לכולם, אולי פרט לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, היה ברור שקים ג'ונג און לא יוותר על הנשק הגרעיני של קוריאה הצפונית, גם אם יכריז שיעשה כן. ההנחה הייתה שקים ינסה לקבל משהו תמורת כלום: הפסקת שיתוף הפעולה הצבאי של קוריאה הדרומית עם ארצות הברית, הוצאת החיילים האמריקנים מקוריאה ובחלומות היותר מרחיקי לכת הסרת הסנקציות האמריקניות לאלתר תמורת הבטחות מעורפלות להתקדמות, אולי פיצוץ טקסי של כור גרעיני.
החשש הגדול היה שטראמפ ייעתר, והוא לא היה בלתי מבוסס. זהו נשיא אמריקני צמא לתהילה, שנושא בזמן היותו בהאנוי את עיניו לעדותו של איש סודו לשעבר בפני בית הנבחרים ובעצם בפני כל העולם, תוך שהוא יושב בחדר עם חברו החדש. החששות, שהחלו בפסגת סינגפור והמשיכו כל תקופת ההכנה לפסגת האנוי, היו רציניים.
ואולם, הם לא התגשמו, בהנחה שאין שום הבנה סודית בין טראמפ לקים, שאותה נראה בהמשך. בהאנוי ראינו את התגשמות הסיסמה המפורסמת שאמר קודמו של טראמפ, ברק אובמה, בהקשר גרעיני אחר - עדיף בלי עסקה מאשר עסקה גרועה.
הכול היה מוכן לחתימה, הודיע טראמפ, אבל הדיל לא היה מספיק טוב. מעניין לחשוב מה בדיוק היה מוכן לחתימה - הרי אם היו מסמכים לחתימה הייתה הסכמה בין הצדדים לפני הפסגה. אולי קים התחרט, אולי טראמפ התחרט, איננו יודעים בשלב זה.
לקריאה נוספת על הפסגה
טראמפ וקים לא הגיעו להסכם: "הוא רצה הסרה מלאה של הסנקציות"
קים בפסגה עם טראמפ: "לא הייתי כאן אם לא הייתי מוכן להתפרק מגרעין"
מה שברור שערב הפסגה ארצות הברית כבר נסוגה מאחת הדרישות הבסיסיות שלה בעבר - שפיונגיאנג תצהיר בדיוק כמה פצצות גרעיניות יש ברשותה ותחשוף את המאגרים. הבעיה היא שאם אם לא ידוע כמה פצצות יש, ניתן להסתיר כמה וכמה.
הפסגה לכאורה התפוצצה. שני המנהיגים קמו משולחן המשא ומתן, לוח הזמנים קוצר ולא היתה הצהרה משותפת. מצד שני, אולי אפשר להשתמש כאן במונח הלקוח מעולם הנשק, במיוחד הגרעיני - פיצוץ מבוקר.
שני הצדדים ממשיכים להצהיר על יחסיהם הטובים. קים מתחייב שלא לעשות פרובוקציות, כשארצות הברית מצדה תמשיך את הקפאת התמרונים הצבאיים השנתיים עם קוריאה הדרומית, דבר שגם כך טראמפ לא מתלהב ממנו. שניהם מבטיחים להישאר ידידים ולשמור על קשר. אלא שבניגוד לפרידות של נאהבים לשעבר המצהירים לעתים את ההצהרות האלה בלי שום כוונה לקיים אותן - במקרה של טראמפ וקים נראה שיש בהחלט כוונה להמשיך במערכת היחסים הזו.
לשני המנהיגים יש לא מעט להרוויח מעסקה. טראמפ יקבל פרס נובל לשלום, וקים יהנה משימור המשטר וגם בטובת ארצו. 70 שנה אחרי מלחמת קוריאה, קים יודע בדיוק איך נראית פיונגיאנג ומה מצבה, והוא גם יודע בדיוק, מראייה אישית, איך נראות סינגפור, האנוי, בייג'ינג. ויש להניח שהוא יודע בדיוק איך נראית סיאול. הבררה בידיו.
בנוסף לכך, יש גם חשיבות לתהליך כמפיג מתחים, ואולי כזה המכיל את קוריאה הצפונית כמעצמה גרעינית. יש שבע מוצהרות ורשמיות, קוריאה הצפונית יכולה בהחלט להיות במעמד של הודו או פקיסטן (זה ישאיר את מעמדה העמום, הברור לחלוטין על פי מקורות זרים של מדינה מסוימת במזרח התיכון). העולם יתרגל, בהנחה שתופי המלחמה הצורמניים של פיונגיאנג יירגעו, ופני המשטר יהיו קים ואחותו.
במצב כזה אולי המשטר יתמתן, ובהדרגה העולם יתרגל למצב החדש. זה תסריט אפשרי. הוא אומר בעצם שארצות הברית נכשלה במאמציה להפסיק ולסכל את תכנית הנשק הגרעיני של קוריאה הצפונית וששושלת קים השיגה את מטרתה העילאית - שימור שלטונה. אולי זה המקסימום שניתן להשיג, לפחות כעת. ואם החלופה היא מלחמה, שלא לדבר על מלחמה גרעינית, בחצי האי הקוריאני, זה לפתע נראה תרחיש לא רע בכלל.