פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נתניהו לא יביס את עצמו: אלוף ההפלות סיפק לגנץ תמונת מצב קודרת

      מועמד כחול לבן לתפקיד מבקר המדינה אמנם הפסיד בהצבעה בכנסת, אך אפשר שהעניק את המתנה הטובה ביותר שקיבל בני גנץ ליום הולדתו. הגנרלים הצדיעו וקפאו במקומם, ואם הם רציניים בכוונתם לנצח עליהם להתעורר משנתם ולהתחיל לפעול

      נתניהו לא יביס את עצמו: אלוף ההפלות סיפק לגנץ תמונת מצב קודרת
      צילום: ערוץ הכנסת

      הביקורת המושחזת של אלוף בדימוס גיורא רום על תפקוד סיעות האופוזיציה בכנסת ובמרכזן כחול לבן, בהתמודדות על תפקיד מבקר המדינה, היא המתנה הטובה ביותר שקיבל בני גנץ ליום הולדתו ה-60, בחג השבועות. עד כמה ישכיל גנץ להשתמש בה, תלוי רק בו ובסביבתו.

      רום ניחן בכושר ניתוח, ברהיטות וביכולת למהול ידע פנימי בתצפית מרוחקת. הוא בעת ובעונה אחת שר בישיבות קבינט או ראש אגף בדיון מטכ"ל, המייצג ארגון ועמדה, והקצרנית המסורה או מחלק התה השתקן, נוכחים בחדר אך שקופים לנכבדים, המתבוננים לאורך שנים בסדרת מופעים וצוברים תובנות חדות ומעמיקות. כבר כסגן-אלוף או אלוף-משנה בשנות ה-30 שלו יצא מפגישות עבודה בצבא עמוס ברשמים שהיו יכולים לפרנס ספר מחכים ומשעשע על ארגונים ואנשים, אופי וניהול, התנהגות ומנהיגות. לשון ההמעטה שלו אופיינית למי שהטייה חדה במקצת של חרטום עלולה לסחרר אותם למפגש בלתי-מבוקר עם אימא אדמה. "יוסטון, יש לנו בעיה", בעיונת קלילה באמצע הדרך לירח. "תת מיטבי", סיגל לעצמו הנספח הצבאי בוושינגטון את הביטוי המאופק של עמיתיו שם לרע עד כושל.

      עוד בנושא:
      לא יירתע - אבל גם לא ינשוך: מיהו מבקר המדינה החדש?

      גיורא רום במשפט צ'יקו תמיר נובמבר 2009 (אורי לנץ)
      גיורא רום (צילום: אורי לנץ)

      טייס הקרב ניצן בן סירא, כיום תת-אלוף שמאחוריו תפקידים בכירים בחיל האוויר, במפקדת העומק ובייצוג צה"ל בחו"ל, תהה בהיותו רב-סרן מדוע אין יוצאי החיל מתברגים בצמרת האזרחית במדינה בדומה לעמיתיהם הקרקעיים. במאמר בביטאון פנימי של צוותי האוויר הגיע בן סירא למסקנה עגומה: דלות הניצול של משוחררי התעופה הצבאית נובעת מהשוני בין המיומנויות שרכשו עד לבלי הפרד לבין דרישותיהן (הפחותות, ערכית או מקצועית) של המסגרות החיצוניות.

      גם בחיל האוויר יש תככים, תחרות ותכסיסים במאבקי קידום, אך הוא לא היה לארגון הטוב ביותר בישראל בלי חתירה מתמדת למצויינות והקפדה על תחקור יסודי ושיטתיות ביישום הלקחים. ייתכן מאד שהאדם שבטנק ינצח, לבסוף, את האדם שבטנק שמנגד, אבל האדם שבמטוס - וכך גם בספינות חיל הים - מוכרח לוודא תחילה שהכלי מוכן לטיסה (או להפלגה), להטלת החימוש ולהגעה לנקודה הנכונה בדיוק בזמן, מהכיוון ובאופן המתוכננים.

      בני גנץ בישיבת סיעה ראשונה אחרי ההכרזה על בחירות, 3 ביוני כנסת (רוני כנפו)
      הביקורת של רום היא המתנה הטובה ביותר שקיבל גנץ. יו"ר כחול לבן בני גנץ (צילום: רוני כנפו)

      היו לחיל האוויר בנעוריו אין ספור תקלות קטלניות ובזבזניות באימונים, אך הצלחתו במבחן העילאי של המלחמה נבעה מיכולתו לפרק לגורמים את המערכות היריבות, ללמוד את נקודות החוזק והתורפה שלהן ולהביס אותן בהפתעה של מבצע מוקד, השבוע לפני 52 שנה. רום, סגן צעיר אז, אמר לאחר עשרות שנים שעזר ויצמן, שעבר מהחיל למטכ"ל שנה לפני המלחמה, אמנם לא זכה לפקד על חיל האוויר במלחמה וגם לא היה ראשון הוגי התוכנית שהתגלגלה במוקד, אבל "היתה לו תרומה ייחודית - הוא קבע שנים מראש נקודה בחלל, כיוון אליה את כל החצים, ופגע".

      מה שחיל האוויר עשה לאויביו ב-1967, הם עשו לו, בעזרה סובייטית, בסוף מלחמת ההתשה וב-1973: למדו אותו, עקפו את יתרונותיו וניצלו את חסרונותיו. מאז, בתוקף הזעזוע, שבה המטוטלת לנוע בסך הכול לקוטב הנכון, כולל - לאחר חוסר האונים מול הסקאדים מעיראק ב-1991 - בהגנת הטילים.
      קצין בכיר בחיל האוויר מוכרח לשמור על בקיאות בחומר ועל מגע בלתי-אמצעי עם היחידות, הכלים והמפעילים. הוא אינו מרוחק מהשטח חצי תריסר דרגים ויותר, כמו עמיתו היבשתי. אם לא יהיה קשוב לסכנות ודרוך לפגעים ויצירתי בחשיבה על פתרון לבעיות, לא יהיה.

      כל זה, בתוספת אישיותו הפרטית, היה גלום בחבילה שהציע לכנסת כמועמד למבקר המדינה, ומשנוצח בדו-קרב עם מתניהו אנגלמן - לאופוזיציה בראשות גנץ, כדוח ביקורת שהפנמתו יכולה לסייע לגוף המבוקר.

      מבקר המדינה הנכנס, מתניהו אנגלמן (אתר רשמי)
      מבקר המדינה הנכנס, מתניהו אנגלמן

      היו בין חברי הכנסת שתמכו ברום מי שהודו במקצת טענותיו אך תלו את האחריות גם בו ובסגנונו המאופק. אלא שבקרבות האוויר מהסוג שרום השתתף בהם, הפיל חמישה מיגים והופל (בספטמבר 1969, במצרים) פעם אחת, חשובים מאוד כשרונם ונסיונם היחסי של הטייסים משני הצדדים, אך חשיבות מכרעת יש למערכות שמאחוריהם - מיון, הדרכה, מודיעין, תיכנון, פיקוד, שליטה, סיוע (מלוחמה אלקטרונית ועד למסוקי חילוץ). זה לא היה אנגלמן נגד רום - שום דמות סוחפת לא היתה הופכת את התוצאה - אלא מערכת בראשות בנימין נתניהו נגד מערכת בראשות גנץ.

      המחדלים המביכים שתיאר רום היו עובדתיים, תוצאתיים. לא לו לפשפש בסיבותיהם. אולי גם לא נעים לאיש צבא בכיר בדימוס להודות שהפגם היסודי נעוץ בקצונה המאוזרחת שאיכזבה אותו, ויותר מכל ברשימת שלושת הרמטכ"לים.

      רום הוא בוגר מחזור ח', 1962, של הפנימייה הצבאית בחיפה. זה המקביל ל"מחזור שעליו נשרו הכוכבים" בווסט פוינט, 1915 - השנתון שבין חניכיו היו הגנרלים דוייט אייזנהואר ועומר בראדלי ועוד עשרות, זוטרים מהם במקצת, שליש מחזור, בזכות שתי מלחמות העולם.

      השבעת חברי כנסת לכנסת ה21, ירושלים, 30 באפריל 2019 (ראובן קסטרו)
      זה לא היה אנגלמן נגד רום, אלא נתניהו נגד גנץ. ראש הממשלה נתניהו ובני גנץ (צילום: ראובן קסטרו)

      על מחזור ח' נשרו החרבות הצלובות. הוא הוציא מתוכו מפקדים וטייסים שנהרגו בקרב, ביניהם מי שלבטח היו מגיעים לצמרת הצבא, וגם רמטכ"ל וסגנו ורום ותת-אלוף. לאחר עשור של ששת הימים וההתשה ויום הכיפורים כבר היו בוגריו, מי שנשארו בקבע ושרדו את האש, מפקדי גדודים וטייסות, סגני מפקדי חטיבות וקציני אג"ם פיקודיים, על סף הקידום לאל"מ. ברבע המאה שאחר כך נוספו להם דרגות, אך הם שילמו בהתקבעות ובהתאמה למיטת סדום - המערכת.

      ערכו האזרחי של המותג "אלוף", או רמטכ"ל, אינו חד-משמעי. אם הקצין הבכיר אינו מוחזק אחראי לכישלון, יש לו מקדם חיובי של מומחה לביטחון, שנגמל מהפרחת סיסמאות נבובות כי התנסה במציאות האפורה; בעל מלאכה, המיומן למדי בבניין הכוח ובהפעלתו. זה אומר משהו, בתחום גורלי אך מוגבל, ואולי ניתן להקיש ממנו גם לגבי כושר ניהול הניתן להמרה בסביבה אזרחית. אין הוא מלמד דבר, לכאן או לכאן, על אמנות התמרון הפוליטי של האיש שהגיח לאוויר העולם החופשי לאחר 35-40 שנים במדים.

      הגנרלים רכים ומרוחקים מדי לעבודה פוליטית

      המקדם השלילי, שרישומו מתחזק לנוכח החיבור בין גנץ, גבי אשכנזי ובוגי יעלון, שמתחתיהם בין השאר גם האלופים אלעזר שטרן ואורנה ברביבאי, הוא שהגנרלים רכים ומרוחקים מדי לעבודה פוליטית. הם מתפהקים ומתפנקים. שנים עודפות בתפקידים של הפעלת הזולת הרגילו אותם להישען על ראשי-לשכות ועוזרים, קציני-מטה ומפקדי-מישנה. בלי הקולונלים, וראשי הענפים והמדורים באולמות הייצור, הגנרלים אבודים. כשלקחו מהם את הקביים, התברר ששכחו איך צועדים עצמאית.

      בצה"ל העני והרזה של העשור הראשון, אולי עשור וחצי, זה לא היה כך. הרמטכ"ל, הדרג הפיקודי העליון בצבא אך מפקדו רק בכפיפות לדרג האזרחי, היה ראש המטה של שר הביטחון בן גוריון; וראש מטה חייב לעבוד, אלא אם - כמו אצל משה דיין - יש לו ראש מטה משלו (מאיר עמית). הקצונה לא הספיקה להתאבן ולהתנוון. דיין פרש בן 43, יצחק רבין - אחרי עוד עשור ומלחמה - בן 45.

      בצבא, כשהפקודות מונחתות, החטיבות זזות, המטוסים ממריאים, הטנקים זזים, וגם המשאיות. יותר טוב, פחות טוב, המכונה מתגלגלת והאחריות נחלקת בין כל הדרגים, כך שלא תמיד קל להוכיח קשר סיבתי בין אנשים והישגים. בפוליטיקה, אין מכונה אם לא טורחים לייצר, להציב, לתרגל ולהניע אותה; והמשאיות חשובות מהטנקים. כשנתניהו בדה את הסיפור על השמאל שמסיע באוטובוסים ערבים לקלפיות, הוא הניח שזאת קביעה אמינה, על פניה, כי חזקה על אירגון פוליטי שיש בו ראש אגף מינהלה ולוגיסטיקה, רכז היסעים וקצין רכב.

      חגיגות במטה כחול לבן, אושן, גני התערוכה 9 באפריל 2019 (ראובן קסטרו)
      שנים בתפקידים של הפעלת הזולת הרגילו אותם להישען על ראשי-לשכות ועוזרים. הגנרלים של כחול לבן, אשכנזי ויעלון (צילום: ראובן קסטרו)

      מה שהתגלה לעיני רום, בחודש של יוזמה פרטית להיבחר למבקר המדינה, הוא שהמסדר עבר לדום עוד לפני שהתחיל לצעוד. לדום, לא לרום, לכאורה השליח שלהם. הגנרלים הצדיעו וקפאו במקומם. ולא היה מסדר, כי איש לא טרח לסדר. היו מצביאים, לא היו גייסות.

      רגע לאחר הבחירות הבטיחו בכחול לבן למרר את חיי נתניהו. הכריזו, הלכו לנוח מעמל יומם והתבלבלו - הם חשבו שלהמתיק את חיי עצמם זה כמו למרר את חיי היריב. מישהו ראה סדנת הפקת הלקחים מהבחירות? מישהי שמעה על גיבוש עשרות המשובצים האקראיים בשלוש רשימות שונות שהודקו בשדכן משרדי? טבלת כוחות ומשימות, עם דירבון ובקרה? מצליף? נוהל תיאום קבוע עם ראשי שלוש הסיעות הנוספות באופוזיציה?

      כשהמיראז' שלו יצא לטוס, מצפה למיבנה מכונס עם אף-35, היתה לרום תחושה משונה של בדידות, כשמו האנגלי של ספרו "צבעוני 4". המרחב האווירי כולו הופקר. למטה, בדיר התת-קרקעי, נשאר אפס-35. השלושים וחמישה של כחול לבן, שרובם ככולם אולי שמו את הפתק הנכון, אך ללא מנהיגות שתהפוך את יחסי-הכוחות הידועים ותחלץ ניצחון.

      המאבק על מינוי המבקר היה מבחן לגנץ

      נתניהו, שהאמין לתרחישים שפורסמו בעיתונות וחשש שמבעד לסדקים במפלגתו יזלגו קולות חשאיים, ניסה כמעט עד ליום האחרון לדחות את ההצבעה; וכשנבלם משפטית, המריץ, תידרך והפחיד, בלי תבוסנות ובלי שאננות. אילו הסתיימה ההצבעה בתוצאה 65-55, לאחר שאביגדור ליברמן השתכנע שרום יהיה מבקר מסוכן ביעילותו, היה נתניהו רושם לעצמו הצלחת בלימה.

      67-48 היא מפלה קשה לגנץ, מקלחת צוננת בתנומת קיץ. בשלפשטונדה אפשר אולי לנצח בגרמניה ובסייסטה בספרד; לא בישראל, לא את נתניהו, יריב מר משיקוליו ולא מפני שמיררו את חייו. יצא שהמאבק על מינוי המבקר היה מבחן לגנץ לא פחות מאשר לנתניהו. אחד התכונן והצליח, שני הזניח ונכשל. שר הביטחון נתניהו, שהיה מרוצה מאד מהתוצאה ומדברי רום על התהליך, עוד מסוגל להציע לו תפקיד פנוי במערכת הצבאית - מבקר צה"ל או נציב קבילות החיילים, עונש למי שעדיין לא התאושש מהאלוף במילואים יצחק בריק.

      מפלגת הרמטכ"לים הזכירה השבוע את המשלחת האחרונה של צה"ל לצעדת ארבעת הימים להולנד, ב-1971, אוסף מיקרי של חיילים קרביים מצטיינים לצד עושי-צרות שמפקדיהם ששו להיפטר מהם לחודשי אימון בארץ ושבועיים באירופה. לא היתה שם מנהיגות, לכידות, משמעת, גאוות יחידה, תאוות הצלחה. היחיד שהתאמץ להשליט סדר היה רס"ר המשלחת, יצחק טאיטו מבה"ד 1. אילו בכחול לבן היה טאיטו כזה, גם על חשבון אלוף או רמטכ"ל מיותר, היה שם סיכוי להתנערות.

      הצהרה של לפיד וגנץ, בגני התערוכה, תל אביב (ראובן קסטרו)
      מישהו ראה סדנת הפקת הלקחים מהבחירות? ראשי כחול לבן, גנץ יעלון, לפיד ואשכנזי (צילום: ראובן קסטרו)

      למרות בעיות מבניות זועקות, היו גנץ ושות' מסוגלים במערכת הבחירות לכנסת ה-21 לשכנע מיליון מתנגדי נתניהו לתת להם הזדמנות. הצבע הטרי התייבש, ההזדמנות לא נוצלה, הלקוחות לא יבואו שנית בהיקף כזה. מועדון רבי-הניצבים והניצבים במשטרה, חוג גימלאים הנושף במשרוקית אחת לשנתיים או לעת מינוי מפכ"ל, התגלגל במועדון רבי-האלופים של כחול לבן. בבריטניה יוצא רמטכ"ל מהצבא ואבירותו איתו. בישראל, רב-אלוף שנבחר לכנסת נוהג כאילו התמקם בבית הלורדים. עוד נשארו לו נקודות ספורט לנעלי התעמלות בנופש פעיל.

      רום לימד את חברי הכנסת, מכל הסיעות, שיעור פוקח עיניים: כל ראיון עבודה, כמו כל מפגש אנושי, הוא דו-סיטרי, והמתראיין גם מראיין את המעסיק המיועד ועשוי לחוות את דעתו עליו לציבור, מעין טריפ אדוויזור בארץ הפוליטיקה. אפשר לריב עם הביקורת, אבל מלונאי, מסעדן או מפלגן נבון יראה בה חץ לשיפור.

      חברות הייעוץ שצה"ל נוהג לשכור - נתניהו עבד בבוסטון באחת מהן - מצאו שיטה מחוכמת להשגת חוזים ריווחיים: הן שומעות מהקצונה תלונות ורעיונות, מלטשות ואורזות ומוכרות למזמין את הסחורה שנתן להן. לעומתן, סובל דו"ח רום משני פגמים - זהו שירות המוגש לרמטכ"לים חינם אין כסף ואין בו מיחזור מהוקצע של מה שרצו להוכיח.

      אם גנץ ועמיתיו רציניים בכוונתם לנצח, עומדת עכשיו לרשותם השתקפות קודרת של מצבם. להתכחש לה פירושו להאשים את וילהלם רנטגן בחולי שהתגלה בצילום ומשווע לניתוח קיצוני וכואב. הפיכתה לתוכנית 100 הימים עד הבחירות עוד יכולה להציל משהו. סתם כך, מתוך האירועים שאינם בשליטתם ובתקווה שנתניהו ימעד, זה לא יקרה.