זו הייתה אחת משביתות הרעב המוזרות יותר שידעו האסירים הביטחוניים ובתי הכלא בישראל. בשורה התחתונה: כולם יכולים להיות מרוצים. חמאס יכול לנופף בהישג משמעותי שהצליח להביא לכל האסירים: הכנסה של טלפונים ציבוריים לאגפים של האסירים הביטחוניים, תקדים שלא היה עד כה בתולדות המדינה.
האסירים, שיוכלו לתקשר עם בני משפחותיהם באופן סדיר, קבוע, ללא תלות בביקורי משפחות בלבד. וכמובן שב"כ שמעתה יוכל לנטר את השיחות היוצאות מבתי הכלא בצורה יעילה יותר. ואפילו שירות בתי הסוהר והשר לביטחון הפנים גלעד ארדן, שהתעקשו שלא להסיר את שבשי הטלפונים הסלולריים ועמדו במשימה, למרות שהקרדיט על ניהול המו"מ נגנב מהם מעט בעקבות התערבות שב"כ.
עוד בנושא:
לאחר התקנת משבשי הקליטה: בדיקות קרינה בוצעו בבתי כלא בדרום
דקר קציני שב"ס בגלל הצבת משבשי הקליטה: אישום נגד אסיר חמאס
השביתה הזו החלה בקול תרועה גדולה מצד אסירי חמאס, עם הבטחות ואיומים מצד מנהיגי אסירי הארגון להוביל שביתת רעב ממושכת. צמרת חמאס בעזה ובחו"ל נרתמה לעניינים וכבר החלו להישמע איומים מצד הארגון לשגר רקטות לעבר ישראל אם השביתה תוחרף. בשלב כלשהו, ירי הרקטות לעבר ישראל ממש במקביל לתחילת "השביתה" אפילו יוחס להזדהות של יחיא סינוואר, מנהיג חמאס, עם האסירים השובתים בכלא.
אולם כבר עם תחילת אותה "שביתה", התברר שאין כמעט קופצים על המציאה. הנהגת אסירי חמאס בכלא החליטה לתת עוד ארכה לניהול השיחות עם שירות בתי הסוהר ושב"כ במקום להחריפה ולכך כנראה הצטרפה ההבנה של צמרת הארגון בעזה שלאחר הבחירות צפויה הסדרה נרחבת יותר בין חמאס וישראל סביב הרצועה.
וכך, האיומים והפאניקה בישראל ובשטחים סביב השביתה, פינו מקום לשיחות ענייניות שהובילו לתוצאה הרצויה לרוב המעורבים: האסירים יקבלו טלפונים ציבוריים, ממש כמו האסירים הפליליים, עם הגבלת שיחות וזמן כמובן ויוכלו לשוחח עם משפחותיהם. עד כה השיחות הללו נוהלו באמצעות טלפונים ניידים שהוברחו לכלא בשלל שיטות, לעיתים רבות דרך גופם של אסירים אחרים. מבחינת שב"כ, השליטה בטלפונים הללו תפחית את הדרישה להברחת מכשירי סלולר (שתימשך מן הסתם גם לאחר ההסכם) ותאפשר שליטה בשיחות היוצאות .
ועדיין צריך לציין, ההישג ייזקף לזכות אסירי חמאס. בתחרות הקשה מול הפתח, יש כאן הישג פוליטי משמעותי. הנה חמאס עם מעט איומים ומאמץ ואפילו כמעט ללא שביתת רעב, מצליח לייצר תוצאה שפתח בכל עשרות שנות פעילותו בכלא, לא הצליח לייצר. בשביתת הרעב הגדולה של מרוואן ברגותי, ישראל התעקשה והצליחה שלא לתת לברגותי וחבריו מהפתח שום הישג והצליחה בכך. והנה דווקא מול חמאס, ישראל מעניקה סוג של פרס לאסירי הארגון. הנקודה הזו היא רק המשך של המגמה שישראל מציגה בשנה האחרונה: יותר ויותר הבנות מול חמאס בעזה, אפס הבנות מול הפתח והרשות בגדה.
