עוד סבב של אש בעזה, עוד ישיבת קבינט מתוחה, עוד מפגן מביך של הדלפות, חילופי האשמות וספינים של צמרת מקבלי ההחלטות במדינה. במקביל לשגרת ההפגנות על הגדר, שיגור עפיפוני הטרור והרקטות והמרגמות, הסיטואציה האסטרטגית המורכבת ברצועת עזה מייצרת מזה למעלה מחצי השנה סבבים פוליטיים חוזרים ונשנים, שמייצרים תחושה של דה ז'ה וו. גם ב-48 שעות הקשות ביותר מאז מבצע צוק איתן, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרי הקבינט הבכירים שוב נכנסו לאותה תרגולת. בזמן שבחמאס חוגגים את הישגיהם בלחימה בסבב האחרון הם יכולים גם לצהול למראה הריבים והעימותים של ממשלת ישראל בינה ובין עצמה אחרי ההודעה על הפסקת האש.
אחרי שני לילות מסויטים של בהם נורו כ-500 רקטות, נותרו כמה אמיתות שלא השתנו ואחרות אפילו התחזקו. בראש ובראשונה - למרות הלחץ הפוליטי הכבד וביקורת מימין ומשמאל, נתניהו נותר נאמן לגישה שמבקשת לעשות הכול כדי להימנע ממלחמה בעזה מתוך הנחה שבסופה נמצא את עצמנו באותה נקודה, אם לא גרוע יותר. "אני עושה הכול כדי להימנע ממלחמה מיותרת", אמר ביום ראשון במסיבת עיתונאים בצרפת לפני שכל הבלגן התחיל. "אני לא חושש ממלחמה אם היא נחוצה, אבל רוצה למנוע אותה אם היא לא נחוצה", הוסיף והסביר באריכות את היעד שלו בעזה: להביא לרגיעה ולהקל על המצב ההומניטרי ברצועה - בהתאם להמלצת כל גופי הביטחון, שחזרה והדהדה גם אתמול בחדר הישיבות בקריה. היעד הזה נותר באינו, גם אחרי אירועי היומיים האחרונים.
לקריאה נוספת:
קרקס פוליטי מבית נתניהו: כשהמנהיגים חוששים לצאת "שמאלנים"
תושבים בשדרות הפגינו נגד הפסקת האש; בעזה חוגגים בעצרת חמאס
נתניהו בפריז: אין פתרון מדיני לעזה כמו שאין פתרון לאיראן
התקרית הקשה ביום ראשון איימה לשבש את ההסדרה ואת התיווך המצרי, ומטח האש הבלתי פוסק ביומיים שלאחר מכן תדלקו את הביקורת על שחיקת ההרתעה. אבל גם אתמול, צה"ל ושב"כ הסבירו לשרים שהאלטרנטיבה הטובה ביותר היא רגיעה מוסדרת על ידי המצרים והאו"ם. רוב שרי הקבינט נוטים לכיוון הזה והסכימו עם המלצת ראשי מערכת הביטחון להפסיק את התקיפות, ואלה שלא - שעוד נחזור אליהם בהמשך - לא ממש דפקו עם אגרוף על השולחן.
אמת נוספת שהולכת ומתחדדת מסבב לסבב היא שנתניהו לא באמת מתחשב בעמדת הקבינט. הוא התמהמה מאוד לפני שכינס את השרים להתייעצות מלכתחילה, ובמשך יותר מ-24 שעות הוא העדיף לנהל את המערכה בפורום ביטחוני מצומצם, עם שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש השב"כ.
כשהקבינט התכנס, הוא קיים דיון ארוך ומעמיק של למעלה משש שעות, אך נתניהו בחר שלא לקיים בסופו הצבעה והותיר את השרים עם תחושה חמוצה שהישיבה כונסה רק כדי לתת להם לשחרר קיטור ולהפיל עליהם את האחריות להחלטה שהוא בעצם קיבל כבר לבדו. "הצבא לא מציע בדיונים אפשרויות מרחיקות לכת לפעולות כי בסוף הוא מציג רק את מה שראש הממשלה אומר להציג", אמר לוואלה! NEWS אחד השרים. "נתניהו בעיקר מעונין שנחטוף את האש יחד איתו", אמר שר אחר. לפני ישיבת הקבינט, לשכת נתניהו הנחתה את השרים לא להתראיין - אבל אחריה - לראש הממשלה לא הייתה בעיה לשלוח את השרים לצאת לאולפנים להסביר את ההחלטה השנויה במחלוקת על הפסקת האש, כשהוא עצמו לא טורח אפילו לפרסם הצהרה. נתניהו שינה באחרונה לחיוב את מנהגו להתבודד מהתקשורת והחל לאמץ הרגל של מסיבות עיתונאים מעת לעת, אבל את האחריות על הבלגן של עזה הוא עדיין מעדיף להפיל על אחרים.
החמיצות של הקבינט על נתניהו קיבלה אתמול ביטוי פומבי בוטה במיוחד, כששני יריביו/שותפיו מימין - אביגדור ליברמן ונפתלי בנט - הוציאו בזה אחר זה תגובות זועמות לתדרוכים מלשכת נתניהו לפיהם היתה הסכמה של כלל הקבינט על המלצת גורמי הביטחון להפסיק את התקיפות ברצועה ולקבל את הפסקת האש. השניים הללו, שעסוקים בדרך כלל בהתכתשות זה בזה, מצאו את עצמם בחזית אחת מול נתניהו, מתעקשים שהם הביעו התנגדות למדיניות שהתקבלה. "פייק ניוז", צעק ליברמן והדגיש שהוא חזר על עמדתו שצריך להנחית "מכה קשה על החמאס", ואילו בנט מסר שמדובר ב"שקר מוחלט", ושהוא ממשיך להתנגד להסדרה ללא ביסוס הרתעה.
האמת במקרה הזה מונחת איפשהו באמצע - ליברמן ובנט אכן השמיעו התנגדות, אבל בכל מקרה לא התקיימה הצבעה רשמית אלא רק סבב עמדות והתייעצויות, שבסופו עמדתם לא התקבלה. לטענת גורמים בקבינט, על הפסקת התקיפות כעת הייתה הסכמה, והמחלוקת נבעה רק ביחס להמשך. בנט וליברמן שמתנגדים להסדרה זעמו על הסיבוב שנתניהו עשה על הראש שלהם, נתניהו שתומך בה זעם על הסיבובים שלהם בעצמם; עולם כמנהגו נוהג. רק שהפעם ייתכן והאיזון יופר: הודעה המסתורית של הביטחון על כינוס מסיבת העיתונאים מרמזת שלליברמן יש עוד שפנים בכובע.
ואולם, הצמיגים הבוערים בשדרות אינם מראה שבשגרה בכלל, ומאותתים שהמחיר הפוליטי שנתניהו עשוי לשלם על עזה רק גדל ב-48 השעות האחרונות. "בסוף אתה אוגר מלאי של קרדיט ואתה צריך להשתמש בו ביום סגריר מתוך ידיעה שזו השליחות שלי", נתניהו הודה ביום ראשון בפריז, במונולוג אישי נדיר בו הרהיב בשבחי המנהיגות והזהירות שהוא נוקט בחייהם של חיילים. אבל הוא גם הודה שאין לו שום חזון או אופק ממשי לעזה, שהולכת ומסתמנת כנקודת תורפה מרכזית בבחירות הבאות: מימין ליברמן ובנט, משמאל ציפי לבני אבי גבאי ויאיר לפיד, ואפילו בתוך הבית, בליכוד. גדעון סער, שמאז שהואשם בפוטש מרגיש חופשי מרסן, הצטרף השבוע למקהלת המבקרים את נתניהו על המדיניות הרפה בעזה.
השבחים שנתניהו מקבל על האיפוק והמתינות אינם משתווים לקיתונות האש שהוא חוטף ברשתות על אובדן ההרתעה ומסבב לסבב התואר "מר ביטחון" הולך ונשחק. אבל בינתיים הוא עמיד בעמדתו, עד הסבב הבא.