העלבון שספג נשיא טורקיה באובדנה של איסטנבול היה גדול מדי עבורו מכדי שימשיך בהעמדת הפנים על חשיבותה של הדמוקרטיה בעיניו. עוד בספירת הקולות, כשהקרב היה צמוד, נהו במפלגתו על זיופים ואי-סדרים שפגעו לכאורה בהליך התקין.
אלו הטענות שהשמיעה אותה אופוזיציה בתום כל מערכות הבחירות בשנים האחרונות, אבל היה לה קייס - ארדואן הציב את נאמניו במוסדות השלטון, העביר חוקים שנועדו להיטיב עמו וזכה לסיקור תקשורתי חסר פרופורציות ביחס ליתר המועמדים. למרות כל זאת, מפלגת העם הרפובליקאי החילונית (CHP) רשמה ניצחון מהדהד בעיר הגדולה והחשובה ביותר בטורקיה, שבה החל ארדואן את הקריירה הפוליטית שלו בתור ראש עיר.
אם ההפסד באנקרה הבירה עוד היה צפרדע שארדואן מוכן לבלוע, איסטנבול היא סדין אדום. המצביעים אמרו את דברם על המשבר הכלכלי הכבד שעוברת טורקיה, שבמידה רבה אחראי לו ארדואן ישירות, אבל הנשיא לא מוכן היה להקשיב. ערעורים על גבי ערעורים הוגשו, עד שהגוף המכריע, ועדת הבחירות העליונה, הרוויה בנאמני השלטון, הורה על ביטול תוצאות הבחירות באיסטנבול אחרי לחץ כבד מהשלטונות.
עוד על הבחירות באיסטנבול
האיחוד על ביטול הבחירות באיסטנבול: טורקיה בדרך לדיקטטורה
"מי שמנצח באיסטנבול מנצח בטורקיה", נוהג לומר ארדואן. מבחינתו, לא יכול להיות מנצח אחר זולתו, ולכן מכבש הלחצים הגדול שהפעילו אנשיו על אנשי ועדת הבחירות. שופריו של הנשיא בדו תיאוריות קונספירציה שונות ומשונות שיסבירו את התבוסה הקשה, אבל התעלמו מהעובדה שאותן תקלות בהצבעה - מחסור בחותמת רשמית בקלפיות - לפתע לא היו קיימות באותן קלפיות ממש שבהן זכו אנשי מפלגת השלטון במושבים למועצות המקומיות בתוך איסטנבול.
הבחירות החוזרות יתקיימו בעוד כחודש וחצי, ועד אז איסטנבול תנוהל שוב על ידי ה-AKP. כמה שבועות בודדים היה בתפקיד מועמד האופוזיציה אקרם אימאמואלו, והוא כבר איבד את סמכויותיו. מול הקריאות להחרים את ההצבעה מחודשת, הוא הציג רוגע ושלווה. הוא משוכנע בניצחון שלו, והבטיח להילחם על הדמוקרטיה עד הסוף. דבריו קיבלו הד באירופה, וקצת בארצות הברית, שעדיין נזהרות לתאר את טורקיה כפי שהיא.
הכול צופים זיופים משמעותיים לטובת מפלגתו של ארדואן, אבל ייתכן שפער הקולות בסיבוב החוזר יהיה גדול מכדי שהממשל יוכל לזייף כדי להבטיח את ניצחונו. אם אימאמואלו ידהים שוב, הוא יצא מחוזק עוד יותר, כשמאחוריו אופוזיציה מגובשת. זו כבר הגיבה לפי כללי המשחק של ארדואן עצמו - היא הגישה עתירה לביטול תוצאות הבחירות לנשיאות אשתקד, שהעניקו סמכויות נרחבות לנשיא, על בסיס הטיעונים של מפלגת השלטון. ועדת הבחירות לא צפויה לקבל זאת, אבל מתנגדי ארדואן משיבים מלחמה שערה למרות ההפחדות והדיכוי של השנים האחרונות.
המשבר הכלכלי, שהניח את היסודות למהפך האופוזיציה בערים הגדולות, עשוי רק להעמיק עד הבחירות החוזרות. המשקיעים נרתעו מלשים את כספם על הכלכלה הטורקית לאור חוסר ההכרעה בבחירות והעיכוב ברפורמות הכלכליות הנדרשות כתוצאה מכך, בד בבד עם סנקציות אמריקניות אפשריות בשל עסקת הטילים עם רוסיה.
ארדואן לא מוכן להישמע לדרישות ממשל טראמפ, שעמו הוא חבר בברית נאט"ו, ורוצה לשמור על יחסיו הטובים עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. הוא מסתכן בעיצומים כלכליים כואבים, כמו אלו שהטילה וושינגטון כשרצתה בשחרורו של הכומר אשתקד, ואלו ודאי יגרעו ממנו עוד קולות של אזרחים שאינם עומדים או רוצים לסבול את העול הכלכלי רק בשל משחקי האגו של נשיאם.
הסיכויים מטבע הדברים הלא טבעיים עם ארדואן, שאולי סימן את הקלפיות המועדות לפורענות שבהן עליו לבחוש טוב יותר הפעם. אף על פי כן, כבר קרו מקרים שבהם משטרים סמכותניים שגו בהערכת כוחם האמיתי של יריביהם, כזה שלא ניתן לזיוף מבלי לגרום לאותם מיליוני מרומים לצאת לרחובות בזעם. כמה מאות ממצביעי האופוזיציה כבר הראו סימני תרעומת על ביטול התוצאות כשיצא להפגין עם סירים ומחבתות, כמיטב המסורת הטורקית.
ארדואן, שכמה מבכירים במפלגתו מתכננים לפרוש ממנה לאור מהלכיו האחרונים, עוד עשוי להתחרט על שלא קיבל את ההפסד המקורי. מעכשיו יכולים ללכד את האופוזיציה נגדו דרך רמיסת רצון הבוחרים ולהנחית עליו מפלה כואבת עוד יותר.
(עדכון ראשון 11:18)