השבוע הלך לעולמו סגן-אלוף בדימוס אלישיב (שיבי) ברוש, בן 85 במותו. ברוש היה ממניחי היסודות בחיל האוויר לתורת לוחמת האוויר בלילה ומראשוני לוחמי צוות האוויר במטוס מסוג ווטור והיה גם מי שהעלה את הרעיון להפיל מטוס בו טסו בכירי המטכ"ל המצרי, מבצע שנשמר בסוד במשך 32 שנה. "דמות מופת", הגדיר אותו מאיר אמיתי, היסטוריון טייסת 119, היא טייסת "העטלף" עטורת התהילה.
הוא נולד במושבה ראשון לציון בשנת 1934 להוריו, שמחה-דוד וציפורה-פניה ברשבסקי, ממקימי המושבה. בתו נעמה סיפרה כי היו מהמשתתפים במעמד חלוקת האדמות, עם יסוד המושבה.
ברוש התגייס לצבא בראשית שנות החמישים וסיים את קורס הטייס מספר 13. בתו מספרת כי "רצונו היה להתגייס לצנחנים, אך ביום שהוא וחברו הגיעו לבקו"ם, אמר לו החבר: בוא נרשם לקורס טיס, וכל השאר היסטוריה". בשנת 1956 היה יחד עם יואש צידון (צ'אטו) בצוות הראשון של טייסת 119, טייסת "העטלף". צידון היה הטייס ומפקד הטייסת, ברוש היה נווט קרב.
עוד בוואלה! NEWS:
נלחמה - ונכשלה: בריטניה נפרדת ממיי, אך תמשיך לקרטע עד לברקזיט
טייסת הבחירות של נתניהו: המכשול ששם לעצמו הליכוד עלול לשרוף
גל השריפות: רוב מוקדי האש ברחבי הארץ תחת שליטה
הטייסת כללה שני מטוסי מטאור והוצבה בבסיס רמת-דוד. זו היתה הטייסת הראשונה בחיל האוויר שהיתה טייסת לילית.
אמיתי מספר כי "שיבי היה נחשב לנווט מעולה והוא הוסמך כנווט קרב-לילה באנגליה בקיץ 1956 ביחד עם צ'אטו. בחיל האוויר לא היתה עד אז לוחמת לילה ולא יכולת ירוט בלילה. למעשה, שמי המדינה אז היו פרוצים בלילה. יש לו זכויות רבות בכל הנושא של בניית יכולת להילחם ולהגן על שמי המדינה בלילה", מסביר אמיתי את חשיבות המעשה החלוצי של ברוש.
לדבריו "ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון פחד שמפציצים מצריים יגיעו בלילה להפציץ את תל-אביב. לישראל לא היתה תשובה לכך", הסביר. "היום זה ברור לנו שמטוסי קרב פועלים בלילה כמו ביום. רוב התקיפות הרי נעשות כעת בלילה, אבל אז זה כלל לא היה כך, היו טייסים שחששו לטוס בלילה. שיבי הוא מאלו שהנביטו את אותם רעיונות ראשונים שהובילו ליכולות של טיסת לילה. הם עשו ניסויים שונים כמו הרכבת מצלמות 'לייקה' מול מסך מכ"ם ועוד".
ערב מבצע קדש, הטייסת שמנתה צוות בודד, צידון וברוש, היתה עדיין טייסת בהקמה ולא יועדה להשתתף בקרבות. אמיתי מספר כי הוחלט להשתמש בחלקים של מטוסי הטייסת, שתאמו לאלה של מטוסי המטאור יום מטייסת 117, כחלקי חילוף. ברוש - ששירת מאז שובם מאנגליה במדור מבצעים שוטפים של חיל האוויר, אמור היה לטוס כהצבות חירום בטייסת 110 מוסקיטו.
"אבל", אמר אמיתי, "לא איש כסרן צ'אטו יוותר. הוא שכנע את קצין ההנדסה הכנפי, רס"ן ישראל רוט, להודיע שאין חלקים תואמים ולהשמיש בחשאי שני מטוסים. היוזמה הוכיחה את עצמה".
אותה יוזמה הולידה מבצע שנותר חשאי במשך 32 שנים. "ב-28 באוקטובר 1956, יממה לפני פרוץ מבצע 'קדש'" מספר אמיתי, "הגיעה ידיעת זהב מודיעינית, שרמטכ"ל צבא מצרים, גנרל עבד אל-חכים עאמר, יטוס מדמשק בסיום שיחותיו להקמת פיקוד צבאי משותף בירדן ובסוריה. במטכ"ל, שהיה עסוק בהכנות האחרונות למבצע 'קדש', הוחלט לסכל את הרמטכ"ל והגנרלים שהתלוו אליו בדרכם חזרה למצרים, ולהפיל את מטוס התובלה מסוג איל 14 שבו היו אמורים לטוס, כשישייט בשמי הים התיכון. שם הקוד שניתן למבצע היה - "תרנגול". בבוקר המבצע פיטרלו מעל הים זוגות של מטוסים מסוג מיסטר-4, מטוס היירוט המוביל של חיל האוויר, כדי ליירט את מטוס התובלה. אולם, המטוס לא הגיע והמקור עידכן שטיסת הרמטכ"ל המצרי והגנרלים נדחתה ללילה".
ברוש, שישב בחדר המבצעים של החיל, הציע לראש מדור מבצעים שוטפים, רב-סרן ישעיהו (שעיה) גזית, שצ'אטו והוא יפילו את המטוס. ההצעה הועברה הלאה בשרשרת הפיקוד וקיבלה את אישור מפקד חיל האוויר, הרמטכ"ל, רא"ל משה דיין וראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן גוריון.
אמיתי ממשיך ומספר כי השניים טסו טיסת ניסוי לילה לאיפוס המכ"ם ולאחריה יצאו למבצע במטאור מספר 52. התקלות החלו מיד לאחר ההמראה, כשהתברר שישנה תקלה בהעברת הדלק מאחד המיכלים הרזרביים. אולם, הם המשיכו במשימה ובסיוע תחנת הבקרה בסטלה-מריס שעל הכרמל ומוצב השליטה המרכזי איתרו את המטוס המצרי. שיבי הכווין את צ'אטו לעברו וכשזיהה את המטוס המואר התארגן לירי. כשפתח באש נכנס המטוס שלהם לסחרור.
המטוס המצרי נפגע באחד ממנועיו, האט את מהירותו, והצוות נאלץ להקטין מהירות גם כן. כתוצאה מכך מטוסו של ברוש כמעט הזדקר, אבל המטרה הושמדה והמטוס המצרי נפל לים מול עתלית. הצוות הופנה לנחיתה בחצור, כמעט בלי דלק. בנוסף לכך הם התקשו לאתר את מסלול הנחיתה, עקב האפלת הבסיס. למרבה המזל יוזמה של פקידת מבצעים, טוראית שרה יצהר - שביוזמתה פקדה להדליק את האורות במסלול הנחיתה, למרות פקודת האפלה - הם הצליחו לנחות ובהסעה על המסלול כבו המנועים.
אמיתי מדגיש כי "הניווט הלילי בתנאים בלתי אפשריים, בלילה חשוך עם האפלה מוחלטת בארץ, כמעט ללא אמצעים - זה שיבי. הם כמעט התרסקו בטיסה הזו והוא הצליח לנווט את המטוס לנחיתה". לבסוף התברר כי במטוס המצרי שהופל כלל לא נכחו הרמטכ"ל והבכירים המצריים, אלא רק עוזריהם. הבכירים התעכבו ותוכננו לחזור במטוס דקוטה. צ'אטו הציע ששיבי והוא ימריאו בשנית אולם הוחלט שלא להפיל את מטוס הבכירים מחשש לחשיפת המקור.
המבצע נשמר בסוד במשך 32 שנה ורק ב-1989 נחשף על ידי העיתונאי יצחק בן-חורין בעיתון מעריב. בישראל היו שכעסו על הפרסום וחששו שיפגע ביחסים עם מצרים שעד אז היתה משוכנעת כי הסיבה להתרסקות המטוס היתה תקלה טכנית.
אותו מבצע סודי יצר בחיל האויר הלה סביב טייסת 119, טייסת שלדברי אמיתי "יצא לה שם שעושה מבצעים מדהימים וסודיים". נעמה ברוש, בתו של אלישיב, אמרה כי עד חשיפת הסיפור אביה לא דיבר עם משפחתם על המבצע הסודי.
בהמשך שירותו של שיבי בחיל האויר היה ממניחי היסודות למערך הבקרה המודרני של החיל ובתפקיד זה שימש גם לאורך שנים רבות בשירות המילואים. ב-1959 נישא לרות ולשניים נולדו שלוש בנות. הוא החל לעבוד כנווט בחברת "אל-על" ובהמשך היה מהנדס טיס. לאחר צמצומים נרחבים שערכה החברה, הוא פוטר מעבודתו והקים חברה לייבוא רכיבים אלקטרוניים בתחום התעופה. בתו מספרת כי הוא התמיד בעבודתו עד גיל 80, אז חלה ונאלץ לפרוש מעבודתו.
בימים האחרונים מצבו הלך והדרדר וביום ראשון הוא נפטר. להלוויה הגיעו גם לוחמים מטייסת 119 שהצדיעו לנווט הראשון של הטייסת המובחרת, ממתווי הדרך שלה. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בראשון לציון ביום שני בבוקר. "ברוש הוא אחד מאותם אנשים שנמנים על דור של פורצי דרך בחיל האויר", אמר עליו אמיתי.