על הבמה במתחם התחנה בירושלים העמוס במשפחות וילדים בחודש אוגוסט, הגיעו השבוע נשים מסורבות גט לשעבר לספר על ניצחונן ולחגוג את החופש שהשיגו לאחר מאבקים ממושכים. גלית מעטוף, אם לשישה, סיפרה כי בארבע השנים הראשונות כלל לא הבינה שהיא מסורבת: "הוא אף פעם לא אמר שהוא מסרב. בכל פעם שהגענו להסכמות הוא ביטל וכך ארבע שנים הייתי עסוקה בהישרדות. לא הצלחתי בכלל להבין מה קורה".
מעטוף נתקלה בפייסבוק בעמוד של "יד לאישה" שמסייע לנשים עגונות ומסורבות גט. "לא חשבתי שאני נמצאת במצב הזה, אבל בכל זאת פניתי ורק אז הבנתי שאני באמת מסורבת גט. אם יש תהליך גירושים שנמשך ונמשך, זה אומר שיש פה בעיה", היא מסבירה. על הדיון האחרון בבית הדין מספרת מעטוף, "חשבתי שזה עוד דיון מיותר לגמרי, אבל בדיון עצמו קמתי ואמרתי פשוט שאני מוכנה לתת 'כך וכך', אם אני מקבלת היום את הגט. בדגש על היום. הדיינים שאלו אותו והוא התנדנד ולבסוף אמר כן". ביום למחרת, היא כבר חגגה את שחרורה.
לאחר חמש שנים של דיונים ומאבקים, קיבלה מעטוף ביום העצמאות שעבר את הגט. "פשוט ישבתי ורעדתי ואמרתי לעורכת הדין שאני לא אאמין עד שזה לא יקרה. ואז הוא אמר 'כן'. ואני יצאתי, הרגליים שלי רעדו, היה לי קשה לעמוד. הגעתי הביתה אחרי הדיון ונכנסתי למיטה כי הרגשתי מותשת נפשית, חסרת אנרגיה לגמרי. מצד אחד כל השמחה שזה סוף סוף קרה ומצד שני קשה להאמין וזה שואב המון אנרגיות. זה היה יום קשה ושמח", כך מתארת את אותו היום.
לצד מעטוף ישבו שתי נשים נוספות שקיבלו גט לאחרונה והגיעו כדי לחשוף את סיפורן בפני הקהל שכלל עשרות אנשים. בצדי הבמה הוצבו עשרה איורים שציירו אמנים בהשראת סיפוריהן של עשר נשים שקיבלו לאחרונה גט ומביעים בקשות ואיחולים שלהן. זאת, כחלק מפרויקט "מאיירים חופש" של ארגון "יד לאישה" מבית רשת אור תורה סטון.
מירב, אם לשישה מאשקלון, קיבלה את הגט שבוע לפני פסח האחרון. "חירות תרתי משמע. לקח לי זמן לעכל את זה מרוב שלא האמנתי שזה אמיתי, אבל המלחמות עדיין נמשכות", היא מספרת. למירב לקח כמעט שנתיים לקבל את הגט שביקשה אחרי שהבינה כי היא תקועה במעגל אלימות ומתארת דיונים ממושכים ללא תועלת בבית הדין הרבני: "יום אחד פתאום ראיתי מדבקה של "יד לאישה" בשירותים בבית הדין והחלטתי עם כל הבכי לקחת את הטלפון ולהתקשר".
"יום למחרת חזרו אלי ותוך כמה ימים כבר נפגשתי עם לימור חג'ג' הטוענת הרבנית. היא נתנה לי להאמין שאני בתהליך נכון. נתנה לי ביטחון שיש מישהו מאחורי שמחזק תומך ומבין, שזה לא מובן מאליו. היא נתנה לי להרגיש הכי בטוחה בעולם". גם מירב מתארת כיצד הגיעה לעוד דיון שגרתי של הוכחות: "זה פשוט קרה, לא יודעת איך. בהתחלה הוא רצה לחשוב על זה, ואז אמרו לו 'לא, עכשיו תיתן את הגט'". עם זאת, היא מספרת כי גם עכשיו נמשכים המאבקים מול בעלה לשעבר וכי נשארו לה צלקות שמקשות עליה לתת אמון.
אחד האיורים שהוצבו כחלק מהפרויקט כלל ירקות, סלט ואת הברכה "שנה של שגרה ברוכה". זה מה שמאחלת לעצמה ש', אם לשישה מאזור ירושלים. ש' מתארת אלימות קשה ממנה סבלו היא וילדיה. היא העדיפה שלא להיחשף וישבה אמש בקהל, אך מתארת את שעברה. "הותקפתי באחת הפעמים באלימות קשה שגרמה לי לזעזוע מוח וחבלת ראש. המכה הזו היא מה שהעיר אותי וזה נתן לי את הפוש".
אחרי תקיפה זו ביקשה ש' גט. על היום שבו קיבלה אותו סיפרה: "בחיים לא האמנתי שיכולה להיות שמחה כל כך גדולה. זה היה חג גדול בשבילי, הרגשתי שאני מתחילה את החיים מחדש והכל השתנה לטובה. זה היה מפתח להתפתחות ולצמיחה אישית". אחרי כל הסבל והקשיים, היא מספרת על רצונה לחיים רגילים. "בגלל שהיה כל כך קשה, אני כל כך מצפה לשגרה ומאז שקיבלתי את הגט אני מרגישה שאני יכולה להתפתח ושנפתחו לי שערים". בהתאם לכך, איירה האמנית אילנה שטיין את הציור שמסמל ארוחת ערב פשוטה עם ילדים.
"החלטנו להתרכז ברגעי האושר"
לפי נתוני בתי הדין הרבניים, במהלך השנים 2012-2016 נרשמו 809 מקרים של סרבנות גט. בשנת 2017 השיגה היחידה המיוחדת של הנהלת בתי הדין הרבניים המטפלת בהתרת עגונות גט ל-216 נשים שבעליהן נעלמו בארץ ובחו"ל.
עם זאת, ב"יד לאישה" אומרים כי המספרים הרבה יותר גבוהים. "תופעת סרבנות הגט היא חרפת העולם היהודי, גברים מעגנים את נשותיהן בכוונת תחילה ומחזיקים בהן כשבויות, זה הרי בלתי נתפס", אמרה מנכ"לית הארגון פנינה עומר. "באופן יוצא דופן החלטנו הפעם להתרכז ברגעי האושר של הנשים עם קבלת הגט והיציאה לחופשי ולא במסע המפרך שעבר עליהן, ביקשנו מהנשים שהשתחררו לחלום ולהביע משאלת לב לכבוד השנה החדשה. מבין כל האיחולים ריגשה אותי במיוחד, משאלתה של א', שרק השתחררה ומה שביקשה לשנה החדשה היה, שחברתה שעגונה כבר 17 שנים, תזכה סוף סוף להשתחרר".