פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בר כוכבא, טורנירים ושריפת בובות: ל"ג בעומר בהיסטוריה הציונית

      עם השנים, הלכו והתווספו לל"ג בעומר מסורות ומנהגים שונים, וכחומר ביד היוצר, השתמשה בו גם הציונות להטמעת ערכיה והשקפת עולמה. מבר כוכבא כביסוס דמות הלוחם הישראלי ועד תחרויות ספורט להפגנת חוסנו של הצבר. אך האם מחג של גבורה יהודית נותרו היום המדורה והמרשמלו?

      ילדים חוגגים את ל"ג בעומר בישראל, שנות ה-40 (אתר רשמי)
      ילדים חוגגים את ל"ג בעומר בישראל, שנות ה-40

      "ל"ג בעומר זה מצא סוף סוף את תיקונו ואת משמעותו המקורית, האמיתית", שמחו לבשר בעיתון מעריב, היום לפני שבעים שנה. רק חודשיים קודם לכן הסתיימה מלחמת העצמאות, והמדינה שזה עתה נולדה בייסורים ובאבדות הפכה לעובדה קיימת. מי שלחם את מלחמת הקיום של העם הוא אותו יהודי חדש, שהחיה את דמותו של הגיבור שלא השפיל מבט מול צבא רומא האכזר.

      "האגדה הפכה למציאות, דפי ההיסטוריה קיבלו אקטואליות מיוחדת ויורשיהם של גיבורי בר-כוכבא ותלמידי רבי עקיבא מתהלכים בתוכנו במדי צבא ההגנה לישראל", הסביר כותב המאמר את הקרבה הגדולה שחשו אז בישראל כלפי החג. "משום כך כה קרוב הוא ללבנו יום שמחה זה", נאמר בכתבה. בעיתון חרות לדוגמא, הוגדר החג כ"חג האורים והגבורה".

      כמו חגים יהודיים נוספים, גם לל"ג בעומר יצקה התנועה הציונית תוכן משלה והתאימה אותו לרוח התקופה ולהשקפת עולמה. אבל נדמה כי בחג זה, לא הצליחו לחלחל המסורות באופן ברור ולהיאחז בתרבות הישראלית לאורך שנים. מה שבעיקר נותר ממנו הן המדורות הגדולות וגם הירי בחץ וקשת. החג, שראשיתו רק במאה ה-12, משתנה כל העת ומנהגיו אינם אחידים. כך בשנים האחרונות עולות ביתר שאת השאלות סביב מנהגיו, כמו הדיון שהפך בעצמו למסורת (לו תרם גם השרב): האם צריך להדליק מדורות, או שמא מדובר במנהג מיותר שאפילו נזקים בצידו.

      עוד בוואלה! NEWS
      האיומים בהלוויית האם והריב שנגמר ברצח: "איך אמשיך בלי דוד?"
      בעקבות בלוני התבערה: צה"ל צמצם את מרחב הדיג ברצועת עזה

      חג קליעה לאומי 1950 (ל"ג בעומר) (אתר רשמי)
      "חג קליעה לאומי", ל"ג בעומר 1950

      רינה לבנון, מתכנית "כזה ראה וחדש" שעוסקת בזהות יהודית-חילונית, הסבירה כי "ל"ג בעומר הוא מסורת מאוד מאוחרת והוא חג שקל יותר לראות את השכבות שלו; כל דור עשה בו שינוי ולכן גם מתעוררות יותר שאלות לגביו". את התכנית מפעילה התנועה הקיבוצית בתמיכת קרן אביחי.

      לבנון אמרה כי "הציונות חידשה הרבה חגים וחיפשה גיבורים להיאחז בהם, גיבור שהוא יהודי חזק, לא חלש ונירפה, ואז, לדוגמא, היא מצאה את בר-כוכבא בל"ג בעומר ואת יהודה המכבי בחנוכה". לדבריה, "בר-כוכבא היה דמות יחסית נשכחת שהציונות העלתה למרכז הבמה, בחיפושיה אחרי גיבור חדש. בקיבוצים עשו הד גדול סביב הדמות שלו ונערכו ימי ספורט שהתמקדו במיומנויות קרב עתיקות וירי בחץ וקשת ליד המדורה. וזאת למרות שמדובר בדמות שנויה במחלוקת שהובילה לאסון לעם היהודי".

      קצת לפני חגיגות יום העצמאות השני למדינה, הוחלט לצקת תוכן ממשי לדמותו של הלוחם היהודי החדש, שהגיע בדמותו של בר-כוכבא, ובהתאמה להתפתחות הטכנולוגית - תפס הרובה את מקומה של הקשת. באפריל 1950 הוכרז כי קליעה למטרה תהיה הספורט העממי של ישראל והאלופים לסקוב ומקלף הכריזו כי תוקם מועצה לאומית לענייני קליעה, שנועדה להוציא לפועל את חוק הקליעה שהוגש לכנסת.

      חג קליעה לאומי 1950 (ל"ג בעומר) (אתר רשמי)
      "ללמד בני יהודה קשת", עיתון "חרות" 1961

      ל"ג בעומר הוכתר כ"חג קליעה לאומי", בו יערכו תחרויות קליעה ארציות בהשתתפות הצבא, העתודות, הסתדרויות הנוער וגם אזרחים חובבי קליעה. ואכן, במשך מספר שנים היה החג ליום שבו הופגנו כישוריו של הלוחם הישראלי, ועל פי עיתון חרות, הייתה מטרת החג "ללמד בני יהודה קשת" - כפי שביקש דוד בקינתו על יהונתן.

      "זוהי הסיסמא המנחה את יוזמי התחרות ואת העוסקים בהדרכת הגדנ"עים במקצוע הקליעה כל השנה", הוסבר בכתבה. לא פחות מ-1,200 חניכי גדנ"ע השתתפו בתחרות הקליעה שנערכה בל"ג בעומר בשנת 1961. לצד הספורט הלאומי, נערכו עוד תחרויות ספורט רבות ברחבי הארץ. בתל אביב, השתתפו אלפים בתחרויות לבני נוער, ובנוסף נערכו בעיר טורנירים בכדורגל, כדורסל, כדורעף וטניס-שולחן, זאת בנוסף לתחרויות הוקי ובמשחק מחניים.

      בנוסף להפגנת חוסנו של הצבר, בל"ג בעומר של שנת 1961 גם הודלקו מדורות ביישובי הארץ. מיד לאחר שסיימו להתעמל, מיהרו הצעירים לשרוף באש המדורה את בובת אדולף אייכמן, שכן שנה לפני כן נחטף על ידי המוסד בארגנטינה, וכעת, שלושה שבועות אחרי שנפתח המשפט שלו, הפכה דמותו סמל לאויבי העם היהודי לאורך הדורות. חמש שנים קודם הייתה זו דמותו של נשיא מצרים, ג'מאל עבד אל-נאצר, שבובה בדמותו הועלתה על המוקד במדורה בתל-אביב על ידי חץ בוער משוח בזפת שנורה עליה.

      חג קליעה לאומי 1950 (ל"ג בעומר) (אתר רשמי)
      בובות אייכמן נשרפו במדורות ברחבי הארץ, 1961

      אך לצד הפגנת השרירים והצתת בובות אויבי העם היהודי, המדורות הפכו גם למוקדי פרחחות, שלא לומר, אלימות. כבאים שעמדו בכוננות מחשש לנזקי המדורות, ספגו לא אחת אבנים מידיהם של נערים נרגזים. בל"ג בעומר של שנת 1956 דווח על התנגדויות אלימות ומטחי אבנים שהושלכו על כבאים במספר מדורות בתל-אביב ובגבעתיים. בכיכר מלכי ישראל נערכה המדורה המרכזית ברוב עם, וחיים לבנון, ראש עיריית תל אביב דאז, בירך מעל הבמה את החוגגים. בחיפה עבר החג בשלום, ובחורשות שבעיר נערכו "קייטנות זוטא", כך דווח.

      גילויי הוונדליזם הגיעו גם לחיפה כארבע שנים לאחר מכן, וב"מעריב" דווח ש"חגיגות ל"ג בעומר על ידי ילדי חיפה עלו למדינה ממון רב בנזקים שטרם סוכמו". רב-פקד יצחק בודינגר, סגן מפקד נפת חיפה במשטרה, אמר בכאב כי "במו עיני ראיתי כיצד מושמד רכושה של העיר - עצי נוי, מבני עץ ושלטים, על ידי ילדים שהחליטו להבעיר מדורות, ופשע זה של השמדת רכוש בוצע לעיני מבוגרים שעמדו והביטו בשלוות נפש במדורות, בלי להפריע לזאטוטים ובבלי להסביר להם מהו הנזק שהם גורמים. הרי זו שערורייה!".

      במהלך השנים התווסף לחג רובד נוסף, של יציאה לחיק הטבע, כשאלפים רבים עלו להר מירון לציון יום פטירתו של רבי שמעון בר-יוחאי. זוהי מסורת שנמשכת כבר כ-400 שנה, אולם גם אופייה השתנה בעשרות השנים האחרונות.

      "מסורות שלא מדברות אחת עם השנייה"

      עם השנים המנהגים שניסו לחבר לחג הלכו ודהו. תחרויות ספורט כבר מזמן אינן מזוהות עם יום ל"ג בעומר, כמו גם קיומו של יום קליעה. גם הבטחתם של בכירי הצבא להפוך את ספורט זה למזוהה עם הצעיר הישראלי, נשמעת היום תלושה ורחוקה. "קשה להיאחז בל"ג בעומר", אמרה לבנון, "משום שזהו חג עם אוסף מסורות שלא מדברות אחת עם השנייה. זה לא כמו פסח, ראש השנה או שבועות, חגים שנטועים עמוק כבר בימי התנ"ך והמשנה". לבנון אינה מתפלאת שכבר כמה שנים "עולות ומתעוררות שאלות על החג, תכניו ומנהגיו, כמו הקריאה להפסיק עם הבערת מדורות הענק שהפכו למטרד סביבתי".