חמולת ברגותי, שאליה משתייך סלאח, בן ה-29 שביצא את פיגוע הירי בעפרה וחוסל על ידי כוח ימ"מ, ידועה היטב באזור רמאללה. היא הוציאה מתוכה לאורך השנים משוררים, סופרים ורופאים, אך גם טרוריסטים רצחניים שהצטרפו לפתח ולחמאס כאחד. עומר, אביו של ברגותי, מוגדר כטרוריסט עם דם על הידיים, ורצח ישראלים בשנות ה-70. הוא ריצה כמה שנות מאסר בכלא הישראלי, ושוחרר בעסקת ג'יבריל, אך לא נחשב לרוצח "הכבד" ביותר במשפחה. תואר זה שמור ככל הנראה למרואן ברגותי, שמרצה כיום בכלא הישראלי חמישה מאסרי עולם על פיגועי טרור נגד ישראלים.
שם המשפחה מעורר פלאשבקים בראשם של אנשי המודיעין, שרדפו בתחילת שנות ה-2000 אחר עבדאללה ג'מאל ברגותי ברחבי יהודה ושומרון. משפחתו התגוררה בכפר בית-רימא שבצפון רמאללה, אך הוא נולד בכווית, ו"לקסיקון חמאס", ספרו המעולה של גיא אביעד, מתאר כיצד גורש עם משפחתו לירדן, למד הנדסת אלקטרוניקה בקוריאה, חזר לירדן לייצר טלוויזיות ועבר לכפר רק ב-1999. בן דודו בילאל ברגותי, פעיל בזרוע הצבאית של חמאס, זיהה את יכולותיו המקצועיות וסייע בגיוסו לגדודי עז א דין אל קסאם, הזרוע הצבאית של הארגון. ברגותי הקים מעבדת חבלה בבית רימא, והפך למהנדס הפיגועים הקשים במסעדת "סבארו" בירושלים, בכיכר ציון ובקו מספר 4 בתל אביב. מאוחר יותר ניסה לייצר רקטות קסאם ביהודה ושומרון, אך נלכד לאחר שלוש שנות מצוד, הועמד לדין ונדון ל-67 מאסרי עולם.
זו, בפשטות, האידיאולוגיה הרצחנית שעליה גדל "הברגותי האקטואלי", ושעמה מתמודדים מפקדי החטיבות המרחביות באוגדת יהודה ושומרון כבר עשרות שנים.
מבצע "חומת מגן" ב-2002 גרם להכרעת טרור המתאבדים ומכוניות התופת, והכריח את ארגוני הטרור לפתח שיטות תקיפה חדשות. פיגועי הירי הקשים הפכו לחוד החנית הפלסטינית, ובראשית 2016 התפתח גם גל דקירות. פיקוד המרכז אירגן את פעילות הביטחון השוטף ברחבי הגדה המערבית כדי להתמודד ביעילות עם האיומים השונים, והוביל לדעיכת טרור הסכינאים, אך אז התפרץ גל דריסות. בפשטות, ארגוני הטרור תרו אחר נקודות תורפה ישראליות, למדו את דפוסי הפעולה של צה"ל, וניצלו את העובדה שהכוחות השונים מוחלפים מדי כמה חודשים, ודורשים זמן להבנת הזירה והשטח, והטמעת המצופה מהם.
עם השנים, דעכו גלי הטרור הקשים, אך ההסתה לא פסקה לרגע, ובמערכת הביטחון התריעו על מאמץ עקבי מצד חמאס בעזה לגלגל פיגועים ביהודה ושומרון. הנתונים וההצהרות מלמדים על מאות סיכולי פיגועים, אך "מכסחת הדשא" של הטרור לא מנעה את כל ניסיונות החדירה ליישובים, או את התקיפות על צירי התנועה. אלה, כהגדרת מערכת הביטחון, היו "יוזמות מקומיות", ולא ביטוי לתשתיות טרור מאורגנות, אך הנטייה הישראלית להעניק כינוי, אפילו כותרת, לתופעה ("מפגע בודד", "טרור לוקאלי", "התארגנות מקומית" הם רק חלק מהמושגים המוכרים) לא עברה יפה בציבור, שדרש יציבות ושקט, רצוי באמצעות התקפה.
כבר לא אדיש
בראשית השנה נערך פיקוד המרכז לסדרת תרחישים קיצוניים, ובהם עלייה מסיבית בפיגועי טרור "איכותיים" והסלמה רחבה בשל העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים. כוחות הנדסה סללו צירי תנועה חדשים, חסמו דרכים בעייתיות, והשקיעו מחשבה רבה במיגון והיערכות כוחות בצמתים וטרמפיאדות. במהלך השנה, נעצרו גם כ-4,000 פלסטינים בחשד לפעילות טרור.
העברת השגרירות אכן יצרה גלי הדף בשטח, אך בעיקר דרומה משם. חמאס הוביל עשרות אלפי פלסטינים לגדרות הגבול ברצועת עזה, שרף עשרות אלפי דונמים בנגב המערבי, ועודד טרור עממי. אזור יהודה ושומרון, עם זאת, נותר אדיש, תוצאה שהוסברה ברווחה הכלכלית היחסית של התשובים המקומיים. חמאס זיהה את הנמנום בגדה, הגביר את ההסתה ברשתות החברתיות, קרא לכל הפלגים לבצע פיגועים והפעיל בנוסף - ומאחורי הקלעים - לחץ כבד על החוליות הצבאיות הרדומות שלו באזור.
הנסיבות, בצירוף היקף הנשק ורמת המוטיבציה לבצע פיגועים, פילגו את השטח - כאלה שלא מעורבים כלל בטרור, כאלה שלא מעורבים אך לא מתנגדים לטרור, כאלה שמעוניינים לבצע פיגועי טרור אך חוששים, ואלימים שרק מחפשים הזדמנות מבצעית. כך, נשאה הפעילות האינטנסיבית של חמאס פרי, ושמונה פיגועים יצאו לפועל רק בשטח החטיבה המרחבית בנימין, שאחראית על נפת רמאללה.
אידיאולוגיה קיצונית ומושרשת עמידה בדרך כלל בפני לחצים, ומצריכה פעילות רציפה ומתמשכת, הגנתית והתקפית כאחד. מח"ט בנימין שרון אסמן, אולי היה מעדיף להשקיע את הזמן והמשאבים בהתקפה בלבד, אך הצבא (והממשלה, מן הסתם) מוגבלים ביכולתם לפעול במקומות רגישים בשטח, באור יום ולאורך זמן, דוגמת גל המעצרים והסריקות השבוע שיצא לדרכו בעקבות הפיגועים הקשים בעפרה ובגבעת אסף. שני האירועים הובילו לשבירת ה"סטטוס-קוו" ולמראות חריגים בשטח, כמו פעילות במרחק של 200 מטרים בלבד מביתו של אבו מאזן, או פשיטת כוחות על סוכנות הידיעות של הרשות הפלסטינית "וופא".
"ברשות הפלסטינית כועסים, וזה לא הכי נוח למנגנוני הביטחון, אבל הם מבינים שכדי למנוע עוד פיגועים חייב להפעיל לחץ על השטח", הסביר גורם ביטחוני, תוך מודעות לאיזון הנדרש בין המאבק בטרור ובין הרצון לשמור על מרקם חיים יציב, שלא יגרור פלסטינים אדישים למעגל האלימות.
בחינת האיומים מדגישה תמיד את החוליה החזקה בשרשרת - הלוחמים, שכבת ההגנה האחרונה במוקדי החיכוך, שמוגדרת על ידי מפקד אוגדת יו"ש, תת-אלוף ערן ניב, כ"קצה המבצעי". על פי קצין בכיר, "כל לוחם ומפקד יודע שגם אם הוא הופתע בפיגוע ירי, מצפים ממנו להכריע את האירוע, להיות חד, לזהות גם את מי שלא מעורב, ולדייק בפגיעה".
במקביל, המשיך הפיקוד להתאים את פעילותו בשטח לאתגרים החדשים - פחות איוש פילבוקסים, שהפכו זה מכבר ל"פילים לבנים", ויותר סיורים בשטח. רק במקרה אחד הוקם מוצב חדש בחברון, בשל התעקשות המח"ט היוצא, אלוף-משנה איציק כהן, שרצה מסה של לוחמים בתוך השטח הפלסטיני, שיכולו בעת הצורך למנוע גלישה מהירה לתחומי יישוב היהודי בעיר. בשנתיים האחרונות הוקמו 130 עמדות שמירה בצמתים ובטרמפיאדות, בנוסף ל-18 עמדות מוגבהות ומונעות פיגועי דריסה. על פי אותה גישה, הוחלט להשתמש פחות בכלי רכב ממוגנים, כבדים ומועדים לתקלות, ויותר ברכבים קלים וחדשים, שמסוגלים לשנע כוחות במהירות. המטרה: תגובה מהירה. כך, למשל, הצליח כוח של גדוד "נצח יהודה" לרדוף אחר המחבל מגבעת אסף, להפתיע אותו ולגרום לו לטעות.
תזכורת מלבנון
החופש שאיפשר לאותו מחבל לנוע על צירי התנועה מעורר תמיד ביקורת, אך לא מעט גורמים בפיקוד מעריכים כי העובדה שפלסטינים וישראלים נעים על אותם דרכים דווקא מצמצמת את היקף הפיגועים, בשל אי-היכולת לזהות את המטרה, ונטרול הרצון לפגוע בסממן מרכזי של רמת חיים. כך או כך, הובילו האירועים האחרונים לבידוד וחסימה של עשרות נתיבי מילוט פוטנציאליים בשטח, ובנקודות מסוימות אף הוקמה חומה ועמדה צבאית ממוגנת.
גל פיגועי הירי האחרון לא ביטל את איום מטעני החבלה. בשנה החולפת הושלכו לעבר כוחות צה"ל למעלה מאלף מטענים מאולתרים וביתיים, וזירות מטענים מורכבות מוסיפות להתגלות ברחבי יהודה ושומרון. איכותן, הזהיר קצין בכיר בפיקוד, הזכירה את מטעני החבלה בלבנון.
ההיסטוריה ביהודה ושומרון חוזרת על עצמה מדי כמה שנים, ומאופיינת בגלי טרור המתנפצים על חומת ההגנה הישראלית. צה"ל מצליח לעתים לקרוא את המפה מבעוד מועד ולהיערך בהתאם, אך לא מעט פעמים הוא נדרש לשלם מחיר כבד וללמוד תוך כדי תנועה. בקרוב, ניתן להעריך, הוא יצליח ללכוד את חברי החוליה שאחראית לשני פיגועי הירי, ובצירוף הפחתת הלחץ מצד חמאס, צפוי השטח לחזור למתיחותו ה"רגילה". עד הגל הבא.