באשקלון הובא אתמול (שני) למנוחות אברהם אמון, בן 78 במותו, מראשוני הלוחמים בסיירת מטכ"ל, איש ציבור, פעיל במפלגת העבודה ומנהל מחלקות לשירותים חברתיים במספר רשויות מקומיות. "אדם שקשה לתאר את עוצמת האהבה שלו למדינת ישראל", אמר עליו בנו, אמיתי.
אמון נולד בטורקיה ב-1941. כשהיה בן שבע, בשנת 1948, עלה לישראל עם הוריו, אחיו ואחותו. המשפחה התגוררה במעברה ולאחר מספר חודשים נשלחו לאשקלון, מיד לאחר הקמתה. כשהיה בן 16 אביו נפטר והוא עבר לקיבוץ משמר השרון כ"ילד חוץ", השתלב בחברת בני הנעורים והיה במשפחה מאמצת, משפחת ברוג. אחד מילדי המשפחה היה בן גילו והשניים התיידדו. מדובר בנער אהוד ברוג, לימים אהוד ברק.
בדברי ההספד שלו אתמול אמר ברק על ההתרשמות הראשונה שלו מהנער שהגיע למשפחתו: "הכרנו כשבא לקיבוץ. גבוה קומה, יפה תואר, משדר בטחון שקט של הכרה בערך עצמו וחוסר רצון להדחק ולהתבלט, אלא לעשות את הטוב ותמיד להושיט יד".
עוד בוואלה! NEWS:
לאחר הסדר על התשלום: פרקליטי נתניהו קיבלו את חומרי החקירה
המומחה הפתולוגי בתיק עאישה א-ראבי: הבדיקה סותרת את האישום בהריגה
נשיאת העליון: שמירה על עצמאות השופטים - אבן יסוד בדמוקרטיה
במחצית שנת 1959 התגייס אמון לצבא ו"נעלם" ליחידה שאף אחד לא ידע את שמה וייעודה. אחרי שלושה חודשים התגייס ברק לטירונות חרמ"ש (חיל רגלים משוריין). כעבור מספר חודשים, בחופשת סוף שבוע בקיבוץ, נפגשו השניים ואמון שאל את ברק האם הוא מעוניין להצטרף לסיירת. ברק סיפר בהספדו כי "הוא שאל אותי: 'איך בטירונות?', אמרתי לו את האמת: 'קשה ומשעמם'. הוא היה במדי צנחן ושאל אותי: 'אתה רוצה להצטרף לסיירת?', שאלתי אותו: 'איזה סיירת?'. היו אז רק שתי סיירות בצבא - סיירת גולני וסיירת צנחנים. הוא ענה: 'סיירת מטכ"ל'. שאלתי אותו: 'מה זה סיירת מטכ"ל?', הוא אמר שהוא לא יכול להגיד, אבל הבטיח ששם קשה ומעניין. אמרתי לו שאני רוצה".
אמון, מהיכרותו עם הנער הצנום, סבר כי ברק יתאים לפרופיל הלוחם שמחפש מייסד היחידה, אברהם ארנן: חייל מקורי, יצירתי, לא שיגרתי, כזה שמפעיל את הדמיון, יוזם ומעז.
האבחנה של אמון אכן דייקה; ברק יהפוך ללוחם מהולל בסיירת מטכ"ל, מפקדה של היחידה ולבסוף אף יתמנה לרמטכ"ל. אמון עצמו הלך בנתיב אחר לגמרי - אחרי שהשתחרר שב לעירו, אשקלון, והחל להשתלב כעובד סוציאלי בעבודה במחלקת הרווחה. בתחילה הקים וניהל מרכז קהילתי לגמלאים הראשונים של העיר הצעירה ולאט לאט התקדם עד שהפך למנהל המחלקה. אחר כך יישם את הידע והניסיון שצבר כמנהל מחלקות הרווחה גם בקריית גת וגם במועצה האזורית חוף אשקלון.
בנוסף, כיהן אמון במשך השנים גם כחבר מועצת העיר אשקלון והיה פעיל במפלגת העבודה ונבחר להיות מזכיר הסניף שלה באשקלון. אמון וחבריו ליחידה שמרו על קשר לאורך כל השנים. בהספד שנשא בהלווייתו אמר עליו ברק כי "אברהם היה לוחם טוב, אמיץ, שקט ובטוח בעצמו. הוא פנה לדבר שהתאים לו יותר מכל- לעזור לבני אדם". לדבריו "הייתה בו אנושיות ונכונות אין קץ לעזור. הוא בחר תמיד לעשות את הטוב. כולנו בני חלוף, השאלה היא מה אדם משאיר אחריו, והוא משאיר את מעשיו, את החותם שהוא מותיר בלבבות. אברהם השאיר חותם עצום באלפי לבבות".
אברהם אמון הותיר אישה, דייזי, בת, ארבעה בנים ושבעה נכדים. כמי שמשפחתו הייתה ממקימות העיר אשקלון, הוא נשאר נאמן תמיד לעיר וגידל בה את משפחתו. "אבא היה איש משפחה למופת, אדם צנוע וזקוף קומה", אמר הבן אמיתי. לדבריו "רק לפני מספר ימים חגגנו את יום העצמאות למדינת ישראל, עבור אבא זה היה החג החשוב בלוח השנה. קשה לתאר את מה שהוא הרגיש בחג, הוא פרח ביום העצמאות".