פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רותח גם בבלפור: ליברמן הצליח להבעיר את הקואליציה של נתניהו

      הקשיים במו"מ הקואליציוני היו צפויים - בישורת האחרונה כל השחקנים מנסים לשפר את המאזן, אבל אפילו במונחי הדחיינות הכרונית של רה"מ מדובר בתקלה. בליכוד מקווים שהלחץ יוריד את ליברמן מהעץ, לפני שנתניהו ימצא עצמו עם ממשלת 60 או עם צרה יותר גדולה: בחירות חוזרות

      רותח גם בבלפור: ליברמן הצליח להבעיר את הקואליציה של נתניהו
      צילום: ערוץ הכנסת, עריכה: תומר לוי

      1. להבות פוליטיות

      בין מדורות ל"ג בעומר לשריפות שהשתוללו ברחבי הארץ, גם הלהבות הפוליטיות בלשכת ראש הממשלה התלקחו גבוה ביומיים האחרונים. נותרו חמישה ימים וחצי להרכיב ממשלה, ושום הסכם לא סגור על הנייר; אפילו במונחים של הדחיינות הכרונית של נתניהו מדובר בתקלה.

      השמן העיקרי שמבעיר את הדליקה הוא חוק הגיוס - זאת הסוגיה שפילגה את הקואליציה הקודמת, וזאת שמאיימת על הקמת החדשה; משחק מתיש של צ'יקן בין ליברמן - שמתעקש "לא לשנות מילימטר" בנוסח הקיים, לבין האדמו"ר של ליצמן, שמתעקש בדיוק ההיפך. ביום רביעי בערב נתניהו הבין מליברמן ששום פשרה לא באה בחשבון, ובן לילה, הטמפרטורות בבלפור האמירו עוד יותר מהחום הכבד בחוץ.

      לפני שמתמכרים לדרמה של ממשלת 60 או בחירות חוזרות, ונכנסים לתסריטי לימבו חוקתיים, כדאי לציין שבינתיים התסריט די צפוי מראש. אחרי חודש ושבוע של משא ומתן קואליציוני מזדחל, סוף-סוף המאני טיים הגיע ובישורת האחרונה, לפני שחותמים וסוגרים, כל השחקנים מנסים לשפר את מאזן הנקודות. ליברמן מלכתחילה סומן כפירומן הראשי במו"מ - אין כאן הפתעות. וחמישה ימים זה נצח בפוליטיקה. בטח בשביל זוג יונים/אויבים שכבר מנוסים בניתוחי חירום לקיצור פתילים בהתאם לאינטרסים. ובכל זאת, האווירה בסביבת נתניהו משדרת היסטריה.

      עוד בוואלה! NEWS:
      "מוותרים על החסינות שלנו": יוזמת הח"כים נגד החוק למען נתניהו
      יאיר נתניהו, הקשר לסער והציוץ: מדוע הוסרה מועמדת הקואליציה למבקר?
      הקלטות ליצמן: אם הרבנים לא יהיו מרוצים - לא מפחדים מבחירות

      אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו בישיבת הסיעה הראשונה ביום השבעת הכנסת, 30 באפריל 2019 (ראובן קסטרו)
      מלכתחילה סומן כפירומן הראשי של המו"מ. ליברמן (צילום: ראובן קסטרו)

      הגעוואלד החל בשעות הבוקר, התפתח למתקפת תדרוכים ביביסטית על הראש של ליברמן ש"בוגד בבוחריו ומקים ממשלת שמאל", והגיע לשיא בישיבת חירום של ראשי הסיעות שנתניהו כינס בערב. ההודעה המשותפת שפורסמה בסוף הישיבה מאשררת את התמיכה וההמלצה של 60 ח"כים בנתניהו, שהצהירו שהם לא ימליצו על אף מועמד אחר, וקוראת לליברמן להצטרף בהקדם לממשלת הימין. המשמעות של ההתחייבות המחודשת היא שיש לו גוש חוסם של 60 ממליצים, שאמור לסתום את הגולל על כל מועמד אחר שיגיע לבקש מנדט מהנשיא. אבל יש גם פלאן בי, למקרה שהוא לא יעמוד בלוחות הזמנים: מהלך בזק חריג לפיזור הכנסת והליכה לבחירות מוקדמות עוד לפני הדד-ליין ביום רביעי - הכול כדי להימנע מתסריט הבלהות שבו ריבלין מטיל את הרכבת הממשלה על מישהו אחר.

      בליכוד ינסו להאיץ בימים הקרובים את החתימות עם החרדים, איחוד מפלגות הימין וכולנו, בתקווה שעד פקיעת הדד-ליין הלחץ יכניע את ליברמן לרדת מהעץ. אבל מכיוון שמדובר בשחקן לא צפוי, שכבר הוכיח שאין לו בעיה לוותר על הכיסא וגם עכשיו חש שאין לו מה להפסיד, לא ברור שהטקטיקה הזו תצליח, ונתניהו עשוי למצוא את עצמו עם ממשלת מיעוט צרה, שכשמה כן היא, צרה צרורה.

      קודם כל, לנוכח האיומים של ישראל ביתנו להתנגד לממשלת 60, לא ברור מהיכן לנתניהו יהיה את הרוב להשבעה מלכתחילה, כשמולו אופוזיציה חדשה ומאוחדת יחסית שהוא מתקשה למצוא בה עריקים; שלא לדבר על יכולת התמרון הפרלמנטרית הצרה שלא תאפשר להשיג את מטרת העל - תכניות החסינות/התגברות, שאותם קיווה לחוקק עד סוף מושב הקיץ.

      ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון בהשבעת חברי כנסת לכנסת ה21, ירושלים, 30 באפריל 2019 (ראובן קסטרו)
      הנסיבות השתנו ואין יותר תירוצים. נתניהו עם כחלון (צילום: ראובן קסטרו)

      עוד קודם לכן, בטווח הקצר, ממשלת 60 מחלישה את נתניהו ברגע הכי קריטי במשא ומתן. כשהזמן נוקף וכל אחד הוא לשון מאזניים, לאיחוד מפלגות הימין אין שום סיבה לרדת מהדרישה לקבל את תיק המשפטים, והסיעות החרדיות יכולות לדרוש בקלות עוד דיור ועוד כסף. מהצד השני, משה כחלון חזר בן לילה להיות רלוונטי, כי במצב החדש שנוצר גם ארבעת המנדטים שלו יכולים להפיל את הממשלה. בשבוע שעבר כחלון צוטט ב"הארץ" כמי שאמר למקורביו שלא יסכים לכהן בממשלת מיעוט בלי ליברמן - וגם אמר בשיחות סגורות שהוא לא מתכוון לחתום עם ליברמן "דקה אחת" לפניו.

      מומלץ לקחת את ההצהרות של כחלון בעירבון מוגבל, כי בכולנו לא חזקים בהבטחות לאחרונה, כפי שהודה רועי פולקמן כשהצהיר ש"הנסיבות השתנו" ולכן הם שינו את דעתם בנוגע לישיבה עם נתניהו תחת כתב אישום. ובכן, הנסיבות השתנו שוב, וכולנו שבה להיות לשון מאזניים - שיכולה להציב גבולות או לדרוש זכות וטו על חלומות המהפכה המשפטית של יריב לוין וסמוטריץ' ויוזמות החקיקה הפרסונליות שנועדו לחלץ את נתניהו מכתב אישום. כחלון הבטיח בקמפיין להיות ימין שפוי וממלכתי - בממשלת 60 אין לו שום תירוץ להפר את ההבטחה.

      2. חסינות זמנית לכחול לבן

      בזמן שנתניהו ינסה להוריד את גובה הלהבות בירושלים, בכירי האופוזיציה ינסו להבעיר את רחובות תל אביב במחאה ציבורית מהדהדת נגד מהלכי החסינות וההתגברות של נתניהו. הצעות החוק של מיקי זוהר ובצלאל סמוטריץ' לשינוי חוק החסינות כבר מונחות ומחכות רק לאות הפעלה, אבל נתניהו כנראה אפילו לא מתכוון להשתמש בהם, אלא להתמקד בפסקת התגברות רחבה מאוד שתמנע מבג"ץ להפוך החלטות של הכנסת והממשלה. המטרה של נתניהו פשוטה: לבקש חסינות מהכנסת, לסרס את היכולת של בג"ץ לפסול אותה, ולדחות את ההליכים המשפטיים לפחות בארבע שנים. זה מתלבש לו יופי על אידיאולוגיה ימנית שמרנית שמחכה שנים להתנקם באקטיביזים השיפוטי ולהגביל את בג"ץ.

      האגרסיביות המסתמנת של נתניהו הצליחה לעורר השבוע מפגני מחאה נדירים מצד פרקליטי צמרת שבדרך כלל חוששים להסתבך עם השלטון ועם אנשי עסקים מקורבים ומובחרים, ובעיקר לייצר שיתוף פעולה נדיר בין סיעות האופוזיציה. מחר בערב צפויים להגיע אלפי אנשים להפגנה ראשונה מסוגה שבה יופיעו על במה אחת נציגים של כחול לבן, העבודה, מרצ, ונציגי ארגונים אזרחיים. זה לא ענין של מה בכך, פחות מחודשיים אחרי קמפיין שבו הם אכלו אחד את השני, והיה כרוך בלא מעט מאבקים ומשחקי כוח; לא כולם בכחול לבן אהבו את שיתוף הפעולה עם מפלגות השמאל - יעלון ואשכנזי דחפו להוביל הפגנה עם צביון יותר ימני, אבל יאיר לפיד ובעיקר עפר שלח התעקשו שזה חייב להיות "אוהל גדול" ומכיל - וניצחו בקרב כיפופי הידיים וגרמו לזה לקרות (את הסיעות הערביות היה קצת יותר קשה להביא להפגנה תחת הכותרת המאוד גנרלית "חומת מגן לדמוקרטיה"). בכחול לבן עדיין מנסים לגייס קול ימני שינאם על הבמה והדהד גם לצד השני, ובינתיים שומרים על עמימות מלאה לגבי הליין-אפ הסופי של הדוברים בהפגנה.

      נציגי כחול לבן בגני התערוכה, תל אביב (ראובן קסטרו)
      לא כולם אהבו את שיתוף הפעולה עם מפלגות השמאל. מנהיגי כחול לבן (צילום: ראובן קסטרו)

      ההפגנה אמורה להיות יריית הפתיחה של מערכה פרלמנטרית, משפטית ותקשורתית נגד מהלכי החסינות של נתניהו. לאור ההבנה שבאמצעות הרוב הקואליציוני נתניהו יוכל להעביר כל מה שירצה כמעט בכנסת, חלק מרכזי ממנו יהיה ברחוב. כבר השבוע פעילי השטח של כחול לבן התמקמו מדי בוקר וערב מול בתיהם של בכירי הקואליציה עם ומגפונים צורחים באזהרות מארדואניזציה. בכחול לבן סימנו 22 ח"כים בקואליציה העתידית של נתניהו כמוקדי לחץ שקיבלו או יקבלו ביקור עד שתסתיים הרכבת הממשלה.

      ההרמוניה בכחול לבן רחוקה מלהיות מופלאה, עם הרבה אגו, אידיאולוגיות והשקפות עולם שונות וסותרות. לפיד בשיא המרץ ובטון כועס ועצבני, רב עם החרדים ותוקף את נתניהו אישית וישירות. גנץ ואשכנזי מאופקים וממלכתיים ומתנהלים בקצב אחר לגמרי, ויעלון וחייליו האוזר והנדל כל הזמן מושכים ימינה. כל עוד נתניהו דוהר קדימה - המטרה המשותפת מתחדדת ולעת עתה מתגברת על המחלוקות ואי ההסכמות. כל עוד נתניהו מנסה לרתום את המערכת הפוליטית לטובת האינטרסים שלו - החלקים השונים של כחול לבן יישארו יחדיו. כך שמהלכי החסינות של נתניהו נותנים גם לכחול לבן סוג של חסינות זמנית.

      3. מגבלות הקוקפיט

      רוב הישראלים כנראה לא יודעים לנקוב בשמו של מבקר המדינה הנוכחי, ולא מתעניינים בזהות מחליפו, אבל בתזזית שאחזה בלשכת נתניהו בתהליך בחירת המועמדים השבוע יש נמשל גם לגבי העתיד לבוא.

      נתניהו, כמו נתניהו, משך את הכול עד הרגע האחרון והותיר את קבלת ההחלטות בידי מישהו אחר; כשהוא נזכר לנסות לשלוט במושכות זה כבר היה מאוחר מדי - ובסופו של דבר הוא הגיע לשעת הש' עם שני מועמדים סופיים, שלאף אחד מהם אין שום קשר אליו. האיש שנתניהו רצה בתפקיד היה פרופ' אברהם דיסקין, למרות שמקורבו נתן אשל ניסה לקדם בתחילה את יעקב בורובסקי. במשך שבועות ראש הממשלה הבטיח לדיסקין את תמיכתו במרוץ, אבל אחרי שהופצו ציטוטים מכפישים מהארכיון ההיסטורי של דיסקין, דרעי וליברמן הטילו וטו וכשהמועמדות שלו עלתה על שרטון - נתניהו נסוג לאחור.

      מתניהו אנגלמן (צילום מסך)
      נתניהו מצא את עצמו עם מועמדים עם אזכור של גדולי יריביו. מתניהו אנגלמן (צילום מסך)

      כולם מסביב חיפשו שמות של מועמדים נוספים אך לדברי בכיר בקואליציה "אף אחד לא רצה להתקרב לנתניהו"; כחלון העלה את שמו של השופט ספי אלון - אבל בליכוד סירבו לשמוע מכל וכל על שופט והורידו את זה מהשולחן. במקום זה, בצלאל סמוטריץ' הביא לשולחן את מתניהו אנגלמן, מנכל המל"ג, שבכלל מקורב לנפתלי בנט, וליצמן הביא את עורכת הדין מיכל רוזנבוים, שחלקה בעבר משרד עם אחד מחבריו הקרובים של גדעון סער. כמה אירוני שבמקום שיהיה לו מועמד משלו - נתניהו מצא את עצמו עם שני מועמדים שבקורות החיים שלהם יש אזכורים של גדולי יריביו.

      עד הרגע האחרון נתניהו ניסה להשיב שליטה, ושעה וחצי לפני הדד-ליין הופיע שם חדש בבורסה - רונן פרץ, עורך דין ליכודניק שעובד כבר שנים במזכירות הממשלה, ורוזנבוים של ליצמן נזרקה מתחת לגלגל, לכאורה, כדי לרכז תמיכה במועמד אחד ולא לפצל את תמיכת הקואליציה. האם היה זה יאיר? האם זו הייתה שרה? האם רוחות הרפאים של גדעון סער הופיעו בבלפור או לחילופין צצו נושאים אחרים שהיו יכולים לסכל את מועמדותה? כל התשובות נכונות, למרות שמקורבי נתניהו התעקשו שמה שעמד מאחורי הסרת המועמדות הוא הרצון להימנע מפיצול קולות אל מול מועמד אחד של האופוזיציה. זו טענה קצת תמוהה, כי גם בצהריים כשהוכרזו שני מועמדים היה אפשר לטעון נגד פיצול הקולות, אבל ניחא. בשורה התחתונה, נתניהו יצא כשידו לגמרי על התחתונה ואילו השותפים - סמוטריץ' ודרעי - בישרו על ניצחון גדול. יחסית למי שחזר מהבחירות עם הישג שיא וקורטוב שיכרון כוח, סאגת המבקר חשפה אותו במלוא חולשתו.

      גיורא רום במשפט צ'יקו תמיר נובמבר 2009 (אורי לנץ)
      האיש שפשוט היה שם. גיורא רום (צילום: אורי לנץ)

      בתמונת המראה האופוזיציונית לא הצליחו לאתגר את המאמץ של הקואליציה להחליש את מוסד המבקר ולהציב מועמד עם רקע משפטי/שיפוטי כפי שהשתרש ב-20 השנים האחרונות. במרצ דווקא ניסו להרים את הכפפה, והציעו לשופט העליון לשעבר סלים ג'ובראן, אבל די מהר הבינו שם שכמו בסיפור ההפגנה, גם בסוגיית המבקר בכחול לבן לא ממהרים לזרום איתם. גם יאיר לפיד גילה את מגבלות הקוקפיט כשגבי אשכנזי פסל את הרעיון של פרופ' יפעת ביטון בגלל שלפני עשר שנים היא עבדה עם הקרן החדשה לישראל, מה היה מדביק להם תווית של שמאלנים. אז עפר שלח יצא למסע לחיפוש אחר שופט בדימוס שיהיה מעונין בתפקיד, אבל לא מצא אף מתנדב שייכנס לגוב האריות של נתניהו. וכך מצאו עצמם חברי הרביעייה ביום שני בצהריים מתווכחים ולא מצליחים להגיע להסכמות - ובלי שום קלף מנצח. כמה דקות אחר כך, גנץ הודיע בסיעה שהמועמד המסתמן של כחול לבן הוא האלוף (במיל') גיורא רום, שהסתובב בכנסת מזה שבועות בניסיון לגייס חתימות של ח"כים. רום הוא מועמד ראוי עם ניסיון מרשים, אבל בגדול - הוא האיש שפשוט היה שם.

      ההצבעה על המבקר חשאית, ועם טקטיקה נכונה, האופוזיציה יכולה לגייס קולות בצד השני ולייצר סיכוי אמיתי לנצח. בכל מקרה, מי שייבחר לא יהיה איש אמונו של נתניהו והוא יוצא כאן המפסיד הגדול. עם כל העוצמה הפוליטית שלו, זה היה אמור להיות די פשוט להיערך מראש עם מועמד חזק ואסטרטגיה מסודרת, אבל הראש של נתניהו במקום אחר ואחרים מבשלים לו את התבשילים, ובסוף, כמו ב-2014 כשרובי ריבלין נבחר לנשיאות על אפו ועל חמתו - הוא אוכל תבשיל שהוא לא רוצה. אז זה היה גדעון סער, הפעם אלה חבריו לקואליציה שהריחו את חולשתו ורקחו לו את המרקחת של מינוי המבקר. גם לדקה ה-90 של הרכבת הקואליציה נתניהו מגיע מוחלש ומבורדק - ואפשר להמר בזהירות שזה יסתיים בעוד שידור חוזר.