"עלה הרעיון איך אפשר לעזור ליונתן להגשים חלום שלהשאיר משהו אחריו, משהו מהחוויות שלו, מהרגשות שלו, מהחיים היומיומיים שהוא עובר והרעיון המיוחד הזה היה שלא יצלמו את יונתן ישירות, אלא יראו את עולמו דרך העיניים שלו. לצלם מעבר לכתף שלו ולא אותו ישירות, ולהראות את מה שהוא עובר באמת דרך העיניים שלו".
במילים אלו פתחה את דבריה רחל לוין, אימו של סרן יונתן לוין, הפצוע הקשה ביותר ממלחמת לבנון השנייה, שנפצע באורח אנוש בקרב בכפר מרכבה בדרום הלבנון. הוא משותק בכל חלקי גופו, מרותק לכיסא מיוחד ומונשם באופן רציף. הוא לא מדבר ונעזר בסייעת כתיבה שמפרשת את מסריו.
לקריאה נוספת
בצל המתיחות, משפחות בעוטף מתרחקות למרכז: "חוסר הביטחון מחלחל"
המכינה מאסון צפית לא תיפתח בשנה הקרובה: "טרם הופקו לקחים"
"הוא רוצה להשאיר משהו אחריו, כי ילדים לא יהיו לו במצבו, ורוצה להראות את אותה אופטימיות של החיים ואת המשמעות של הנפש שכלואה בתוך גוף. יונתן רוצה להראות שאפשר לחוות ושהחיים יכולים להיות בעלי משמעות. מציאת המשמעות לחיים היא הדבר הקשה ביותר במצבו של יונתן. הוא מחפש את אותה בקרבה לאנשים, באהבה ובבת-זוג".
לפני שלוש שנים נפגשו יונתן ומכר ותיק, הקולנוען והיוצר אריק אלון, יחד עם אדווה לוי. הם עומלים בימים אלו על סרט תיעודי שיגולל את סיפור ההתמודדות של לוין מאז שנפצע, וניסיונותיו למצוא אהבה. "הפרויקט הזה הוא בפירוש של יונתן, ולפי רצונו. יחד עם אריק ואדווה, ישב ובנה את התסריט לסרט התיעודי שמתעד את מסעו", סיפרה האם.
מאז הפציעה, חוותה משפחתו של לוין עליות ומורדות. "היו הרבה נפילות במהלך הדרך. לא בטוח שהוא רצה לחיות ממש בכל השנים האלה. אני שואלת לתחושותיו ולפעמים קשה לי לשמוע", סיפרה האם. יחד עם זאת, המשפחה שואבת ממנו כוחות רבים. "יש בו עוצמה שמושכת אליה אנשים", ציינה והוסיפה כי "אלו שבאים אליו לפגישה אקראית מאוד מתחברים אליו. אנשים בקרבתו חווים התרוממות רוח".
בשבוע שעבר יצא יונתן לסנפלינג שארגנה עמותת "אחים לחיים" שמגשימה חלומות לנכי ופצועי צה"ל. רחל סיפרה על חוויה יוצאת דופן שעברה המשפחה יחד עם יונתן במערת קשת שבצפון. "זה היה משוגע, מרגש מאוד. יונתן עשה סנפלינג מדהים בעיקר בזכות קור רוח של כל האנשים שהיו סביבו ואפשרו את הדבר הזה". לוין שחזרה את תחושותיה כשראתה את בנה יורד ממעלה המנהרה.
"הייתי בפחד נוראי. בגלל כל מה שעבר, בגלל שאנחנו שומרים עליו מכל סכנה, וזאת על אף שהסכנות עורבות בכל מקום, אם זה זיהום, פציעה. כל דבר יכול להתפתח לסכנת חיים, אז היה פחד גדול שזה לא יעבור בשלום". "כשראיתי אותו באוויר בתוך המערה עם הקשת ועם האור המיוחד שזורם מתוך המערה הייתה אופוריה עם אדרנלין אדיר. כולם מחאו כפיים שהוא עלה חזרה למעלה ושב לכיסא שלו", סיפרה רחל בהתרגשות והוסיפה כי חשו כי אם עבר את הסנפלינג בשלום, הוא יכול לעבור חוויות נוספות.
יונתן לוין עבד בשירות הביטחון הכללי (שב"כ) כשפרצה מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006, אז הוא נקרא למילואים. באחת הפעילויות המבצעיות בשטח האויב, כמפקד פלוגת צנחנים, הוא נשלח עם הלוחמים לכפר מרכבה בדרום הלבנון. במהלך הקרב נורתה לעבר הכוח פצצת מרגמה. אחד מרסיסי המרגמה חדר לראשו של לוין והותיר אותו עם פצעים אנושים. פינויו התעכב, וכשהגיע לבית החולים רמב"ם שבחיפה, מצבו הוגדר אנוש, והרופאים לא הותירו לו סיכוי רב לחיות. לוין התגבר על הסיכויים המועטים שניתנו לו, ולאחר תהליך שיקום ארוך הוא מצליח כיום לתקשר דרך כתיבה.
אבישי, אביו של לוין, שיחזר את אותה שיחת טלפון שקיבל מבתו אור לפני 12 שנים, בה היא מבשרת לו כי יונתן נפצע. "הטלפון צלצל על הקו הייתה הבת שלי אור שאמרה לי בכל רועד, 'אבא בוא מהר הביתה...קרה משהו ליונתן'. עזבתי הכול ורצתי הביתה. בבית כבר חיכו לי אנשי צבא שעדכנו אותנו שיונתן נפצע אנוש והובהל לבית החולים רמב"ם בחיפה".
את הדרך שעשו בני המשפחה מביתם במרכז לבית החולים הצפוני הוא לא שוכח גם היום. "זו הייתה נסיעה נוראית, אני נסעתי עם רחל במונית והילדים הגיעו עם מוניות אחרות. מגיעים לרמב"ם, ומה קורה שם? אזעקות, צעקות, פצועים, מסוקים שמגיעים. הקומה השלישית, בה נמצאים חדרי הניתוח, הייתה אז עדיין בבנייה. אני זוכר שנכנסנו אל מעין מבוך של עמודי בטון, וצעקתי בקול קורע נשמות ליונתן". לדבריו של אבישי, לאחר סדרת ניתוחים ארוכה בישרו לבני המשפחה את הרע מכל, וכי יונתן לא ישרוד את הלילה.
אחת מקרניי האור היחידות שקיבלה המשפחה באותו יום שחור הגיעה דווקא ממקום לא צפוי. "התיישבנו מוכי תדהמה והלם ליד מיטתו של יונתן, ניגשת אליי אחות ותיקה. היא שמה לי יד על הכתף ואמרה לי, 'ראיתי כבר הרבה מקרים כאלה, אל תחשוב שזה הסוף". אבישי סיפר כי המילים של האחות הפיחו בו תקווה וכוח.
"ביום ה-40 לאשפוז יונתן פקח לראשונה את עיניו"
לאחר הטבה נוספת במצבו, הועבר לוין אל מחלקת השיקום בתל-השומר, ומשם לאחר התייצבות והטבה נוספת, שוחרר תחת השגחה וטיפול צמוד לביתו. עם השיבה לביתו, הקימה המשפחה עבור יונתן יחידה דיור מיוחדת שתתאים לצרכיו המיוחדים. "כאן יונתן חי וכאן הוא עובד עם המטפלים שלו. בנינו את הבית הזה לכבודו ולכבוד הצרכים המיוחדים והוא נקרא בית יונתן".
אבישי שחזר את יום שובו של יונתן הביתה. "בשבילו זה היה אירוע חזק, ראינו את השמחה עליו, ראינו את האור בעיניים שלו. הוא כתב לנו 'כמה טוב להיות בבית". כמה ימים לאחר ששהה בבית, כתב להוריו: "אימא ואבא, אני מצטער שנפצעתי", ואביו אבישי ענה לו: "ילד שלי אתה לא נפצעת בתאונת דרכים, לא נפצעת עם אופנוע או בעקבות מעשה טיפשי, נפצעת במלחמה כמו שחונכת על ידינו ועל ידי סבתא".
בדף גיוס ההמונים, מגוללים יוצרי הסרט התיעודי את הסיבות והאירועים שהובילו אותם לעבודה משותפת עם יונתן על הפרויקט המרגש. "לפני שלוש שנים פגשתי את יונתן לראשונה מאז פציעתו. הקשר בינינו התחיל בקורס מדריכי סיוף בווינגייט כשהיינו בני 17, אך עם השנים ניתק הקשר. פחדתי מהפגישה המחודשת. לא בכל יום פוגשים אדם עם מגבלות גופניות כשלו. באותה פגישה, הכרתי גם את אדווה שעוזרת ליונתן לתקשר באמצעות כתיבה על לוח מחיק", אמר אריק אלון.
"הרגשתי שיש לו רצון עז להעביר מסר ולספר לעולם את סיפורו והצעתי לו שנעשה יחד סרט על חייו ועל אופן התמודדותו, ויונתן מיד נדלק על הרעיון. מאז אותה פגישה, אנחנו מצלמים ומתעדים את חייו דרך העיניים שלו, מתוך נקודת מבטו על העולם. את יונתן לא רואים בסרט, אלא את השתקפותו דרך הסביבה והאנשים הבאים אתו במגע יומיומי", סיפר אלון.
על החיבור המיוחד ללוין אמר כי "במהלך הצילומים נקשרתי ליונתן בצורה יוצאת דופן, הוא מרגש אותי. יונתן הוא אחד האנשים הכי חכמים ורגישים שפגשתי בחיי. הוא שנון, אמתי ובעל חוש הומור. מבחינתי, החשיבות הגדולה ביותר של הסרט היא שכמה שיותר אנשים יוכלו לראות ולחוות את יונתן מעבר למגבלה הגופנית שלו ולקבל השראה ותקווה מדרך ההתמודדות שלו ומסיפור האהבה שלו. יש לו כל-כך הרבה מה לתת ולספר לעולם שלנו".
עוד סיפר אלון כי הסרט, "העוסק בצורך הבסיסי והמולד לאהוב ולהיות נאהב, מספר את סיפור ההתמודדות של יונתן לוין וניסיונו למצוא אהבה ולחוות את כוחה להמיס מוגבלויות פיזיות ורגשיות". עד כה גיוסו עבור הפרויקט הדוקומנטרי כ-43 אלף שקלים מתוך 60 אלף השקלים הדרושים. לקמפיין גיוס ההמונים נותרו עוד 21 ימים. לתרומות פרטים נוספים בקישור: https://headstart.co.il/project/47527.