אח"י שוחד: היום השחור של חיל הים - ושל אנשי סודו של נתניהו

שתי שאלות בסיסיות, שהן בעצם קושיה אחת, משוועות עדיין לתשובה, בעקבות סיום החקירה המשטרתית בפרשת כלי השיט, תת מימיים ועל מימיים גם יחד, המתקראת "תיק 3000": האם מדינת ישראל התחמשה במערכות-נשק מיותרות רק כדי לרפד את כיסיהם של מקורבים לצלחת? ועד כמה היה ראש הממשלה מעורב בעניין, בין שהתשובה על השאלה הראשונה חיובית ובין שהיא שלילית?

סיכום החקירה אינו עונה, אולי בהתחמקות מכוונת, על שאלות מכריעות אלה. זהו כל ההבדל שבין שחיתות בחוזים ממשלתיים, שיכולה לפקוד גם, לשם הדוגמה, הזמנת עפרונות באפסנאות משרד החינוך למען גני ילדים, לבין הפיכת ביטחון המדינה למרעה לא נחוץ, רק כדי ששם, כדברי לוי אשכול, לא ייחסם שור בדישו - ויש הכותבים "ראש" במקום "שור".

לקריאה נוספת:
פרשת הצוללות: ראיות לתיווך לשוחד נגד מקורבו של נתניהו עו"ד שמרון
גורם במשטרה: "תיק 3000 - קו פרשת המים של מערך הרכש הביטחוני"

זרועות המודיעין של ישראל משקיעות מאמץ רב בלימוד מה שמוכתר בקיצור "קבה"ח" - תהליך קבלת ההחלטות של האויב. סיכום החקירה מדלג על שלב חיוני זה להבנת השתלשלות הפרשה ונפתח בהחלטה לרכוש כלי-שיט מתאגיד טיסנקרופ. לכן אין אזרחי המדינה יכולים לדעת אם, כמותית ואיכותית, ובשני הממדים עם משמעות כספית, הייתה הצדקה לקניית הציוד הצבאי. אם אכן רכישת הצוללות וספינות הטילים מוצדקת, פירוש הדבר שמידע פנימי ונגישות למקבלי ההחלטות אפשרו לאנשים מסוימים ולאחרים להתעשר, וזה רע, מאד רע, אך אם תהליך החלטות הרכש עוות כדי שההתעצמות הימית תנופח, לטובת רווח פרטי, זה נורא. לא דין העברת ההזדמנות להרוויח משייקה ב' אחד לשייקה ב' שני כדין שפיכת מיליארדים לטובת מיליונים למקורבים.

בין הבקיאים בתיק 3000 יש המשוכנעים שלא נעשה מאמץ גדול דיו, אולי גם כדי שלא להתניע תהליכים פנימיים בגרמניה, לצרף גם את דוד שמרון לרשימת עדי המדינה נגד בנימין נתניהו. התועלת שבחתימת הסכמי עד מדינה, תמורת עונש קל או אף פטור מעונש, הובלטה שוב ושוב בתיקי נתניהו, ומיקי גנור בתיק 3000 יוכיח. שימרון עמד במריו, ומאחר שהוא - ולא קציני חיל-הים או המעורבים הנוספים - מי שעמד במגע ישיר עם נתניהו, אין ראייה לכך שנתניהו ידע על השחיתות, לכאורה, או שעמד ליהנות מפירותיה. כמו בכל הפרשיות האחרות סביבו, נוח לנתניהו לחיות עם הסתירה המטרידה שבין טענתו למנהיגות-על לבין עיוורונו למתרחש. היעלה על הדעת שצ'רצ'יל לא היה מודע לפרטי עסקת-הנשק האסטרטגית החשובה ביותר של בריטניה?

האם כבר מאוחר מדי לגייס את שמרון למסור כל מה שנצור במוחו, יודעים רק במשטרה ובפרקליטות. ייתכן שהתגבשות כתב אישום תגרום לו לעיין מחדש באפשרות, ובלבד שיש לו טובין להציע. גם כך, בלי הפללה ישירה של נתניהו, האישום הציבורי ברור: דודנו, איש-סודו, מי שחילץ אותו מהסתבכויות עבר ובין השאר הסדיר לשרה נתניהו מוצא נוח מפרשת מחזור הבקבוקים (מול היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין), מסובך בעצמו עד צוואר. כך גם מנהל לשכתו דוד שרן, כמוהו כקודמיו בלשכה בסיפורים אחרים - ונתניהו אטום כצוללת במעמקים ואינו ער לאירועים. זה, כשלעצמו, די למסקנות המתבקשות מאחריות מיניסטריאלית. מה עוד צריך לקרות כדי שנתניהו יארוז את חפציו, הפעם בלי המוביל אבנר עמדי, ויפרוש בבושת פנים לקיסריה, בשכנות לגנור?

זהו גם היום השחור, הים השחור, של חיל-הים. אלוף ושני תת-אלופים במילואים, מי שהיו מפקד החיל ושני ראשי מיספנים, ביניהם מפקד שייטת 13 שזכה בעיטור המופת על אומץ-ליבו במלחמת יום הכיפורים - חשודים בעבירות שונות, המגיעות עד כדי שוחד או ספיחיו. דרך ארוכה ומרה עבר החיל מאז תקופת מפקדו באותה מלחמה, ביני תלם, ועד לימי ראש חוקריו, תת-ניצב יואב תלם.

חזקת החפות עומדת לחשודים לא פחות ולא יותר מאשר לנתניהו, שהומלץ כבר לפני תשעה ירחי לידה להעמדה לדין באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים. המצב הטבעי, כביכול, המאפשר לראש ממשלה לשוטט בעולם כאילו המלצות המשטרה נגדו הן עניין של מה בכך, הוא תוצר עליבותם של שותפיו לממשלה, הלהוטים להמשיך ולשרת תחתיו, ושל איטיות קבלת ההחלטות בפרקליטות המדינה ומעל לכל אצל היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט.

השבוע, בחגיגת יום ההולדת של רעייתו שרה ובהסתמך על מסעותיהם ברחבי תבל, שיבח אותה נתניהו כ"פותחת דלתות" לישראל. היא ממשיכה לפתוח דלתות בעודה עומדת לדין, והנה צץ מונח זה בדיוק בסיכום תיק 3000, בממצא המשטרה לפיו הדודן שימרון קיבל 270 אלף שקלים תמורת פתיחת דלתות - אבל לא דלתו של נתניהו, חלילה. זאת הדלת שהייתה פתוחה בפניו תמיד, אך שבמקרה מסוים זה הייתה כנראה סגורה כצוללת במעמקים.

זאת אינה פרשת השחיתות הראשונה הנחשפת בתחום הרכש הבטחוני, אבל היא המסועפת ביותר והקשורה ביותר בבכירים בצה"ל ובממשלה. החשיפה, שתחילתה בהתמרמרות במשרדי הביטחון והאוצר - ובפנייתם לעיתונות - על שמקורבי נתניהו עקפו אותם במגעיהם עם הגרמנים, אינה מגדילה בהכרח את ההרתעה ואת ההרגעה. ההבטחה הראשונה של חוגי משה הכפול, יעלון וכחלון, שהצוללות יגיעו עד נתניהו, לא התממשה; ומנגנוני הפיקוח בצבא, במשרד הביטחון ובוועדת השרים הרלוונטית אינם די משוכללים לגילוי שחיתויות אחרות. אולי הדרך היחידה לשרש את תאוות הבצע היא הצבת תזכורת מתמדת בדמות שני דגמים של צוללת, אח"י שוחד, מול מטה חיל-הים ובכניסה ללשכת נתניהו.