אם דונלד טראמפ, שהודיע השבוע שאינו מעוניין שאלברט איינשטיינים יטיסו אותו, לדבריו, הוא מעדיף טייסים מקצועיים - לא ינצל את שעותיו ב"אייר פורס 1" לקריאת דוח זכויות האדם שפרסם אתמול משרד החוץ שלו, יהיה הצדק איתו. זה דוח משעמם, רובו ממוחזר, לעתים ערוך ברשלנות (שני תרגומים שונים לשמו של שב"כ), יוצא מגדרו לקטלג ולא לקטרג.
ואם בנימין נתניהו רווה נחת למראה הכותרות השגויות שסיפחו את הגולן ואת השטח ממערב הירדן לישראל, אות הוא שעדיין לא טרח לעלעל בדוח ולפיכך טרם הגיע לעמוד 34. שם, תחת הכותרת "שחיתות והיעדר שקיפות בממשל", מפורטות ארבע החקירות הפליליות "נגדו ונגד מקורביו - קבלת מתנות שלא כדין, מאמץ לדיכוי תחרות בעיתונות בתמורה לסיקור חיובי, שחיתות בהסדרת חברת בזק", הכול לפי הטענה ובתוספת הכחשת נתניהו, "כתב האישום נגד רעייתו" ולקינוח חקירות נגד עוד שרים ובכירים. ירעיף עליו טראמפ, גיבורו המיועד של דוח התובע המיוחד רוברט מולר, אהבה ואחווה ככל יכולתו, עובדה המונצחת במסמך רשמי היא שהצימוד שחיתות-נתניהו אינו ניתן לטשטוש.
113 עמודיו של הפרק המוקדש בחלקו האחד לישראל ובחלקו האחר לגדה המערבית ולרצועת עזה אינם מתיימרים למקוריות. הם גדושים בציטוטים מגורמים רשמיים, כגון הלשכה הממשלתית לסטטיסטיקה, רשות האוכלוסין וההגירה ופיד"ו - השם האמריקני למח"ש. בה במידה, הם נשענים על תלונות ודיווחים של "שוברים שתיקה", רופאים לזכויות אדם, הצלב האדום, אמנסטי ועוד ארגונים ועמותות המנטרים בעיקר את פעולות ממשלת ישראל, צה"ל, המשטרה ושירות בתי הסוהר, אך גם עוקבים אחר התעמרות הרבנות הראשית ועיריות במי שלא השכילו להיוולד זכרים או יהודים.
לקריאה נוספת בנושא:
מצטרף ליוזמה: המחוקק הבכיר גרהם יקדם ההכרה בריבונות ישראל בגולן
"אינטרס אמריקני": יוזמה בסנאט להכרה בריבונות הישראלית בגולן
לראשונה: ארה"ב התנגדה באו"ם לגינוי הריבונות הישראלית ברמת הגולן
ככלל, הדוח אינו שיפוטי. הוא מספר תחילה מה אומר החוק הישראלי ובהמשך מהו המצב; תסיק הקוראת את מסקנותיה. הוא אינו מתפעל מהפער שבין המליצות למציאות ונאנח למראה פיגועי תג מחיר והריסות בתי פלסטינים ומעצרים מינהליים, אך גם מודע לכך שזרים שונאי ביקורת וצביעות כאחת יגיבו בטענה הנושנה, "ואצלכם, היחס לשחורים ולמוסלמים טוב יותר?".
זכויות אדם מעניינות את טראמפ כקליפת השום דבר. הדוח נכפה על הנשיאים, זו השנה ה-43, בידי הקונגרס. רק ג'ימי קרטר אימץ אותו בהתלהבות. כל האחרים חשבו, גם אם לא התבטאו בעידון זהה, כמו דוייט אייזנהואר, שאמר על רודן פרו-מערבי, להבדיל מפרו-סובייטי, "הוא בן זונה, אבל לפחות הוא בן זונה שלנו".
השוואה של דוח 2018, עידן טראמפ, עם דוח 2015, האחרון של ברק אובמה, מגלה שאין ממש באשליות מחיקת הגולן מרשימת השטחים הכבושים. מאז הקמת הרשות הפלסטינית, ישראל והגולן לחוד, הגדה ועזה לחוד, אף שאבו מאזן אינו שולט בשטחי חמאס. זאת בעיקר נוחות מינהלית.
מעולם לא היתה - ומותר להמר שגם לא תהיה - התנערות אמריקנית מהחלטה 242 של מועצת הביטחון, האוסרת, בעקבות מלחמת ששת הימים, רכישת שטחים בכוח. לא במזרח ירושלים ולא בגולן הוכר הסיפוח, כפשוטו או במסווה של החלת המשפט והמנהל. הדוח אף מספר על 23 אלף הדרוזים בגולן, אזרחי סוריה, המסרבים להזדהות כישראלים ולפיכך הם חסרי לאומיות. גם בירושלים מבחין הדוח בין מערב העיר למזרחה ועוקץ את השלטונות על אפליית הפלסטינים בשירותים עירוניים.
בריטניה, המעצמה המערבית הבכירה באזור אז, היתה כמעט היחידה בעולם (לצד פקיסטן) שהכירה בסיפוח הגדה המערבית הכבושה לעבר-הירדן, ב-1950. זה לא הועיל לממלכה ההאשמית. אפילו יחבק טראמפ את הגולן, מעמד השטח לא ישתנה וקביעתו תמתין לחידוש המיקוח עם סוריה.
בינתיים, המפה המשמשת את הממשל, כמו את קודמיו, נמצאת בדף הישראלי באתר הסי-איי-אי. הגולן ומזרח ירושלים מופיעים שם כשטחים כבושים; קצרין ובנותיה והשכונות היהודיות מעבר לקו הירוק - התנחלויות. ואין חובה להתקבל לסי-איי-אי או למוסד כדי להפעיל קצת שכל ישר ולתפוש שהכותרת "ישראל והגולן" משמעה שהגולן אינו חלק מישראל, אלא נפרד ממנה, כמו הגדה ועזה ובניגוד לגליל, לנגב ולשאר מחוזות המדינה.
וכשנתניהו יסיים לקרוא על עצמו, ארצו ונתיניו בדוח זכויות האדם, יוכל לעבור לדוח נוסף של אותו משרד חוץ, על סחר בבני אדם. הפרק הישראלי בדוח זה, שהתפרסם בקיץ שעבר, חריף יותר ותוקף לא רק את יחסה של ממשלת נתניהו למהגרי עבודה, אלא גם את העונשים הקלים שמטילים בתי-המשפט בישראל על סרסורים ומתעמרים.