''אם קו 300 היה קו פרשת המים של השב''כ, תיק 3000 הוא פרשת קו המים של כל מערך הרכש הביטחוני והמל''ל של מדינת ישראל", כך אומר גורם בכיר במשטרה המעורה בחקירת 3000. המשטרה הודיעה היום על סיום החקירה בפרשה ועל גיבוש תשתית ראייתית כלפי שורת בכירים.
במהלך חקירת הפרשה נאספו כ-200 קלסרים ועשרות קלטות שתיעדו חלק מביצוע העבירות בזמן אמת - קלטות שסיפק עד המדינה ובהן מוקלטים בכירים כמפקד חיל הים לשעבר אליעזר (צ'ייני) מרום, ממלא מקום ראש המל''ל אבריאל בר יוסף, ועורך דינו של ראש הממשלה דוד שומרון.
ביחס לראש הממשלה בנימין נתניהו, קבעה המשטרה שלוש עובדות: ראשית, סביבתו הקרובה של ראש הממשלה פעלה לקידום האינטרסים של מיקי גנור בפרשה זו. שנית, כל המעורבים בפרשה, חשודים ועדים, אמרו כי ראש הממשלה לא ידע ולא היה מעורב במגעים האסורים והאינטרסים הזרים של סביבתו בפרשה. ובעצם סביבתו הקרובה מידרה אותו ממעשיהם הפליליים. שלישית, ראש הממשלה נתניהו היה מעורב מתוקף תפקידו בביצוע הרכש בלבד.
"הרגשנו מזועזעים. אם היה מישהו עם מעט נאיביות בקרבנו, אחרי ששמענו את גנור נעלמה לנו הנאיביות. הוא פתח לנו צוהר לעולם הזה", אמר הגורם, "הסיפור שלו נראה כל כך מופרך שכמעט ולא הלכנו איתו להסכם. זה היה נשמע דמיוני. אבל כל יחידת היאל''כ בלהב 433 התגייסה כדי לאמת את הגרסאות שלו ולמצוא לה חיזוקים. ככל שהחיזוקים התקבלו, כך הבנו שמה שמיקי גנור מספר לנו הוא אמיתי. ורק אז החלטנו שאנחנו הולכים איתו על הסכם על עד מדינה''.
מיקי גנור סיפר למשטרה כיצד מפקד חיל הים צ'ייני גייס אותו לכאורה לצרכיו. ''צ'ייני אלוף כריזמטי, שניווט בתוך הצבא מהלכים לביצוע רכש מהגרמנים. הוא לא הסתפק בהטעיה של גורמים שונים כדי להוביל ולהעדיף רכישה של ספינות וצוללות מהגרמנים ולא ממדינה אחרת. צ'ייני הוא זה שפעל להרחקתו של הסוכן הראשון של טינסקרופ בארץ, שייקה ברק. יחד עם בר-יוסף הם לחצו על הגרמנים למנות את גנור לתפקיד, ומכאן נוצרת ההבנה שגנור חייב להם והוא צריך לגמול להם", אמר הגורם.
גנור הצליח להקליט שיחות בינו לבין השניים, שמהם עולה לכאורה חשד כיצד הם מקדמים מהלכים פליליים ובכלל זה, כיצד הוא מעביר למפקד החיל 580 אלף ש''ח לאורך התקופה באמתלות של ייעוץ ומתן חשבוניות פיקטיביות. כך גם, על פי החשד, בענייניו של בר יוסף. גנור פעל במספר מישורים כדי לקדם את העסקאות, ובין היתר הוא נזקק לאנשים שיפתחו עבורו דלתות ויקדמו את ענייניו בדרגים הגבוהים ביותר ובכלל זה, במשרד ראש הממשלה. לכן הוא פנה לדוד שומרון. "אני חייב להגיע ללשכת ראש הממשלה כי שם נחתכים הדברים'', סיפר גנור לחוקרים. הוא ביקש משמרון שיפעל עבורו כדי לקדם את רכישת הצוללת השישית וארבע ספינות משמר עבור חיל הים. שמרון הופעל במספר משרדי ממשלה.
"אנשים היו בהלם מהפניות של שמרון בנושא, הם לא הבינו לפשר הפניות שלו אליהם. מבחינת גנור, הוא הצליח לגייס את האיש שהיה קרוב למלוכה", אמר גורם במשטרה. שמרון קיבל לכאורה תשלום עבור דמי הצלחה על כל פגישה ועל כל קידום עסקה.
השיא היה הפנייה ליצחק מולכו, מי שבמשטרה הגדירו כשר החוץ בפועל של מדינת ישראל באותה תקופה. למעשה הוא היה יועצו המדיני והחשאי, איש סודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. גנור סיפר לחוקרים כי במהלך פגישות שלו בגרמניה התברר כי ראשי הממשל הגרמני לא היו שבעי רצון ממערכת היחסים בין ישראל לפלסטינים, והחסמים שהרימה ישראל מול הפלסטינים במשא ומתן שעליו הופקד בין היתר עו"ד מולכו. גנור חשש שהממשל הגרמני יסכל לו את עסקת המכירה של הצוללת ה-6 וארבע הספינות, ולכן ביקש משמרון שיארגן לו פגישה.
גנור ביקש ממולכו להסיר את החסמים המדיניים כדי לקדם את עסקת הצוללות. במשטרה אומרים כי מולכו לא עדכן את ראש הממשלה בעניין הפגישה, וראו כי למולכו היו לכאורה טביעות אצבע בתוקף תפקידו המדיני להסרת חלק מהחסמים. אולם, החוקרים לא הצליחו להוכיח קשר סיבתי בין השיחה עם גנור לבין המהלכים המדיניים שביצע מולכו עבור ממשלת ישראל מול הפלסטינים.
במשטרה אומרים כי פרשת הצוללות היא רעידת אדמה בכל הקשור לרכש המשק האסטרטגי של מדינת ישראל. החוקרים זיהו כיצד כמה בעלי עניין הצליחו להניע מהלכים, לעבוד על ''בעלי תפקידים'' כמו השר יובל שטייניץ וראש הממשלה בנימין נתניהו, מבלי שהם ידעו שהם מופעלים על ידי בעלי עניין. עד המדינה גנור חשף בפני החוקרים את שיטות התגמול לבעלי התפקידים, הן בצבא והן במערכת הביטחונית והפוליטית, ובכלל זה תשלום עתידי על ידי הקמת מיזמים משותפים בתום הכהונה, ייעוץ פקטיבי, והעברת תשלומים לגורם שני.