הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, "גדודי אל-קודס", הודיעה הבוקר (שלישי) כי "בקרוב יצטרפו אשדוד ובאר שבע למעגל האש". ואכן, בשעות אלה נראה שאין באופק מה שיעצור את הצדדים מהמשך ההסלמה וההתדרדרות לעבר מלחמה. המתווכים המסורתיים, מצרים והאו"ם, נשמעים בשלב זה כמי שהסירו את ידיהם ממאמצי ההרגעה. הפסימיות נשמעת מדבריהם. ואילו הצדדים המשתתפים בלחימה, חמאס וישראל, נשמעים כעת להוטים אליי קרב, על אף שאין אלה פני הדברים.
כל אחד מבקש לגרום לצד השני למצמץ ראשון, להוכיח עליונות ולייצר הרתעה. והבעיה שספק אם יש אכן יכולת של חמאס או ישראל להגיע ליעדים הללו ללא נקיטה בצעדים קשים הרבה יותר שיובילו למלחמה רבתי. לעת עתה לפחות, חמאס וישראל נראות כמו שתי רכבות הדוהרות לעבר תהום משותפת, מבלי שהקברניטים בשני הצדדים רוצים בכך.
הסלמה בדרום - כל העדכונים:
חשופים לירי מול הטילים של חמאס: תחקיר שיגור הנ"ט על האוטובוס
ההסלמה ששינתה את התוכניות: הבת מצווה נדחתה, החתונה תהיה מצומצמת
צה"ל נערך להרחבת התקיפות: "יש לנו כלים שעוד לא השתמשנו בהם"
ואכן, אם מנסים לרגע להבין מה התרחש כאן באזור בימים האחרונים, קשה להצביע אל מהלך אסטרטגי ברור. חמאס וישראל כבר נכנסו לתוך שלב של הרגעה. צמרת הארגון העזתי השקיעה מאמצים אדירים בהגעה להסדרה, שבמסגרתה ישופר המצב הכלכלי ברצועת עזה, תוגדל אספקת החשמל ואפילו פקידי חמאס יקבלו שכר באמצעות אותן מזוודות כסף שמעבירה קטאר באישור ישראל. כך גם ממשלת נתניהו, שעשתה הכל כדי להבהיר שאין פניה להסלמה ואפילו הסכימה לשלם דמי חסות לארגון טרור שמצהיר כי בכוונתו להשמיד את מדינת ישראל.
ועדיין, התקרית ביום ראשון בלילה שינתה את פני הדברים והובילה אותנו למצב של ערב מלחמה. הפעולה של היחידה המובחרת בעומק עזה והריגתם של שבעת פעילי חמאס, הציבה את הארגון בפני קונפליקט לא פשוט: להגיב ולהסתכן במלחמה או להכיל את האירוע ולהסתכן בהצטיירות כמי שנכנעו לישראלים עבור כסף. תחילה נדמה היה שחמאס הולך להכלה. אלא שהלחץ על צמרת הארגון עשה את שלו. מבחינתם פעולה ישראלית נוסח זו של ראשון בערב והריגתם של שבעת הפעילים היו אקט מובהק של הפרת ריבונות וחציית כל הקווים האדומים אפילו בתוך "הסדרה".
כלומר, הפעולה הזו גרמה לחמאס להעמיד בסכנה אפילו הישג נוסח משכורות, חשמל ושיפור המצב ההומניטרי, מתוך כוונה ברורה לייצר הרתעה מול ישראל ולמנוע את הכניסה הישראלית הבאה לתוך הרצועה. זה לא השיקול היחיד כמובן. לתוך המשוואה הזו צריך להוסיף את התחרות הפוליטית שעמה מתמודד חמאס אל מול הג'יהאד האסלאמי ושלל ארגונים אחרים.
אלה מותחים ביקורת קשה על ה"פשרנות" לכאורה של חמאס שנדמה היה אתמול שהסכים להכיל את האירוע בחאן יונס. הג'יהאד בעיקר, מאגף את חמאס מימין ודרש תגובה חריפה בהרבה נגד ישראל. וחמאס הפעם החליט שלא להיות מובל על ידי הג'יהאד, אלא להוכיח כי הוא עדיין בגדר ארגון "התנגדות" ולהוביל את הלחימה אפילו במחיר כבד.
קרן האור בשעה זו, היא המשך האינטרס המשותף של שני הצדדים. ממשלת ישראל בראשות נתניהו מחד, וצמרת חמאס מאידך, מעוניינות עדיין לעצור את הלחימה. מכאן שצריך עדין לקוות שהרצון הזהה בשני הצדדים יוביל בסופו של דבר להרגעת הרוחות ועצירת ההסלמה. החלופה לכל אלה היא בסופו של דבר מלחמה כוללת עם מחיר כבד, כבד מדיי לשני הצדדים.
