בג"ץ ביטל היום (שני) את החלטת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיכאל אגמון גונן, שקבעה כי על הפרקליטות לתעד את כל הראיונות שנערכים לעדי תביעה. בכך קיבלו השופטים את העתירה שהגישה פרקליטות המדינה נגד ההחלטה.
ראיונות עדים הם הליך שגרתי שנעשה לעדי התביעה לפני שהם מגיעים לבית המשפט, כדי להכינם, לרענן את זיכרונם ולתת לתובע אפשרות להתרשם מהם באופן ישיר. עם זאת, קיים חשש שבמהלך הרענון יעלו פרטים שלא הוזכרו בחקירת המשטרה, ולכן להגנה לא הייתה הזדמנות להיערך אליהם, וכן כי במקום "רענון זיכרון" הריאיון יגלוש ליישוב סתירות ופערים שעלו בעדות.
החלטתה של אגמון גונן ניתנה בחודש דצמבר במסגרת דיון בפרשת שוחד נרחבת בחברת "מי אביבים". עורכי הדין ינון סרטל, ציון סהראי וניר לזר, שמייצגים את אחד הנאשמים, ועו"ד מירי פרידמן, שמייצגת נאשם נוסף, טענו כי בראיונות שקיימה הפרקליטות לעד המדינה שאמור להעיד בתיק, בוצעו התובעים מעין "השלמות חקירה" או "סגירת חורים". בתגובה לטענותיהם ניתנה ההחלטה התקדימית - בוטלה.
השופט מני מזוז, שכתב את עיקר פסק הדין, ביקש שלא להכריע בשאלה האם ראוי לחייב את הפרקליטות בתיעוד ראיונות עדים, ובאילו תנאים. הוא הדגיש כי דרך המלך להסדיר את הסוגייה היא בחקיקה, אולם בכל מקרה בית המשפט העליון כבר קבע בעבר הלכות בעניין - שלא חייבו את המדינה לתעד את הראיונות - ולכן בית המשפט המחוזי לא יכול היה לסטות מהן. על בסיס זה החליט לקבל את העתירה, ולבטל את ההחלטה.
הנשיאה אסתר חיות הצטרפה לעמדתו והוסיפה: "השאלה העומדת לדיון בעתירה זו אינה האם הרעיון לתעד ראיונות עדים בתיעוד חזותי או קולי, הוא רעיון נכון וראוי. השאלה היא האם היה מקום לכך שבית המשפט המחוזי יקבע במסגרת החלטת ביניים בהליך פלילי קונקרטי הסדר משפטי חדש בסוגיה זו, תוך סטייה מהלכות קיימות ומחייבות של בית המשפט העליון. כחברי, אף אני סבורה כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה". לעמדתם הצטרף גם השופט חנן מלצר, והעתירה התקבלה פה אחד.
בדיון בעתירה, שנערך בחודש שעבר, טענת נציגת המדינה "אין עוגן בחוק לחובה הקליט את כל ראיונות העדים שהתביעה עורכת. אין לזה עוגן בחוק, וגם לא לקבוע שעדותו של כל עד שיוקלט היא פסולה. מה שיש הוא פסיקה שאומרת בדיוק את ההפך מזה. חובה כזו יש לקבוע בחקיקה ראשית, ולא בחקיקה שיפוטית. יש לזה השלכות".
השופטים חיות ומזוז העירו כי הגשת בג"ץ כנגד החלטת ביניים, שלא ניתן לערער עליה, היא צעד נדיר ביותר. הם ביקשו מנציגת המדינה לנמק מדוע היה צורך לנקוט בצעד כה חריג. עו"ד שמואלי מפרקליטות מיסוי וכלכלה השיבה כי לגישת המדינה, ההחלטה לוקה באי סבירות קיצוני. "באמת המדינה לא מגישה עתירות כאלה כל יום" אמרה. "במקרה הזה חשבו היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה כי צריך כבר כעת לפעול לביטול ההחלטה".
עו"ד סרטל היה הראשון לטעון מטעם הסנגורים שתמכו בהחלטת השופטת. הוא התעקש כי על ההחלטה לחול לכל הפחות בתיק בו נקבעה, פרשת השוחד ב"מי אביבים". "בהליך הזה, בית המשפט נחשף לכך שהראיונות הפכו להיות בפועל חקירה", טען. "במקביל לניהול ההליך מתקיימת חקירה נוספת ומתגבשים חומרי חקירה חדשים. לא כי הם חויבו לתעד או לא, אלא בגלל איך שהן נוהגים. זו המציאות שאנחנו נמצאים בה". עו"ד פרידמן הוסיפה כי התנהלות הפרקליטות פוגעת "פגיעה ממשית ואמיתית" ביכולתה להגן על הנאשם.
הסנגוריה הציבורית, שהצטרפה לדיון באמצעות עו"ד מורן כרמון, הציעה מעין דרך ביניים לפיה תהיה חובה לתעד ראיונות עדים רק כאשר מדובר במפגשים מסודרים שעשויים להניב חומר חקירה חדש. עם זאת, לדברי הסנגוריה בכ-90% מהתיקים הליך הרענון מתמצה בקריאת ההודעה שמסר העד במשטרה, לעתים במסדרון בית המשפט רגעים לפני העלייה לעדות. במקרים אלו, גרסו בסנגוריה, אין צורך בתיעוד מסודר.
