אשכנזים מרוויחים יותר, עבודה לא מחלצת מעוני: הפערים בישראל נחשפים

בצל בחירות 2019, מרכז אדוה פרסם היום (ראשון) את הדוח השנתי "תמונת מצב חברתית'' שממצאיו שופכים אור על תחומי העבודה והשכר, דיור, בריאות, רווחה וכו'. מחברי הדוח, ד"ר שלמה סבירסקי, אתי קונור אטיאס ואביב ליברמן מאמינים כי הנתונים המוצגים בדוח יעוררו את השיח בנושאי מדיניות חברתית-כלכלית, במיוחד לקראת ההליכה לקלפיות.

מנתוני הדוח עולה כי מספר המפרנסים במשקי הבית גדל אך ישראלים רבים יוצאים לשוק עבודה בו ההכנסה נותרת נמוכה וכן רמת החיים. בזמן שיש גידול בצמיחה, אין גידול בשכר הריאלי ופערים בשכר בין גברים לנשים נשמרים. כך גם אשכנזים מדור שני עדיין מובילים בסולם השכר, כאשר יוצאי קהילת אתיופיה נמצאים בתחתית. בתחום הדיור, נרשמו עלייה במספר משקי הבית הגרים בשכירות ופערים בשיעורי הבעלות על דירות, ונמצא כי 27.4% מכללי משקי הבית מוציאים כ-30% מההכנסה הפנויה שלהם על דיור.


עוד בוואלה! NEWS:
שעות אחרי שפורסמו ההבנות: נורו חמש רקטות מהרצועה לישראל
גופת נעדרת מבאקה אל-גרבייה אותרה ליד חריש; בעלה נעצר
טרגדיה באילת: שני צעירים כבני 20 נהרגו מקריסת עץ דקל

לדברי ד"ר שלמה סבירסקי, המנהל האקדמי של מרכז אדוה, "שוק העבודה, כפי שהוא כיום, אין בו כדי לאפשר לכל הישראלים רמת חיים נאותה. זאת כיוון ששורר בו פיצול עמוק, בין "אומת סטארט-אפ" צרה ובין פריפריה רחבה. על המדינה להוביל מהלך של פריצה מתוך גבולות "אומת הסטארט-אפ" והשקעה בפיתוח כלכלי מאוזן של כל חלקי הארץ וכל חלקי האוכלוסייה".

משקל ההכנסה מעבודה, המשוכלל בהכנסה הכוללת של משקי הבית, גדל בין השנים 2000 ו-2017 בממוצע, בכל אחד מהעשירונים הראשון ועד השביעי, ובעיקר בשני העשירונים הנמוכים ביותר. בעשירון התחתון עלה משקל ההכנסה מעבודה מ-31.7% ל-52.3% ובעשירון השני - מ-47.9% ל-60.0%. גידול זה, גם אם הוא משקף במידת מה עליות שכר - כדוגמת העלאת שכר המינימום - וחרף השפעתן של תכנית מס הכנסה שלילי ותוכניות שונות לעידוד תעסוקה, הוא משקף בעיקר גידול במספר המפרנסים במשקי הבית בעשירונים אלה.

בין השנים 2017-2000 גדל מספר המפרנסים בעשירון התחתון ב-65%, בעשירון השני ב-56%, בעשירון השלישי ב-54% ובעשירון הרביעי ב-43%. הכנסות משמעותיות מהון מדווחות בעיקר בעשירון העליון. ב-2017 היוו הכנסות מהון 6.6% מהכנסות משקי בית בעשירון העליון - גידול בהשוואה ל-2016 שעמד על 5.5% אך ירידה בהשוואה ל-2015, אז עמד השיעור על 10.9%.

חלק משמעותי של הכנסות אלה מקורן בשכר דירה. חישוב שערכו על בסיס סקר הכנסות והוצאות משק הבית לשנת 2017 העלה כי באותה שנה, 73% מסך תשלומי שכר דירה בישראל בשכירות פרטית הגיעו לידי שלושת העשירונים הגבוהים. העשירון העליון לבדו גרף כ- 44% מסך ההכנסות של שכר הדירה באותה שנה. עוד נציין כי בקרב שני העשירונים העליונים, שיעור בעלות של שתי דירות ויותר גדל מ- 9.7% ל 27.4% ב-2017.

הכנסות מקצבאות ותמיכות היוו ב-2017 קרוב למחצית מכלל ההכנסה של משקי בית בעשירון התחתון, 37% מכלל ההכנסה של משקי בית בעשירון השני וכרבע מהכנסות משקי הבית בעשירון השלישי. בשני העשורים האחרונים הצטמקו הכנסות משקי הבית מקצבאות ומתמיכות, כתוצאה של הקיצוצים הגדולים שנעשו בקצבאות המוסד לביטוח לאומי בשנות משבר האינתיפאדה השנייה. הנפגעים הגדולים מאותם קיצוצים היו ששת העשירונים הנמוכים: בעשירון התחתון, לדוגמא, ירד משקל הקצבאות והתמיכות בתוך כלל הכנסות משקי הבית מ-66.6% ל-45.8% ובעשירון השני מ-50.4% ל-37.2%. גורם נוסף שהוביל לגידול במספר המפרנסים טמון בהעלאת גיל הזכאות לפנסה ולקצבת זקנה בשנת 2004, מ-60 ל-62 לנשים ומ-65 ל-67 לגברים.

הגם שהגידול במספר המפרנסים העלה במעט את ההכנסה של משקי הבית, לא היה בו די כדי לשנות באופן מהותי את סולם ההכנסות. רבים מן המפרנסים החדשים נקלטו בענפים ובעיסוקים נמוכי שכר או במשרות חלקיות כגון בענפי השירותים: מכירות, מלצרות, מטפלים סיעודיים, מאבטחים. שיעור גבוה של עניים נרשם בקרב עובדים ועובדות בענפים כדוגמת בינוי ותחבורה - 22.5% ו-12.2%, בהתאמה.

ב-2017, ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו מכל ארבעת מקורות ההכנסה של משק בית, שבראשו שכירים בעשירון העליון, עמדה על 60,484 שקל, פי 12 מההכנסה המקבילה של העשירון התחתון, שעמדה על 5,079 שקל.

נתונים בדוח מציגים כי השכר במשק גדל בקצב נמוך משמעותית מן הגידול בצמיחה. פירוש הדבר שהצמיחה איננה מתרגמת באופן אוטומטי לגידול בשכר, ובוודאי שלא לגידול זהה. המשק הישראלי שב לצמוח מאז האינתיפאדה השנייה שהביאה עמה משבר כלכלי עמוק. השכר הריאלי עלה אך הוא גדל בשיעור נמוך משיעור הגידול בתמ"ג לנפש.

על פי הנתונים, ישראל נמצאת בצמיחה, אך הדוח לא נלווה לגידול מקביל בשכר. משנת 1990 נפתח פער בין הגידול בתמ"ג לנפש לעלייה בשכר. בשנים 2013- 2014 הגיע הפער בין שיעור הגידול בתמ"ג לנפש ובין שיעור הגידול בשכר הריאלי לשיא, והחל משנת 2015 הוא מצוי במגמת ירידה איטית. לפיכך, הצמיחה איננה מתורגמת בהכרח ובאופן אוטומטי לעליית שכר כללית. כך, רווחי הצמיחה עשויים לזרום לכיסם של בעלי ההון יותר מאשר לכיסם של העובדות והעובדים מן השורה. על פי הנתונים האחרונים חלקם של המעסיקים בעוגת ההכנסות הלאומית עלה, בעוד חלקם של העובדים הצטמק.

ב-2017, התגמול של המנכ"לים והמנהלים הבכירים בתאגידים הגדולים ירד, יחסית ל-2016. הירידה המשמעותית הייתה, לראשונה, בתגמולים המרכיבים את השכר, זאת בשעה שהמענקים, תשלום מבוסס מניות ו"אחר", כמעט ולא השתנו או עלו. חלק מהירידה עשוי להיות מוסבר בחוק להגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי, שנכנס לתוקף באוקטובר 2016.

עם כל זאת, תגמול מנהלי התאגידים הגדולים היה גבוה ביותר. מנכ"לים באחת מ-100 החברות הגדולות ביותר, שמניותיהן נסחרות בבורסה התל אביבית ("תל אביב 100" בין השנים 2016-2011 ו-"תל אביב 125" בשנת 2017) תוגמלו, בממוצע, בסכום שנתי כולל של 4.45 מיליון שקל, או 371 אלף שקל בחודש - פי 36 מהשכר הממוצע במשק.

בשנת 2016, 23% מהשכירים הישראלים שעבדו במשרה מלאה, קיבלו שכר נמוך המוגדר על ידי ה- OECD כשכר שאינו עולה על שני שלישים של השכר החציוני במשק. נתון זה הציב את ישראל במקום גבוה בשיעור המקבלים שכר נמוך.

התמונה המתקבלת היא של ישראלים רבים מדי המקבלים שכר שאינו מאפשר להם לממש ציפיות לרמת חיים הנתפסת כנורמטיבית בישראל, כגון רכישת דירה, מימון תשלומי הורים, הנדרשים כיום בהרבה מוסדות חינוך, ורכישת רכב פרטי.

על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, בשנת 2016 עמד השכר הממוצע של גברים שכירים לחודש עבודה על 12,446 שקל, וזה של נשים שכירות על 8,469 שקל. בין השנים 2000- 2016, שכר הנשים עלה יותר משכר הגברים, אך פערי השכר בישראל עדיין גבוהים.

למרות צמצום פערי האי שוויון בין המגדרים היחסיים, ישראל עדיין ממוקמת במקום לא מחמיא בקרב ארצות ה-oecd. מהנתונים עולה, כי הפער בשכר החציוני בין נשים לגברים בארצות החברות בו ישראל מצויה קרוב לתחתית הדירוג, עם פער של 21.6%.

בשנת 2017 ,שכרם של אשכנזים דור שני עמד על 36% מעל השכר הממוצע וזה של מזרחים דור שני עמד על 13% מעל הממוצע. שכרם של עולי ברית המועצות לשעבר היה בקרבת הממוצע ואילו שכרם של ערבים ושל יוצאי אתיופיה עמד על כשליש מתחת לממוצע.

ב-2017 בראש טבלת השכר ניצבו גברים אשכנזים דור שני עם שכר ממוצע של 16,169 שקל, אחריהם גברים אשכנזים מדור ראשון שעלו עד 1989 עם 16,023 שקל, גברים מזרחים דור שני עם 13,291 שקל. גברים מזרחים דור ראשון שעלו עד 1989 עם 12,296 שקל, גברים אשכנזים שעלו לאחר 1990 עם 11,638 שקל. נשים אשכנזיות שעלו עד 1989 עם 19,259 שקל. שנה קודם לכן, הפער בשכרם של גברים אשכנזים מדור שני לבין גברים מזרחים מדור שני כבר היה קטן יותר, לאחר שנים של הצטמקות איטית. בתחתית סולם השכר עומדות נשים יוצאות אתיופיה, יהודיות ילידות אסיה אפריקה שעלו אחרי 1990 ונשים ערביות עם שכר ממוצע של 5,865 שקל ו- 5,073 שקל בהתאמה.

מדד הג'יני המעודכן ביותר שפרסם המוסד לביטוח לאומי הוא לשנת 2017 והוא עומד על 0.352. נתון זה מייצג ירידה של 1.6% לעומת 2016 והוא הנמוך ביותר מזה כשני עשורים. עם זאת, אי- השוויון בישראל גבוה מזה של כמעט כל הארצות החברות בארגון הבינלאומי.

ב-2017, 28.3% ממשקי הבית לא היו בעלים של דירה. רובם ככולם פונים לשוק השכירות הפרטי, המאופיין ברגולציה רופפת. אחוז הגרים בשכירות בקרב כלל משקי הבית עלה מ-24.3% ב-1997 ל-27.9% ב-2017. על פי חברי מרכז אדווה, בעלות על דירה מעניקה יציבות וביטחון משפחה. כיום, רבים ממשקי הבית בישראל אינם יכולים לרכוש דירה ואם הם רוכשים, הדבר משפיע לרעה על יכולתם לקיים רמת חיים סבירה. אלה שאינם רוכשים דירה פונים לשוק השכירות הפרטי, המאופיין ברגולציה רופפת.

במרכז מציינים כי מנקודת ראות ציבורית, שכירות פרטית היא ביסודה הסדר של העברת הון מהשכבות מעוטות ההכנסה אל השכבות המבוססות. חישוב שערכו במרכז אדווה מעלה כי ב-2017, ההכנסה הכוללת משכר דירה בישראל עמדה על 15.68 מיליארד שקל. מתוך סכום זה, 6.85 מיליארד שקלים הגיעו לעשירון העליון, 2.63 מיליארד שקל הגיעו לעשירון התשיעי ו-2.02 מיליארד שקל לעשירון השמיני. לפיכך, שלושת העשירונים הגבוהים קיבלו ביחד, 73% מסך הכנסות משכר דירה של כלל משקי הבית. העשירון העליון לבדו גרף כ-44% מהכנסה זו.

בתוך כך, אי השוויון ניכר לא רק בבעלות על דירה אלא גם בהוצאות שוטפות עליה. בשנת 2017 27.4% מכלל משקי הבית בישראל הוציאו על דיור יותר מ-30% מהכנסתם הפנויה. בעשירון התחתון עמדה ההוצאה הממוצעת על דיור על 54% מן ההכנסה הפנויה, ובקרב העשירון השני על 40% בקרב העשירונים השלישי והרביעי עמדה ההוצאה לדיור על 34% ו-32% בהתאמה, מן ההכנסה הפנויה. משקי הבית בעשירונים החמישי והשישי הוציאו קרוב מאוד לרף ההוצאה הסבירה 29% ו-28%, בהתאמה.