הכול היה שם, באולמו הקטן של נשיא בית-משפט השלום בירושלים אביטל חן. הכול, כולל דגל המדינה וסמל המנורה. מוסדות הממלכה בפעולה: מדינת ישראל נגד רעיית ראש הממשלה.
רק אדם אחד לא היה לצידה של שרה נתניהו בשעה קשה זו, כשהפכה במחי הכרעת דין מאזרחית חפה לעבריינית מורשעת. שעה קשה לכל נאשם, ובמיוחד למי שעד הבוקר (ראשון) לא יצאה מפיה מילת הודאה וקבלת הדין.
אותו אדם, שרעייתו דבקה בו בכל אשר יפנה והיו לבשר אחד, לא בא לאולמו של חן כדי לחזק אותה, להחזיק בידה כמנהגם על כבש מטוס בנמלי התעופה של יבשות תבל, להיות שותפה האילם והחומל לרגע מעיק ומביש.
עוד בוואלה! NEWS:
הפרקליטות במענה לנתניהו: אין הצדקה לדחיית השימוע
היריב הראשי של בנימין נתניהו בבחירות: שעון העצר של מנדלבליט
בנימין נתניהו, המשוכנע עד היום שבמעונו אכלו מחמגשיות, הרחיק בבריחתו עד לרמת הגולן. כך, בנימוק של כורח הנופש בצפון ממערכת הבחירות לכנסת, עשה לפני כחודשיים, כאמתלה להימנעותו מפגישה עם הסנאטור הרפובליקני מיט רומני, העשוי לאתגר את דונלד טראמפ בהתמודדות על מועמדות מפלגתם לנשיאות; והיום, כדי לשנות את הנושא המסוקר, העלה - או הוריד - ממשלה שלמה לרמת אותו טראמפ. בשבוע שעבר אמר טראמפ, חטף, ושיפץ. שישמח לקבל מה משפטנים מיהרו לתאר כ"דבר בעל ערך", מידע על יריב פוליטי שאסור לקבל מאזרח זר, ממש כפי שאסור לנתניהו לקבל אספקת שמפניה וסיגרים מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר והטיית סיקור משאול אלוביץ'.
גם בלי בן-זוגה של שרה, זו הייתה חזרה זוטא, קריאת מחזה, לקראת המופע שלו בבית-המשפט המחוזי, אם יוגש נגדו כתב אישום. תחילה, שנות סחבת, סלחנות, ויתורים וחסינות מפני מעצר, חיפוש, ציתות וזימון פתע להתייצב לחקירה - פקעת כבלים על ידי השוטרים והתובעים. בהמשך, מזעור התיק בידיו הרועדות מפחד של היועץ המשפטי לממשלה. לבסוף, הסדר טיעון תבוסתני, המספר עד כמה התיק חלש והנאשם בא בימים ונטול עבר פלילי - רק הווה. ברור שכך יטען אביחי מנדלבליט, או יורשו מ-2022 ואילך, כשנתניהו יהיה בעשור השמיני לחייו.
הסדר הטיעון שאושרר הוא רישיון להקיז את כספי המדינה ולהחזיר, אם נתפסים, שביעית עד שליש מהסכום. הסכמת התביעה לנוסחה זו היא שערורייה, אך למראה שפת הגוף של השופט חן ניתן להבין מדוע הפיכחון גבר על רוח הקרב בפרקליטות מחוז ירושלים. במגרש הרוסים נתקלים הערכים הנעלים במציאות של ערכאות הקדות לשררה ומסייעות לה להצטייר כמסכנה. השופט חן לא חס היום על המדינה, שאיבדה לשווא מאות אלפי שקלים; רק על הנאשמת, שבצערה על סבלותיה השתתף, כאילו הייתה קורבן העבירה ולא מי שחוללה אותה.
קנס בתשלומים כדי לרפא את פצעי המורשעת
כשדיבר על האורחים רמי-המעלה במעון, האורחים בסעודות הזיופים, התעלם השופט מזהותם האמיתית, ביניהם נאשמים בתיקי נתניהו. אמירותיו התמוהות לימדו לאן הייתה הרוח עלולה לנשוב, אילו סירבה התביעה להיכנע לחוש המידה שלו בדורשו "פרופורציה". חבל שהתאחר בחודש - השופט חן נשמע כמועמד מושלם לתפקיד מבקר המדינה, תפור למידותיו של נתניהו.
הפרקליטות היתה יכולה לצאת בניצחון מהדהד, אילו ויתרה לנאשם הנוסף, עזרא סיידוף, תמורת גילוי מלא ומוחלט של כל סודות נתניהו. אבל זה בדיוק מה שהפרקליטות לא רצתה. היא מעדיפה שהשלדים יישארו במחבואיהם; וכשסיידוף, שדינו ייגזר כמוסכם בהסדר בעוד שבוע וחצי, כשסניגורו יחזור מניו יורק, קלט את המגמה, הוא הבין שנכון יותר לצאת בקנס של רבבת שקלים, בשירות למען הציבור במד"א - שם הוא מתנדב - ובמאסר על תנאי שלעולם לא יהיה סיכון למימושו, כי פרש משירות המדינה ולא יהיה נתון עוד למרותה של שרה. כשהמדינה על כל רשויותיה מאותתת שאינה להוטה להכביד את ידה על בנימין ושרה נתניהו, לא כדאי לדמות כסיידוף להיות לעד מדינה וליעד ניצחי לאיבת נתניהו.
לתביעה, שהוצגה בתום התיקו-פלוס לטובתה כמפסידה בפי ההגנה, נותרו שתי משימות. בתוך שלושה חודשים עליה להחליט אם לתבוע אזרחית את יתרת העלות - פרקליטות ירושלים בוודאי תתמוך, היועמ"ש מנדלבליט עלול לסרב; מה אכפת לו, זה לא כספו, למה להרגיז את משפחת נתניהו - וללא הגבלת זמן לפעול מול משרד הבריאות ומנהל החינוך של עיריית ירושלים, כדי להסב רשמית את תשומת ליבם להרשעתה הפלילית של הפסיכולוגית.
"זה יום טוב", אמר בהפסקה, בחיוך מרוצה, סנגורה של שרה נתניהו. היו לו לפחות שתי סיבות לכך: הנוסחה הייתה רעה הרבה פחות מהמלצות המשטרה לפני שלוש שנים ואף מכתב האישום המקורי, שרזה בדיאטת מנדלבליט; והלקוחה לא חזרה בה בעל פה מהודאתה בכתב ולפיכך חסכה לעצמה ולו מהדורה חדשה של סיפור משה קצב וביטול הסדר הטיעון. היום הרע של מדינת ישראל, מתן גושפנקה משפטית לשחיתות - רק בטעות, כמובן - במעון ראש הממשלה, הפך במאמץ של יחסי ציבור ליום טוב. כן ירבו ימים טובים כאלה.
ובעוד השופט חן ממהר לפזר את הנוכחים, לאחר שכל צד קיבל את ליטרת הבשר צלוי השף ומוגש המלצרים שלו, חזר התיק לפתע לממדיו הטבעיים, לאותו יצר כספי שברא אותו. הצדק, ההוגנות, החוק, השוויון, כולם נמוגו ומשולחן ההגנה צצה בקשת פריסתו של הקנס וההחזר לתשלומים. כמו לקוחה בחנות רהיטים המתמקחת עם המוכר התעקשה שרה, באמצעות בא-כוחה, לקבל בו במקום, ולא בנפרד כהצעת השופט, מענה למשאלתה, צדק בתשלומים. עד כדי כך היה העניין חיוני להם, שהסנגור לא הבחין תחילה בתנאים המשופרים שמעניק לה השופט - לא 10 תשלומים של 5,500 שקל לחודש, אלא 11 של 5,000; והשופט גם היה מוכן להתחיל את הגבייה בעוד שלושה חודשים וחצי ולא בעוד חודש כבקשת ההגנה. הכול כדי לרפא במשהו את פצעי המורשעת.
כך היה יום חשוב, יום של הישג מהול באכזבה, ליום קטנות, יום של מבוכה ועליבות, תזכורת לפרשת פדיון הבקבוקים, מיום הדין ליום פרוטה. כאילו הוקהה עוקצן של שורות חשובות בתולדות האנושות. ובכל זאת נוע תנוע, בתשלומים. כל בני-האדם נולדו שווים, בתשלומים. אל תשאל מה ארצך יכולה לעשות למענך - בקש שתעשה זאת בעשרה תשלומים. יש לי חלום, בתשלומים. בראשית ברא אלוהים את השמיים והארץ, בתשלומים. בארץ ישראל נפרסו תשלומיו של העם היהודי. מעולם לא חבו רבים כל כך הרבה כל כך למעטים כל כך בעשרה תשלומים בלבד, מאמצע יולי, בהמחאות דחויות או בהוראת קבע.
ובשוליים, עוד לקח, למי שהאמין שרכבת ישראל תעלה אותו בבטחה ובעוד מועד מהשפלה לירושלים, עיר הצדק, כדי לשמוע את שרה נתניהו מהנהנת למקרא הודאתה באשמה, המוקראת מהנוסח המוסכם. ובכן, אחרי עשור של נתניהו, על רכבת ישראל יכולים לסמוך רק חובבי שיבושים, תקלות, עיכובים והטעיית הנוסעים. הנחמה היחידה היא שבעזרת רכבת ישראל יצליח מי שמתקשה להיפרד מהעולם לאחר גם להלווייתו-הוא.