זמן קצר אחרי שראובן ריבלין נבחר לנשיאה העשירי של מדינת ישראל, נערכה בבית הספר "אורט" בטבריה תערוכת אמנות בשם "צבע גלילי" - אירוע אמנות גדול שבמרכזו עמדה תערוכה של 40 יוצרים מהצפון. "מספר נשים שהציגו בתערוכה סיפרו לי על הקשר שלהן עם נחמה ריבלין ועל השיחות שלהן אתה בענייני אמנות", נזכר העיתונאי חיים הכט, שתחנת רדיו קול רגע שהוא מנהל היתה ממארגני התערוכה.
בעקבות כך אשת הנשיא הוזמנה לתערוכה, אבל כלל לא היה ברור שתגיע. "אני זוכר שהיא באה", מספר הכט. "זה היה מחזה אצילי. היא הייתה עטופה צעיף גדול ונשאה אתה בלון לא קטן של חמצן. היא בילתה בתערוכה קרוב לשלוש שעות, שוחחה עם האמנים, התעניינה וגילתה ידע גדול". מרגע בואה הבהירה כי אינה מעוניינת בפרסום שמה ובהודעה על דבר בואה. לא רצתה לעמוד במרכז, אלא להיות במעמד של צופה, חובבת ציור ומקדמת אמנים מקומיים.
הגברת הראשונה של ישראל נולדה ב-1945 במושב חרות שבשרון. הילדות בצל עצי ההדר נטעה בה חיבור לאדמה, למרות שבגיל 19 עברה לעיר הגדולה ירושלים, שאותה לא עזבה מאז. היא נרשמה ללימודי זואולוגיה ומדעי הטבע ועבדה עד יציאתה לפנסיה במעבדות המחלקה לזואולוגיה של האוניברסיטה העברית, שם גם למדה לפחלץ בעלי חיים לצרכים מדעיים.
את בעלה, הנשיא ראובן ריבלין, הכירה בירושלים הבוהמית של סוף שנות ה-60. נחמה חובבת האמנות ורובי התקשורתי ומוקף העסקנים נהגו לבלות באותם מקומות, כמו קפה "טעמון". הם נתקלו האחד בשנייה, עד שהכירו באופן רשמי במסיבה של בית הספר לאמנות "בצלאל". נחמה הייתה רווקה, רובי פרוד ואב לילד. הפגישה הובילה לחתונה ב-1970, והשניים הביאו יחדיו שתי בנות ובן.
כשראובן ריבלין החל את הקריירה הפוליטית, נחמה תמיד השתדלה לשמור מרחק. היא אף פעם לא אהבה את הבחירה שלו אך הבינה שזה בוער בעצמותיו. "תמיד הוא היה מאוד חשוב לה, אבל היא הייתה עסוקה בקריירה שלה ובגידול שלושת הילדים", אמרה חברתה מאירה טמיר לוטנר בריאיון לוואלה! NEWS בריאיון לפני כשנתיים.
בחלוף השנים, ככל שבעלה התקדם ממועצת העיר לפוליטיקה הארצית, היא שקעה בעבודתה ונרשמה ללימודי תולדות האמנות. האהבה בין השניים חזקה וחוש ההומור המפורסם של רובי מצא שפה משותפת עם זה של רעייתו. בתם ענת, שהייתה בעצמה מכותבי "ארץ נהדרת", הסבירה פעם ב"ידיעות אחרונות" כי "להורים שלי יש אינטימיות שמיוחדת להם. הם יודעים להצחיק אחד את השנייה בשטויות שמובנות רק להם ובכל פעם שהם צועדים זה בצד זו, הם מחזיקים ידיים".
היגיון פשוט
חיבתה של נחמה ריבלין קיבלה ביטויים שונים בתחנות חייה. התערוכה בטבריה בה ביקשה שלא לעמוד במרכזה, לא הייתה אירוע חד פעמי. הצייר יאיר גרבוז, שהיה היועץ האומנותי באותה התערוכה סיפר כי מדי פעם הייתה מגיעה לתערוכות ולאירועים מסוג זה בפריפריה. "היא עשתה את זה בלי להודיע ובלי לעשות מזה עניין", הסביר. "הצניעות שלה היתה צניעות אמיתית, לא צניעות רועשת". הוא נזכר גם תערוכה שנערכה בגלריה שבסדנאות האמנים באצטדיון טדי בירושלים. "בזמן שהרציתי היא נכנסה בעגלת נכים. מרחוק היא סימנה לי שלא אגיב. היא לא רצתה להתבלט. היא נשארה אחרי ההרצאה ושוחחה עם האמנים הצעירים על עבודותיהם והסתכלה על התערוכה בעניין רב".
הקשר של גרבוז עם בני הזוג ריבלין נמשך מאמצע שנות ה-90. גרבוז הנחה אז את הסאטירה "אין עם מי לדבר" בערוץ 2 וריבלין נמנה על חברי הצוות, יחד עם יהונתן גפן, אלדד זיו, יאיר ניצני ונוספים. נחמה נהגה ללוות את רובי לצילומי כל תכנית באולפני הרצליה, תומכת ומעודדת אותו ואת חברי הצוות. מאז שמרו על קשר שבמרכזו העניין באמנות. "היא הייתה אישה יוצאת דופן, אישה של הגיון פשוט ותם, ותום הוא דבר יפה במיוחד", הוסיף גרבוז. "היה לה גם המון הומור. היא הייתה אישה שגילתה עניין באמנות, בהתבוננות ובעיקר עניין בבני אדם. כשחיפשתי נחמה באווירה הסביבתית שאנחנו חיים בה, זו היתה נחמה ריבלין".
אבל כמאפיין הבסיסי שלה גרבוז מגדיר אותה כמי ש"לא עשתה חלוקה של אנשים לפי אידאולוגיה, פוליטיקה, שיוך מפלגתי, עדתיות. היא התייחסה לאדם שלפניה. זה דבר בלתי רגיל. לא היה בה שום רצון לתייג אנשים במובן השלילי של המלה. היא היתה אדם של חום ואהבה. ראו את זה כשהיא ורובי נכנסו לבית הנשיא, איך אנשים שגרים בקרבת מקום התפעלו מהפתיחות שלה".
לא אוהבת נודניקים
ככל שבעלה העמיק את אחיזתו בעולם הפוליטי, נחמה ביקשה להישאר הרחק מחוצה להם. עם זאת, מקורביהם של השניים מספרים כי תמיד הייתה אדם חושב ודעתן. "היא תמיד ידעה מי השחקנים וסיפקה לו תמיכה", אמרו. דני נוימן, חברו הטוב של הנשיא ובן בית של המשפחה בשכונת יפה נוף, הדגיש בריאיון ב-2017 כי "היא מעורה בכל הנעשה אבל לא התערבה בשיקולים הפוליטיים. המעורבות הייתה בעצות לבעלה" .גורם המקורב לשניים הוסיף אז כי "נחמה ריבלין זוכרת לפרטי פרטים את כל הקמפיינים של רובי, את כל השמות, כל הפרטים. מי תמך בו, מי היה נגד. מכמעט 40 שנה, היחיד במערכת הפוליטית שהיא מתגעגעת אליו זה אריק שרון. הוא היה מתקשר לרובי ואחר כך מבקש לשוחח איתה. הם אהבו אחד את השני, שניהם מושבניקים".
ריבלין המשיכה להימנע ממעורבות פומבית בקריירה של בעלה, עד שניצחונו בבחירות לנשיאות הפך אותה בעל כורחה לבעלת תפקיד ממלכתי. ענת גלבוע, מעמיתותיה של ריבלין לעבודה במעבדה באוניברסיטה העברית אמרה בעבר לוואלה! NEWS כי "היא מאוד לא רצתה בנשיאות ושיתפה פעולה רק כי ידעה שלרובי זה חשוב. זה לא התאים לה והיא לא אוהבת להתחכך בנודניקים".
אריה קילמניק, מייסד מתחם האמנות הירושלמי "סדנת ההדפס" שבו היתה פעילה ריבלין, אמר באותה כתבה כי "יש צניעות באנשים כאלה שגדלו בכפר. היא מאוד ישירה. הדיבור שלה ומה שהיא חושבת זה אותו דבר, והצניעות שלה יוצאת דופן במקומותינו, לעומת אני לא רוצה להגיד". כדי להוכיח ולבסס את תדמיתה, נתפסה ריבלין שעות לאחר הבחירות לנשיאות כשהיא אומרת לעיתונאים: "עדיף שלא אדבר, יש לי פה ג'ורה".
מרגע שבני הזוג נכנסו לבית הנשיא החליטה נחמה שלא לשים את חייה הקודמים בצד. "היא החליטה שהיא משתדלת בתוך המוסד הזה לעשות את מה שהיא אוהבת", אמרה בעבר לוואלה! NEWS חברתה מאירה טמיר לוטנר. "מההתרשמות שלי היא מאוד שמחה כשרובי נבחר, אבל לוקח זמן לעכל. אתה גם צריך לעזוב את הבית שאתה רגיל אליו, ולהיות חשוף לעין כל, ועוד עם המכשיר חמצן. זה בשבילה היה סוויץ' מסוים, אך זה היה מובן מאליו שהיא הולכת איתו על זה".
זמן קצר לאחר המעבר לבית הנשיא, החלה ריבלין בפעילות ציבורית ובוחרת להתמקד בשלושה נושאים עיקריים: בעלי מוגבלויות, זאת בעקבות מחלת הריאות שלה שאילצה אותה לנוע עם מחולל חמצן צמוד, אותו כינתה "המאהב שלי"; אמנות וחיבור בין אדמה לאנשים. בריאיון שהעניקה לראשונה בחייה לידיעות אחרונות, היא חשפה את מחלת הריאות הקשה שבה לקתה, בין השאר כדי לעורר מודעות ציבורית בעניינה. במאי 2017, המתינו בני הזוג ריבלין בפתח המשכן לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ורעייתו מלניה. נחמה קיבלה את פניה של הגברת הראשונה כשיצאה מהרכב המשוריין, ולפני שהחלו לצעוד לכיוון הבית, אמרה לה בשקט שהיא "תשתדל מאוד להדביק את הקצב, אבל יכול להיות שהיא תהיה איטית יותר", בגלל מחולל החמצן. זה היה רגע מרגש במיוחד, וטראמפ אחזה בידה של ריבלין ואמרה לה: "נלך יחד בכל קצב שתבחרי".
גם אהבתה של ריבלין לטבע ולסביבה קיבלה ביטוי בעשייתה בבית הנשיא. בריאיון שהעניקה לפני כשנתיים יפרה ריבלין בגלי צה"ל על הקשר שלה לאדמה. "לנטיעות יש משמעות עבורי, כשכבר לא גרתי במושב אמי תמיד דאגה להודיע לי את התאריך של הנטיעות", נזכרה. "לאורך השנים יש לי צורך לקיים מנהג כמעט קדוש עבורי, ולקטוף ערב ראש השנה רימונים מהעץ שאבי נטע בחצר הבית בו גדלתי".
העובדים האהובים על נחמה בבית הנשיא הם הגנן והגננית, והיא הקימה שם גינה קהילתית שבה היא עובדת עם בני נוער בסיכון. "היא עובדת בשקט עם הילדים, יורדת עם מכנסיים מקופלים ושותלת ומעשבת. מדי פעם עוצרת לוקחת חמצן. לא חופרת לילדים, לא 'מי אתם' ולא 'מה אתם'", הסבירו במתחם.
אהבתה לקריאה הובילה את ריבלין בערך אחת לשבוע לחנות הספרים "אדרבה" בשכונת רחביה, ומלבדה, היא אוהבת לצאת לקניות בשוק מחנה יהודה ושומרת אמונים לחנות הגבינות "באשר" ולמאפיות "טלר" ו"מאפיית נחמה". "היא מאוד אוהבת לבוא", סיפר מישל סולטן, בעלי המאפייה בשוק מחנה יהודה על ביקוריה במקום טרם ההידרדרות במצבה. "היא קונה לבית, כמה עוגות ולחם כפרי. העובדות שלנו מלוות אותה לאוטו. היא אישה מדהימה, אין לה אגו. מתוקה מאוד ומכירה את כל העובדים בשמות. אין דיסטנס. גם כשהיה יום העסקים היא בחרה להצטלם אתנו".
מלבד זאת, פעלה נחמה ריבלין למען בעלי מוגבלויות בישראל. בשנים שלפני מותה פרסמה פוסטים בדף הפייסבוק של הנשיא בהם סיפרה על המיזמים בהם לקחה חלק, או על ספר הילדים דב פדינגטון, שממנו "למדנו על עזרה לאחר". "היא מצאה את הקול שלה כלפי הציבור, אחרי שכל השנים היא פשוט לא חיפשה אותו", סיכמו קרוביה. "היא עברה שינוי, אבל הכול אותו דבר".
מקורביה של נחמה סיפרו כי על אף השגרה העמוסה בבית הנשיא היא משתדלת לארח הרבה את נכדיה, ומוגדרת כ"סבתא אמתית. היא מכינה להם עוגות, ספגטי, דברים שאוהבים". לדביריהם, כשהנשיא נדרש לצאת לכל מיני מקומות, כמו ביקור כוחות בשטח או ניחום אבלים, "תמיד מעמיסים עוגה שלה, ולרוב פרג או תפוזים".