45 מיליון שקלים, לא פחות, אמור היה לקבל מיקי גנור מתאגיד טיסנקרופ עבור קידום עסקת הצוללות - כך לפי הפרסומים. גנור היה נציגה של החברה הגרמנית בישראל, ונראה שהיו לו 45 מיליון סיבות טובות כדי לקדם את עסקיה של טיסנקרופ.
גנור חתם על הסכם עד מדינה בפרשת הצוללות. עם החתימה על ההסכם שרטט גנור בפני חוקריו מפה עניפה ומפורטת מאוד של קשרים עסקיים שקיים עם גורמים שונים, בהם אלוף במיל' אליעזר מרום, מפקד חיל הים לשעבר, תת-אלוף במיל' אבריאל בר יוסף, שבעברו הרחוק שימש בתפקיד ראש מספן ציוד בחיל הים, ובהמשך בתפקידים בכירים במגזר הציבורי, דוד שמרון ששימש כעורך דינו ואחרים.
לקריאה נוספת:
אח"י שוחד: היום השחור של חיל הים - ושל אנשי סודו של נתניהו
פרשת הצוללות: ראיות לתיווך לשוחד נגד מקורבו של נתניהו עו"ד שמרון
גורם במשטרה: "תיק 3000 - קו פרשת המים של מערך הרכש הביטחוני"
גנור העיד במשטרה שסלל את דרכו להפוך לנציגה של טיסנקרופ בישראל תוך הסתייעות בהשפעתם של אבריאל בר יוסף ובאליעזר מרום, והכול כשהוא מבטיח להם טובות הנאה עתידיות. לאחר שמשימת ה"השתלטות" על הג'וב הנכסף הושלמה בהצלחה נעזר גנור, לדבריו, בשניים אלה ובנוספים בכדי לקדם את סיכוייה של טיסנקרופ בעסקאות רכש שמבצעת מערכת הביטחון בהיקפים כספיים עצומים. היום המליצה המשטרה להעמיד לדין את אותם גורמים בעבירות שעיקרן שוחד והפרת אמונים.
מהי בעצם המשמעות של המלצות המשטרה?
כמה ימים לפני פרסום המלצות המשטרה בפרשיות נתניהו הוגש בג"ץ במטרה למנוע את פרסום ההמלצות. העתירה נדחתה וההמלצות פורסמו. הפרקליטות הגיבו לעתירה בטענה ש"המשטרה אינה מעבירה לגורמי התביעה 'המלצה' באשר לשאלה האם יש להעמיד חשוד פלוני לדין, קרי האם להגיש נגדו כתב אישום". בפרקליטות אף ציינו כי "כל שמעבירה המשטרה, בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, במקרים בהם מועבר סיכום, הוא סיכום של תיק החקירה ועמדתה לעניין מכלול התשתית הראייתית שנוצרה במסגרתו במהלך החקירה".
הכוונה בדברים אלה היא שהפרקליטות מכירה בכך שמומחיות המשטרה היא בניהול חקירות, ומומחיות המשפטנים בהערכת ראיות - כל אחד ותחום התמחותו. כעת יעבור הכדור לפרקליטות, שתצטרך לקבל החלטות משפטיות בעניינם של כל המעורבים, ולא בטוח שהמלצות המשטרה יאומצו באופן גורף.
נכון הוא שפרשת 3000 לוותה על ידי הפרקליטות לכל אורכה. ועדיין, צריך לזכור שמדובר בתיק המתבסס על עדות עד מדינה בעל אינטרס מובהק 'לספק את הסחורה' ולהפליל מעורבים נוספים. עדותו חייבת להיבחן בזהירות יתרה. כמו כן יכולות להיטען טענות משפטיות שונות גם בהינתן עובדות מוסכמות. בכל מקרה יהיה מעניין לראות עד כמה עדותו של גנור זוכה לחיזוק באמצעות ראיות חיצוניות משמעותיות שלא נחשפנו אליהן, משום שהישענות על עדותו בלבד תהא בעייתית מאוד.
עסקאות עם הנותנים כדי לצוד את המקבלים
בעוד שהעונש המקסימלי על מתן שוחד עומד על שבע שנות מאסר, קבלת שוחד דינה עד עשר שנות מאסר. נותן השוחד הוא איש פרטי, פעמים רבות אדם המעוניין לקדם אינטרס עסקי של חברה גדולה. מקבל השוחד לעומתו הוא משרת ציבור.
רשויות אכיפת החוק נוטות, באופן טבעי, להיקשר בהסכמי עד מדינה עם מעורבים בעבירות שאינם אנשי השלטון כדי לאסוף ראיות מפלילות נגד מי שמעניינים אותם יותר - עובדי הציבור. כך היה בעבר בפרשת כספי השוחד שנתן מנכ"ל סימנס ישראל לדן כהן, שופט מחוזי בעברו, ששימש בתפקיד בכיר מאוד בחברת החשמל. עם אותו מנכ"ל נחתם הסכם עד מדינה, והוא שסייע להפללתו של כהן. כך היה למשל גם בפרשת הולילנד, שם נחתם הסכם עד מדינה עם שמואל דכנר המנוח, אשר שימש כמאכער מטעמו של איש העסקים הלל צ'רני, והפליל רבים בעדותו.
במסגרת הסכם עד המדינה שנחתם עמו, סוכם כי על גנור יוטל עונש מאסר בן שנה בלבד, והוא ישלם לאוצר המדינה סך של עשרה מיליון שקלים. מי שדואג לגנור יכול להירגע: פרסומים מהזמן האחרון מלמדים כי גנור מחזיק עשרות מליוני שקלים בחשבונות מעבר לים. טובת ההנאה לה זכה גנור בחותמו על הסכם עד המדינה משמעותית מאוד, לאחר שעל פי עדותו פעל מחד להשחתת מידותיהם של עובדי ציבור רבים, ומאידך נראה שאין ראיות לכך שבמעשיו הצליח בפועל להטות את שיקול דעתם של מקבלי ההחלטות בביצוע רכש בטחוני רחב היקף עבור חיל הים.
האם הצליח גנור, בעזרת כספי השוחד שחילק כפי שהעיד, להביא לכך שבעסקאות הרכש הביטחוניות התקבלו החלטות ממניעים זרים, בניגוד לאינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל? חקירת המשטרה לא מצאה ראיות המצביעות על כך. עם זאת, די בעצם העלאת החשדות הכבדים למתן שוחד לעובדי ציבור בכירים הנוגעים בעסקאות שאין חשובות מהן לביטחונם של אזרחי המדינה יש בכדי לעורר דאגה, ואף חלחלה, בקרב כל אזרח שומר חוק. כאן חשיבותה העצומה של הפרשה, ומכאן והחובה לברר את האמת עד תום.