שועלה ארקטית חצתה מרחק של 3,500 ק"מ בחוג הארקטי בתוך 76 ימים בלבד. השועלה הגיעה לקנדה לאחר שיצאה מנורבגיה, ובכך רשמה הישג חסר תקדים של כוח סיבולת. מסעה לא מעיד רק על כוח סיבולת מרבי, אלא גם מדגיש את תפקידם החשוב של מדפי הקרח המשמשים להגירת חיות הבר הארקטיות. מכאן גם מתחדד האיום שמציבה תופעת ההתחממות הגלובלית לאיזון האקולוגי.
ארנואד טארו, אחד החוקרים שעומדים מאחורי המחקר שתיעד את דרכה של השועלה ופורסם על ידי המכון הפולארי הנורבגי, הזהיר כי ''פחות קרח פירושו פחות הזדמנויות לסוג כזה של הגירה''. השועלה הארקטית הושמה תחת מעקב לווייני ביולי 2017 ויצאה מהאי ספיטסברגן בארכיפלג הנורבגי, כ-1,000 ק''מ מן הקוטב הצפוני, ב-26 במרץ 2018.
ב-1 ביולי, 76 ימים לאחר שעזבה את נורבגיה, השועלה הגיעה לאיי אלזמיר, אחת מהקהילות הצפוניות של קנדה, אחרי שהשלימה מסע של 3,506 ק''מ. ''המין הזה הוא אפילו מהיר יותר ומתמיד יותר ממה שהכרנו בעבר'', אמר טארו. ''מדובר בנקבה צעירה, בת פחות משנה ולכן היא גם יחסית חסרת ניסיון, שיצאה למסע לגילוי העולם ושרדה את המעבר הארקטי בניסיון הראשון שלה''.
עוד בוואלה! NEWS:
מין חדש של חתולים התגלה בקורסיקה: חתול-שועל מיתולוגי שטורף כבשים
אנחנו לא לבד? חוקרים מצאו שני כוכבי לכת שדומים לכדור הארץ
4,400 פרטים, 180 חשודים: המבצע הבינלאומי נגד סחר בחיות נדירות
כחלק מהישגיה המרשימים של השועלה, היא כיסתה מרחק של 1,512 ק''מ במסעה לגרינלנד בתוך 21 יום. ''זו התצפית הראשונה שמראה בפירוט כי השועלים הארקטיים עברו בין יבשות שונות ומערכות אקולוגיות ארקטיות שונות. מדובר בהגירה הארוכה ביותר שנרשמה אי-פעם עבור השועלים בתקופה כה קצרה'', ציין המכון הנורבגי.
השועלה שרדה בסביבות הקוטביות הצחיחות וצלחה את המסע בקצב יומי ממוצע של 46.3 ק''מ, כשהשיא היומי של קצבה היה 155 ק"מ, שנרשם בעת חציית גרינלנד. מיקומה של השועלה כעת אינו ידוע, מאחר שמערכת המעקב הפסיקה לפעול בפברואר האחרון, ולא ברור מה הוביל אותה לצאת למסע המפרך.