חיפה ליצנות רפואית, ובשנים האחרונות החל ללמד גם בבית הספר לרפואה באוניברסיטת בן גוריון ובמכללת תל-חי. הוא אף הוזמן להרצות על עבודתו ברחבי העולם, ופרסם ספר בנושא.

מטופלים של רביב הביעו צער מסיום העסקתו של רביב, והדגישו את חשיבות הסיוע שהעניק להם כשעברו טיפולים מורכבים. "בקסם הליכותיו, בלבושו, בשירתו, באינטראקציה שלו איתי ועם מטופלים נוספים, אמנון מצליח לעורר שמחה והנאה בזמן הטיפול. הוא מדבר, שר, צוחק, מצחיק, רוקד, מקשיב למטופלים, יושב איתם, מלטף אותם בדרכו המיוחדת ומעלה חיוכים רבים", כתבה אחת המטופלות, שירה (שם בדוי), לבית החולים.

לדבריה, "הוא מוסיף שמחת חיים במקום בו היא נדרשת - ללא לאות, ללא משוא פנים, ללא אפליה בין המטופלים - וכל אחד ואחת זוכים לתשומת לב אישית ממנו. חשיבות ההימצאות שלו במחלקה עצומה. הוא מעורר חיים, הוא מעלה חיוך, הוא מרגיע, הוא מכיר אותנו ויודע לשאול על בני המשפחה האחרים, על התחביבים שלנו, על החיים שלנו מעבר לסרטן".

שירה הוסיפה כי "משיחות עם מטופלים אחרים, התרשמתי עד כמה אמנון נוגע בחיים של כל אחד ואחת מאיתנו בכל פעם שהוא פוגש אותנו. ידוע כבר בוודאות כי הצחוק מחזק את המערכת החיסונית והוא משכך כאבים, משחרר מתח ולחץ, דבר שנחוץ לנו מאוד בתקופת ההתמודדות. בבקשה מכם - תנו לו להישאר. תנו לו לשמח אותנו בזמן הטיפולים".

לדבריה הצטרפה גם דנה (שם בדוי), רעייתו של אחד המטופלים, שכתבה: "כבר בפגישתנו הראשונה נוצר קשר קרוב עם אמנון. לאמנון יש את היכולת המופלאה להעלות חיוך על פניו של חולה. ברגעים של פחד, חשש וכאב יודע אמנון לשמח ולהרגיע, להשכיח את הפחד הקיומי, שמלווה באופן קבוע את חיי החולה ובני משפחתו המלווים אותו".

"בימים קשים של המתנה חסרת קץ, בזמן שבעלי היה מנותח, אמנון הקדיש לי מזמנו היקר על מנת לעודד ולחזק את רוחי, על מנת שיהיה בי את הכוח לתמוך בבעלי ולסעוד אותו", המשיכה. "ברגע שאמנון מגיע לאשפוז-יום מלווה בגיטרה שלו, החדר לפתע מואר מנוכחותו. חולים שעד לפני רגע ישבו כפופים וקפואים בכיסאותיהם, מתחילים לחייך, האור חוזר לעיניים ולרגע יש הרגשה של נורמליות".

דנה התייחסה גם לעלות העסקתו של רביב: "אמנון עובד בבית החולים מזה כחמש שנים במשרה חלקית, פעמיים בשבוע בימים ראשון ורביעי, 3 שעות בכל יום. בזמן זה הוא דואג לפגוש את כל החולים המאושפזים באשפוז-יום ואת כל החולים המקבלים קרינה". לדבריה, "אנו חולי הסרטן ובני משפחותיהם מבקשים מהנהלת בית החולים לשקול בשנית את המשך העסקתו של אמנון. תרומתו כה גדולה לכולנו ועלה אלפי מונים על שכרו".

נורית (שם בדוי), שבנה עובר טיפולי כימותרפיה, סיפרה אף היא עד כמה משמעותית עבורו עבודתו של רביב. "לפני הטיפולים הבן שלי מצפה לראות את אמנון, עד כדי שבערב לפני כל טיפול כימותרפיה הבן שלי מבקש שאוודא שהוא מגיע", היא סיפרה. "הוא מצליח להצחיק כמו שאף ליצן לא הצליח להצחיק אותו בעבר. אמנון משפר ממש את היכולת שלו להיכנס להקרנה בחיוך. חשוב להבין עד כמה הטיפול והמפגש עם אמנון קריטי להחלמה של הילד שלי ושאר החולים: לא קל בתוך מסכת הטיפולים והקרינה וכל ותופעות הלוואי ליצור שמחה, היכולת ליצור שמחה בכזאת קלות וכזאת תמימות זה העניין".

גם צוותים רפואיים בבית החולים לא נשארו אדישים לפיטוריו של הליצן הרפואי ושיגרו מכתבים בהולים להנהלת בית החולים. כך, לידי וואלה! NEWS הגיע המכתב ששיגר צוות האשפוז במכון ההמטו-אונקולוגיה במרכז דווידוף, שבו ביקשו העובדים אף הם מההנהלה לשקול מחדש את הצעד. "במשך השנים האחרונות אמנון מגיע פעמיים בשבוע, מנעים את זמנם של מטופלינו ומשמח אותם בשירה ובריקוד", נכתב. "כמו כן, אמנון משוחח, מצחיק, ומבדר את מטופלי המכון, מטופלי אשפוז-יום במהלך טיפולים כימותרפיים וכן את המאושפזים ביחידות השונות. המטופלים שלנו מחכים ומצפים לו ושמחים בבואו. אנו רואים ערך מוסף בנוכחותו במחלקה. נשמח להמשיך לחייך ולגרום לאחרים לחייך בסיועו של אמנון, למרות המציאות הלא-קלה שנכפתה עליהם לאור מחלתם".

מטעם בית החולים בילינסון נמסר בתגובה: "לאור חשיבות מקצוע הליצנות הרפואית ועל בסיס תרומה ייעודית שהתקבלה לכך, התאפשרה פעילותו של הליצן. משנסתיימה התרומה לפעילות, לצערנו נאלצנו לסיים את הפעילות. מקצוע הליצנות אינו מוכר על ידו משרד הבריאות ואינו מתוקצב על ידו".