"פעם ראשונה זה 25 שנה שהקול שלי נשמע בבית הדין", כך אמרה לי בדמעות אחת הנשים הראשונות שליוויתי כעובדת סוציאלית מטעם עמותת "מבוי סתום". סרבנות גט לא מגיעה בהכרח לאחר אלימות, אך בהרבה מקרים מסורבות הגט שאותן אני מלווה מגיעות מתוך קשר זוגי בעייתי, שמופעלת בו אלימות מסוג אחד או יותר. לצערי, קול האישה שהושתק במערכת הזוגית האלימה, כשהבעל שלט על האישה ורק קולו הוא שנשמע, לעיתים מושתק שוב בבית הדין. זה קורה כשהדיינים לא מספיק קשובים לאישה ולא מספיק רגישים לאלימות שחוותה.
כך למשל, כשהדיינים מציעים לאישה לפנות ל"שלום בית", נדמה שהם לא מבינים כמה מסוכנת יכולה להיות הצעה זו. האישה, שסוף סוף הצליחה להכיר בכך שלא טוב לה והיא רוצה להיפרד מהאדם שפוגע בה, מוצאת עצמה מול מקור סמכות שמציע לה לשוב לאותו קשר מזיק. בהצעה ניתן למצוא רמז לכך שאם לא תסכים - הרי היא האשמה בפירוק הנישואים. בכך משוחזרים ההשתקה והחוויה שהקול שלה אינו חשוב.
לקריאה נוספת בנושא
בשל סירובו לתת גט: בית הדין הורה לפטר אדם מעבודתו בתוך חודש
לאחר 17 שנה: סרבן הגט הקשה ביותר בישראל עשוי להשתחרר ממאסר
"מתחילה את החיים מחדש": הנשים העגונות שנאבקו להשתחרר - וניצחו
התורה וההלכה הן לא אלה שכובלות את מסורבות הגט ומולידות את היחס הבעייתי לפעמים כלפיהן, אלא ההתנהלות המורכבת של המערכת. הדיינים בבית הדין הרבני ברובם אנשים טובים, יודעי הלכה, שרוצים לעשות את הטוב ביותר, אך לצערי פעמים רבות שיקולים פוליטיים ומערכתיים גוברים על המוסר הפשוט.
דמיינו עולם שבו מחמירים יותר במצוות שחרור עגונות, או בחשש מעינוי דין, ושיקולים אלה גוברים על החשש מ"גט מעושה" (גט שניתן בכפייה, ונחשב פסול). כאישה דתיה אני מאמינה כי חובה לעשות לאל ידינו על מנת למצוא כל פתרון הלכתי שיביא לשחרורה של האישה העגונה והמסורבת גט, ופסיקות הלכתיות קיימות מוכיחות שהדבר אפשרי.
השמעת קולה של האישה - חוויה מרגשת עם ערך תרפי
בשנים האחרונות אכן חל שיפור, וישנם דיינים שמפעילים את סמכותם על הבעל המנצל והאלים, ומגלים רגישות כלפי הסיטואציה המורכבת וכלפי האישה. אך הדרך עוד ארוכה.
טענות כמו "בכל מקום יש שחיתות" או ש"בבית המשפט המצב לא יותר טוב" - לא באות בחשבון. שכן בית הדין הוא לא "עוד מקום" והדיינים אינם "עוד אנשים". הדיינים מייצגים את התורה ואת ערכיה וכשהם מתנהגים בצורה שאינה מכבדת ערכים אלה - שם שמיים מתחלל.
השמעת קולה של האישה בבית הדין היא חוויה מרגשת בעלת ערך תרפויטי עצום. העבודה הטיפולית שאנו, העובדות הסוציאליות ב"מבוי סתום" עושות עם האישה, היא חלק אינטגרלי בתהליך ההעצמה אותו היא עוברת במטרה להשיג את חירותה. אנו זוכות ללוות את הנשים בדרכן אל החופש ולסייע להן למצוא את קולן שנאלם. אני מתפללת שנהיה חברה שמכבדת האחד את השני, מעצימה את כל חבריה ומתנהגת על פי ערכי התורה.
הכותבת היא עובדת סוציאלית בעמותת מבוי סתום