"מחאת האפודים הצהובים קשורה לגל האנטישמיות הנוכחי בצרפת", אמר לוואלה! NEWS ראש העיר שטרסבורג, רולן ריס. "לא את כל ההקשר אנו מבינים, אבל הוא ישנו. בעיקר כי המחאה הביאה לכך שנושאים שהיו טאבו כבר אינם כאלה, הסכרים נפרצים, ויש רנסנס של אנטשימיות".
בצל האירועים האחרונים ברחבי העולם, עומדת האנטישמיות במרכז שיחתנו. רק בשבוע שעבר חולל בית קברות יהודי בקווצנהיים שבאלזס, עשרים קילומטרים בלבד משטרסבורג הבירה. ראש העיר צעד בהפגנה הגדולה נגד האנטישמיות שנערכה בפריז, יחד עם הנשיאים לשעבר סרקוזי והולנד. "לא הופתעתי. האנטישמיות תמיד הייתה חלק מאלזס, מצרפת ומאירופה", הסביר.
"בשטרסבורג היה עוצר ליהודים אחרי 22:00 והם אולצו ללבוש בגדים מיוחדים. רק במהפכה הצרפתית הם קיבלו שוויון זכויות. כיום אנו רואים תופעות שלא ראינו בעבר - רצח של ניצולת שואה, למשל, או ריסוס הכתובת 'יודה' בגרמנית על חנויות בפריז. זו לא רק אנטישמיות, זו חזרה לנאציזם".
השחתת קברים בשטרסבורג - גם היום (הפייסבוק של סגן ראש העירייה)
ריס, שהגיע לישראל יחד עם כ-250 ראשי ערים נוספים מרחבי העולם - כולם חלק מועידת השלטון המקומי לחדשנות Muni-Expo 2019, הוא סוציאליסט שמכהן כראש עיר 11 שנים. קודם לכן היה חבר פרלמנט מטעם המפלגה הסוציאליסטית, שנמחקה למעשה ממפת הפוליטיקה הצרפתית. ההסבר שלו להיעלמות מפלגות השמאל המתון - תופעה אירופית רחבה, המוכרת גם בישראל הוא פשוט: "קרו שני דברים: התקווה למהפכה קומוניסטית נפלה עם חומת ברלין, ואיש אינו מאמין יותר בזה, אולי למעט מאדורו, אבל סביר שגם הוא לא. הדבר השני הוא שהשאיפה לצדק חלוקתי התמוססה, הצמיחה הכלכלית באירופה צנחה, ואין עוד כסף או תמיכה לתכניות השמאל. כך קם הפופוליזם החדש - הציפיה למשיח פוליטי, בצרפת זהו מקרון. כשהשוליים - הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני - גדלים".
עמק הריין הסמוך הוא מקום לידת יהדות אשכנז, לחבל אלזס מקום מיוחד ומורכב בהיסטוריה היהודית, ועד היום בטאון הקהילה היהודית בצרפת מודפס בשטרסבורג. עם זאת, בקולמאר נמצאת כנסייה ובה יש גרגויל של יהודי היונק משדי חזירה, ובאזור נולד היהודי-צרפתי המפורסם מכולם - קפיטן אלפרד דרייפוס. כאשר טפלו עליו את עלילת השווא שהוא מרגל לטובת גרמניה, בוגד, זה היה קל: הוא היה היהודי היחיד במטה הכללי, אבל גם בא מאלזס, אז תחת שלטון גרמני, ולכן חשוד פעמיים.
"אני חושב שההפגנות האלה הוציאו משהו מתוך התת-מודע הצרפתי", קשר ריס בין המחאה החברתית המתפשטת בצרפת ובין גילויי האנטישמיות. "האפודים הצהובים הם אנשים פשוטים, מעמד בינוני-נמוך החושש להידרדר נמוך יותר. על המחאה שלהם תפסו טרמפ גם הימין הקיצוני וגם השמאל הקיצוני. הם נגד האליטות, הם אנטי-אינטלקטואלים, אנטי-תקשורת, אנטי-ממסד, והיהודים נתפסים כחלק מכל אלה. לדעתם הם העם, והם פועלים לשחרר את העם מהאליטות. הם נגד הגלובליזציה וההון הגדול, והיהודים נתפסים כגלובליסטים המתעשרים מכך (מילת הגידוף הידועה ביותר נגד היהודים בברית המועצות בשעתו היתה "קוסמופוליטים", שזה בעצם גלובליסטים. א.נ.) אבל חשוב יותר - המחאות האלה שיחררו משהו שהודחק והוסתר שנים רבות. פתאום מותר להיות אנטישמי, ואז מגיעה תופעה מזעזעת כמו כתיבת 'יודה', בסגנון נאצי טהור, על חנויות".
שטרסבורג עצמה היא עיר גלובליסטית, אחת הבירות של האיחוד האירופי ומשכן הפרלמנט האירופי. "תושביה אינם נגד אירופה או נגד האיחוד (אולי גם כי רבים מתושבי העיר מתפרנסים ממוסדותיו, א.נ.), אבל צא אל הכפרים והעיירות מסביב, ותמצא שם רבים מאוד התומכים בחזית הלאומית", נאנח ריס, סוציאליסט מפוכח, המזהיר כי המצב הנוכחי - שבו קבוצה קטנה ממשיכה להתעשר מעבר לכל דמיון והשאר מדשדשים במקום או נסוגים - לא יכול להימשך.
באופן מוזר, הבשורה שאתה ודומיך מחכים לה מגיעה אולי דווקא מארצות הברית, מהאגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית, המעלה מחדש רעיונות של מיסוי גבוה על בעלי הון, וסיוע לשכבות החלשות
"הפרדוקס כמובן הוא שהמחאה מתרחשת במדינה עם מערכת הרווחה הטובה בעולם. עם חופשות שנתיות בלתי נתפסות, קצבאות אבטלה ומחלה, ביטוח לאומי, פנסיות ומה לא. אבל גם בצרפת המערכת הזו משאירה רבים מאחור, וזו התוצאה".
שטרסוברג ואלזס הן ההיסטוריה המודרנית של גרמניה וצרפת, ובמידה רבה ההיסטוריה האירופית: בשנת 1871 אלזס ומוזל סופחו לגרמניה, הרייך הגרמני השני הוכרז בוורסאיי, לא פחות. מתיישבים גרמנים הגיעו לאלזס (אסור לומר זאת היום, אמר ריס, אבל הם הועילו לעיר: הם הכפילו את שטחה, בנו בה. שנינו מסכימים שניתן לומר על הגרמנים דברים רבים, אבל הם יעילים. מאד יעילים), בתום מלחמת העולם הראשונה, שרבים מקרבותיה היו באלזס, שבו אלזס ומוזל לצרפת - ונכבשו שוב במלחמת העולם השנייה, ובסיומה שוב שבו לצרפת. כלומר, צרפתי שנולד נניח ב-1870 וחי 75 שנים החליף שלטון חמש פעמים בחייו. איך זה משפיע כיום? "לא משפיע" השיב ריס, "מבחינת מרבית הצעירים מלחמת העולם השנייה, שלא לדבר על הראשונה, היא היסטוריה עתיקה, כמו מלחמות הדת. זה לא מעניין אותם". אבל הוא גאה מאוד בכך שבלחצו שוקם הנוישטאט, הרובע הגרמני, והיה לאתר מורשת של אונסק"ו.
בסיום שיחתנו הקצרה חזרנו לאנטישמיות, ולשאלה המרחפת מעל היבשת כולה - האם יהודי צרפת יכולים לחוש שזו עדיין מדינתם וביתם? ריס מהסס. "אני מאוד מקווה. אני, כולנו, עושים את כל המאמצים, מנהלים את כל המאבקים, כדי שיהודי צרפת יחושו שזה ביתם. אין לנו שום סלחנות לאנטישמיות, אבל צריך להבין - האנטישמיות אינה עניין של אלזס או צרפת או אירופה. היא מושרשת, היא הייתה כאן תמיד".
הוא לא אמר, ולא היה צריך כי זה ברור, שהאנטישמיות גם תהיה תמיד, גם אם לא יהיה אף יהודי באזור. הנחמה היחידה היא שכיום אכן אין סלחנות לאנטישמיות, ומנהיגי צרפת מתייצבים יום יום עם יהודי צרפת ונגד תוקפיהם. תחושת הבית והביטחון עם זאת, נקרעה, ומאותו רגע קשה מאוד, אולי בלתי אפשרי, לאחות אותה.
(עדכון ראשון: 28/02/19, 15:00)
