רצה לברך אבל יצא מקלל: פנס חשף את הקרע בין ארה"ב לאירופה

בתוך כמה ימים התקיימו שלוש ועידות בינלאומיות שבהן דנו במפורש או במשתמע באיראן וסוריה, בצורות שונות ובעיקר בתיאום שונה.

בוורשה התקיימה ועידה שמותגה מלכתחילה כוועידה של המערב - כלומר בעיקר ארצות הברית וישראל נגד איראן - בהגדרה שהלכה והשתנתה עם הזמן עד שהדגישה הרבה יותר את השלום מאשר את תופי המלחמה. במינכן, התקיימה הוועידה השנתית לשלום וביטחון, סוג של המשך הועידה הקודמת והוועידה ששמו אליה לב הכי פחות בישראל ואולי הייתה דווקא הכי רלוונטית לנושא - הפסגה בין נשיאי רוסיה, איראן וטורקיה.

שתי הוועידות המערביות היו אמורות לגלות אחדות שורות בנושא שהכול כמעט מסכימים עליו, ולפחות ברמת העיקרון, והוא הסיכונים שאיראן מהווה והצורך להשקיט את המזרח התיכון. ואולם, מפגן האחדות הפך לפרסה די מביכה של מחלוקות פומביות, בכל רמה שהיא. היה זה סימן שהישיבה לא הוכנה כיאות, בהשאלה למקרה שבו מתגלע ויכוח בישיבת הוועד המנהל בחברות במשק.

עוד בוואלה! NEWS:
בזמן הפסגה נגד איראן בוורשה: פוטין, רוחאני וארדואן דנו בסוריה
גנץ במינכן: אין לי מחלוקת עם נתניהו בנוגע למאבק באיראן
הסרטון שהודלף והפגישה שנחשפה: לא רק הטיסה קרטעה בביקור נתניהו

פסגת ורשה נועדה להפגין אחדות, עניין בעייתי כשלעצמו כי אין שום אחדות בעמדה המערבית כלפי איראן - או כל נושא אחר. מהמילה פסגה עולה גם שיהיו בה ראשי מדינות, אך היה בה אחד, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. ארצות הברית שלחה משקל כבד - את סגן הנשיא מייק פנס ושר החוץ מייק פומפאו. יתר המדינות יוצגו על ידי שר חוץ ומטה מזה

ארצות הברית, זו שתחת ממשל טראמפ מבקשת לפרק את האיחוד האירופי ולפגוע בברית נאט"ו, נזפה בבעלות הברית האירופיות על שאינן חולקות עמה את תפיסת העולם שלה ולא נוטשות את הסכם הגרעין.

הפסגה לא תיכנס לרשימת הכינוסים הדיפלומטים המוצלחים בהיסטוריה. זאת בין השאר כי המדינה שהפסגה הזו הייתה חשובה לה יותר מכל, ישראל, הצליחה לעורר את זעם המדינות הסוניות כששיחה בדלתיים סגורות בנושא האיראני הועלתה לרשת, "בטעות", בידי ישראל, וכשראש הממשלה הסתבך באמירה שעוררה את זעם המארחים. פולין היא אולי המדינה החשובה ביותר לישראל, ועוד יותר לראש הממשלה, מכל אחת אחרת באיחוד האירופי. הפסגה הזו הייתה כישלון, ואם היא נועדה להרתיע את איראן אולי גרמה הרבה יותר נזק מתועלת.

אחריה נפחה הוועידה במינכן, אירוע שנתי שלרוב אינו חשוב במיוחד. השנה, חילוקי הדעות בקרב המערב עלו ברמה מעליבה, כשפנס אמר בדברי הפתיחה שלו: "אני מביא לכם את ברכתו של הנשיא ה-45 של ארצות הברית, דונלד טראמפ". הוא עצר את דבריו, ציפה ודאי למחיאות הכפיים המלוות הצהרה מעין זו בארצות הברית, וכשמדובר בנשיאים אחרים בכל מקום בעולם. לא הפעם. דבריו התקבלו בדממה קרה כקרח.

מולו נאמה בלהט קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל והציבה כהרגלה אלטרנטיבה לתפיסת העולם של טראמפ. שיתוף פעולה, אמונה בארגונים ובאמנות בינלאומיים ודיפלומטיה באופן כללי, לעומת כיפופי ידיים, סנקציות ובדלנות. שתי גישות שלא הוכיחו את עצמן בזירה העולמית, במיוחד לא במזרח התיכון.

המראות המדכדכים של מחלוקת עמוקה בקרב המערב עשו רק טוב לאלה המבקשים לקעקע את ההגמוניה האמריקנית בעולם, ובמזרח התיכון בראש ובראשונה - רוסיה, סין, איראן. ואולם, גם להן צרות משלהן. שלוש המדינות האלה, דיקטטורות שמחלקות ביניהן את סוריה, לא פתרו את חילוקי הדעות בין שליט סוריה בשאר אסד לנשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן בנושא אידליב, כשגם התיווך הרוסי לא עוזר.

במקביל, הנסיגה האמריקנית מסוריה עשויה להתעכב, כשגם התבוסה הקרובה של דאעש בשטח אינה מבשרת על מותו. בנוף לכך, גם הפיגוע באיראן מראה שפועלים בשטחה ארגוני טרור ובדלנות סוניים. לא משהו שאיראן יכולה לקחת בקלות ראש.

הצהרות היו גם היו באותן פסגות. שר החוץ של אירן מוחמד ג'וואד זריף איים בהתקרבות המלחמה עם ישראל, כל ישראלי בכיר, מהממשלה והאופוזיציה, השמיע איומים משלו כלפי טהראן, ארצות הברית ממשיכה בקו התקיף, אירופה מנסה למצוא שביל זהב, ורוסיה, טורקיה ואיראן ממשיכות להתקוטט על עור הדוב הסורי, שכבר ניצוד למעשה, אבל עדיין לא הוכנע לגמרי. בהמשך השבוע ייצא נתניהו לפגוש את פוטין, האדם הקובע באמת בזירה הסורית, הכוללת גם את השלוחה האיראנית הצפונית, לעוד שיחה של הבהרת קוים אדומים משני הצדדים. בקיצור, עוד סוף שבוע אופייני במזרח התיכון.