אחד היתרונות הגדולים של נסיעה ברכבת לעומת הנהיגה ברכב הפרטי היא האפשרות לעבוד או לצפות בסרט, בדרך אל היעד. משמעות הדבר ב-2018 היא שניתן לעבוד על המחשב הנייד או הטאבלט, לגלול בטלפון ולגלוש באינטרנט. אמנם, תמיד קיימת האפשרות לגלוש על הרשת הסלולרית, אבל לרוב אפשרות זו איטית ולא משתלמת. וכך, רכבת ישראל מפעילה לרווחת נוסעיה גלישה ברשת אלחוטית, ואף מפרסמת אותה במודעות ושילוט. אולם, מסתמן כי חווית הגלישה בה מפוקפקת; בימים אלה מתגלגל העניין בין כותלי בית המשפט והנוסעים תובעים פיצוי, של לא פחות מאשר 307 מיליון שקלים.
ניסיונה הראשון של רכבת ישראל להטמיע רשת אלחוטית לנוחות הנוסעים נעשה ב-2006. השימוש בה היה כרוך בתשלום, על בסיס יומי או חודשי. הנוסעים לא קנו את המודל ורשת WI-FI חינמית הושקה ברכבת ישראל ב-2012, בתחילה כפיילוט חלקי ולאחר מכן ביתר התחנות והקרונות. הרשת האלחוטית ברכבת מבוססת על רשת סלולרית של שלוש חברות הסלולר בישראל: סלקום, פרטנר ופלאפון. בכל רכבת הותקנו כרטיסי "סים" ורכיב צבירה המתרגם את רוחב הפס הסלולרי שמגיע דרך אנטנות הממוקמות בגג קרון הכוח לרשת אלחוטית בתוך הקרונות, לשימוש הנוסעים.
חבלי הלידה נותרו בעינם ומאז החלו להישמע טענות כי הרשת האלחוטית של הרכבת איטית באופן בלתי נסבל. רכבת ישראל בתגובה טענה כי האטה נרשמת רק בשעות השיא, ופעם אחר פעם הבטיחה ללמוד את הבעיה ולהשתפר. מאות "סימים" הותקנו ברכבות ובתחנות, בד בבד עם עבודה מול חברות הסלולר, על מנת לשפר את הקליטה לאורך מאות הקילומטרים של מסילות הרכבת. אלא שבחלוף שש שנים, נוסעים טוענים כי המצב נותר כשהיה. רבים הרימו ידיים, רכשו חבילות גלישה בחברות הסלולר שלהם ומשתמשים בהן.
עוד בוואלה! NEWS:
ליברמן לאלופי צה"ל: "מרגיש כמו בדיונים עם שלום עכשיו"
הערכה במשרד לביטחון פנים: אדרי לא יוכל להמשך לכהן כמנכ"ל
רגעים לפני היעלמותה: התמונה האחרונה של הנעדרת נגה יצחק
כך למשל שמרית נוטמן, אחת מפעילות קבוצת הנוסעים "בארכבת", שמנסיונה האישי ה- WI-FI ברכבת "מתנתק ומתחבר או לפעמים מחובר ולא עושה כלום". לדבריה, "יש תחנות ואזורים שידוע שאין בהם קליטה כמעט אף פעם", וכי "עכשיו עם 150-200% תפוסה על הרכבות בשעות העומס, יש יותר אנשים שמשתמשים ברשת הזו, ובכך מורידים את מהירות הגלישה". נוטמן נמנית בין בעלי חבילת גלישה סלולרית "די נכבדת", בה היא עושה שימוש גם על הרכבת וברציפים.
גם הנוסע הקבוע שגיא טבצ'ניק אמר כי ברכבת הוא נמנע מה-WI-FI באופן קבוע, כיוון ''שהוא איטי ולא יציב". ברוב המקרים הוא מסתמך על רשת דרך נקודת הגישה האישית בטלפון הנייד האישי שלו, "שעד כמה שהיא רעועה - היא הרבה יותר יציבה מהחיבור של הרכבת". גם טבצ'ניק מודאג מרמת האבטחה, "קצת מפחיד להשתמש בה אם לומר את האמת".
"אם במקרה אני נכנס לרכבת ושירות הWI-FI בטלפון שלי מופעל אני מנתק אותו מיד, כי במידה ולא - אני פשוט לא מצליח לגלוש", סיפר מעיין, חייל בצה"ל. לדבריו המצב הלך והחמיר, "אני זוכר תקופות של לפני כמה שנים, הייתי עובד הרבה עם מחשב נייד ברכבת, אבל היה הרבה פחות עומס והמכשירים הניידים היו נפוצים הרבה פחות".
דוד זלצר נמנה בין הנוסעים ברכבת ישראל המאוכזבים מאי התקינות של הרשת האלחוטית. זלצר ואשתו שירה הכו שורש בירוחם, שם הקימו את חברת התכנה "קמביום", שמעסיקה בעיר עשרות עובדים. החברה מפתחת כלים אינטרנטיים ואפליקציות מובייל לעבודה עם לקוחות וצוותים מרוחקים. זלצר, המכהן כמנכ"ל החברה, עולה במסגרת עבודתו לצפון מפעם לפעם, ולאכזבתו הרבה "ברוב המוחלט של הנסיעות לא היה אינטרנט אלחוטי זמין ברכבת", מה שלדבריו, "מנע ועודנו מונע מלעבוד במהלך הנסיעה ברכבת ואף פוגע באיכות עבודתו". לטענתו ממיליוני אנשים נמנעה האפשרות לעבוד או ללמוד ברכב אף שזהו היתרון הבולט והייחודי שלה על פני רכב פרטי או אוטובוס. שכן, ברכבת, בניגוד לאוטובוס, ישנם שקעי חשמל ומעין שולחן קטן עליו ניתן להניח את המחשב הנייד במהלך הנסיעה. ואולם, "יתרון זה מתפוגג בהיעדר אינטרנט אלחוטי מהיר וזמין".
תדירות הנסיעות בהן לא היה לזלצר אינטרנט זמין הביאו אותו לבדוק את הנושא לעומק ולרוחב. כמנכ"ל חברת תוכנה, הוא ועובדיו הכינו תוכנה פשוטה שתכליתה היה לבדוק האם יש תקשורת אינטרנט ב WI-FI של הרכבת. לאחר שנערכו הבדיקות הוא הגיש את התביעה כנגד רכבת ישראל.
על פי התביעה עובד שלו ביצע 130 בדיקות. ב-89% מהמקרים לא הייתה אפשרות גלישה לאתרי חדשות ברשת האלחוטית של הרכבת ולעומת 94% בהם הייתה קליטת אינטרנט בטלפון הנייד של הבודק. מנגד, ב-100% מהבדיקות שנעשו בקווי אוטובוס של אגד הייתה אפשרות גלישה ברשת האלחוטית שבאוטובוס.
התביעה הייצוגית שהוגשה נגד רכבת ישראל מזמינה את הציבור להצטרף; מי ממשתמשי הרכבת שמעוניין, יכול בזמן אמת לחזק את טענות התביעה. על ידי מילוי שאלון באשר לחוויית הגלישה שלהם דרך הקישור מטה. באופן זה יעברו בזמן אמת תוצאות בדיקת עוצמת ה-WI-FI ברכבת. התוכנה שפיתח זלצר תבדוק במדויק את מידת הקליטה שלהם מכל מקום. קישור לשאלון כאן.
טענתו המרכזית של זלצר היא כי גלישה מהירה באינטרנט אינה "מתנה" או "הטבה| שמעניקה חברת רכבת ישראל לנוסעיה, אלא שירות האמור להינתן לנוסעים כחלק ממאמצי השיווק של הרכבת והתמודדותה עם התחרות הגוברת. בתביעתו הוא מצטט מדוחותיה הכספיים של החברה לשנת 2017, שם היא מבהירה כי "אמצעי השיווק העיקריים להגדלת היקף הלקוחות ולשימור לקוחות קיימים הם שיפור רמת השירות וסל השירותים הנלווים המסופקים ללקוח", ובין אלה מציינת הרכבת במפורש "מידע עדכני וזמין בזמן אמת, גלישה חינמית באינטרנט בקרונות וברציפים". וכך, חרף התחייבויותיה, ברוב המוחלט של המקרים לא מספקת הרכבת אפשרות גלישה ברשת אינטרנט אלחוטית מהירה.
באמצעות עורכי דינו של זלצר, בעז גידנסקי ודוד גידנסקי, שהגישו בשמו את התביעה הייצוגית נגד רכבת ישראל, הוא טוען כי "בלי קורטוב של גוזמא, מדובר בתובענה שהינה בעלת משמעויות אדירות מבחינה חברתית, ציבורית ואולי אף לאומית". וזאת, לדבריו, בשל היקף הנסיעות ברכבת (כ-60-64 מיליון נסיעות מדי שנה, במהלך השנתיים האחרונות), הן בשל העובדה כי זמינות אינטרנט היא במקרים רבים ההבדל בין בזבוז לריק של זמן יקר וממושך לבין ניצול הזמן, בין היתר, לעבודה וללימודים, לביצוע פעולות בנקאיות, או לשיטוט וצפייה באתרי אינטרנט לטובת חוויה נעימה יותר עבור הנוסעים. "יותר מכל, בשל העובדה כי אינטרנט מהיר וזמין ברכבות הינו כלי משמעותי מאוד לקירוב הפריפריה למרכז וצמצום הפערים, בהיותו מעניק, דה פקטו, אפשרות אמיתית לאזרח לגור בפריפריה ולעבוד במרכז הארץ".
זלצר טוען כי "בשל כל אחד מהטעמים האלו, כל שכן בשל משקלם המצטבר גם יחד, צריכה הייתה הרכבת להקפיד הקפדה יתרה על כך שיהיה אינטרנט מהיר וזמין בקרונות הרכבת ובתחנות, כמו גם להקים מערך פיקוח ושירות לאיתור תקלות ולתיקונן באופן מיידי". לדבריו, "למרבה הצער, רכבת ישראל לא פעלה באופן הזה - רחוק מכך".
מחברת רכבת ישראל נמסר בתגובה כי "רכבת ישראל לומדת את פרטי התביעה ותשיב עליה בבית המשפט".